מור ואהלות יד

מסנהדרין ק"י ועי"ש סעיף ב' ובמג"א סי' ע"ה סק"ד בשם הזוה"ק ועי' מגן גבורים שם ואכמ"ל] וכן בעת שקורין בתורה על הבימה או כשעומדים בתפלה נשארים רק בכובע הקטן ואינם מכסין ראשם בטלית. וכן אינם כפופים לשמוע בקול מורה דרך ישרה בכמה דברים הנאמרים רק בע"פ ולא יעלו בכתב לקובעם בספר עי' הקדמת ס' דורש לציון] וכל אחד בונה ב"מ"ה לעצמו ושולח בשבת קודש מעות מזומנים ביד המחויב במצות לבית המשקה לבשל לו הטייא במים רותחין מכלי ראשון [והאיסור חמור בזה כאשר יתבאר ואף שעומדים על דעתם בדברי הבל להקל משום שאומרים דהטייא כבר נתבשל קודם שמיבשים אותו עד שאח"כ אין בו דין בישול אך דבריהם בטילים ומבוטלים מצד הסברא כי למה להם להעושים הטייא למכירה להפסיד טעמו וריחו ורק מיבשין אותן כך מפני שהעלים גדולים אבל לא בבישול, וגם מי יכריח אותם לשרותם בכ"ר דוקא וכי לא סגי בכ"ש או בצוננים, והרי אף לחומרא שכתב בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ה' לאסור טייא בפסח מפני שמא בשלוה קודם המכירה אין אנו חוששין עי' שערי תשובה סי' תנ"ג סק"א להתיר בהטייא הבאה מן התגרים כ"ש להקל מה"ט ח"ו לומר כן, וכן מסתמא גם בשבת של פסח עושים כן ותופסין החבל בשתי ראשים להקל לענין פסח אומרים שלא נתבשלה עדיין כי באה מן התגר ולענין שבת אומרים שנתבשלה וישתקע הדבר ולא יאמר כי יש בזה איסור סקילה ובלא התראה כרת ר"ל ואם חותמין אנשים כאלה על גט יגרום על ידם ח"ו להרבות ממזרים בישראל, והאריך בזה בשו"ת נתיבות השלום ח"ב שי"ל דאף בטייא שנתבשלה מקודם אם פולטת אח"כ עוד טעם יש להחמיר לערות עליו מכ"ר עי"ש. והאריכות בזה לעד"נ למותר דפשוט שהמוכר מלבד השבות של האמירה לעכו"ם להסיק התנור בשביל המים להרתיחם עוד עובר מה"ת על לפני עור לא תתן מכשול מלבד איסור המכירה מדברי קבלה שהם כד"ת והם שתיים שהם ארבע להלוקח שר"ת שלהן ב"מ"ה בישול, מוקצה, מקח וממכר הוצאה מרשות לרשות] אוי לעינים רואות חילול שבת בפרהסיא והכל הוא רק מחמת הגאוה שיש להם עושין דברים להתדמות לעכו"ם וכמ"דא בסוטה דכל המתגאה כעובד ע"ז ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ג, וע"ז נאמר חוץ משל פרה שפסול מפני שנקרא קרן, פרה קאי על הרשע כמ"ש כפרה סוררה סרר ישראל מפני שנקרא קרן שהכל מפני שיש להם גאוה כמ"ש אמרתי וכו' ולרשעים אל תרימו קרן אקצר ואומר דזכירת התורה ע"י השופר שלא יגבה לבו ורק יקנה שפלות

ח (ישראל נמשלו לירח פי' פסוק ובכתה את אביה עיכוב הגאולה מפני שאין עושין תשובה תיכף והערות בס' תדא"ד פי' מ"דא אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות. הערה בסליחות ח' תשרי. ה"ד אבות נזיקין נגד ה"ד זכירות. בנגעים פי"ב מ"ב מרמזת ה"ד זכירות. פי' בתדא"ר וזוטא. פי' במס' ב"ב ע"ד רב ספרא משתעי כו' ופי' מאמר רב אשי ופי' הרשב"ם, ראיה דעיזא דימא טהור הערה בזה ופי' ירושלמי דלויתן היתר מכלל איסור: קושיא על מ"ד דלעתיד יותר החזיר ממדרש. הערות בזה. חזיר וגדה לא הוי דשיל"מ

) וכירה הב' בענין שופר שיחרד לתשובה על כל עונותיו כמ"ש היחקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, וענין הזכירה הזאת לבל יאמר האדם הן ידול כים שבר חטאותיו וכבדו כהרים וסלעים ומה יועיל לו התשובה בעקימת שפתים וחרטה שאין בהם מעשה נגד העבירות שנעשו בפועל מעשה ומתבונן בהשופר שטבעו להחריד אף שכלול מרוח כעקימת שפתים אפ"ה מחריד אנשים הגבורים עד שיאזרו חיל למלחמה וכן בעקימת שפתים בודוי פה מחריד לבו להתאזר בתשובה שלימה להועיל לו ואם אבן הוא נמוח ומגלה תעלומות חטאיו לפני הקב"ה שכיסה אותם עד עתה שסבר שלא יועיל לו ועתה מודה ועוזב וה' משליך במצולות ים כל חטאתיו, וכה"ג שמעתי איש מפי איש שהה"ק הצדיק ר' לוי יצחק מברדיטשוב נבג"מ פי' מ"ש יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו פי' אף שהר נראה מעשה בפועל ורוח אינו נראה במעשה ואפ"ה מצינו [במלכים א' י"ט] רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים וזה מלמד לאדם מה שיחו אשר בודוי פה ותפלה יפרק הרי עונותיו וישבר סלעי חטאתיו המרובים שנעשו בפועל

וכירה הג' בענין השופר הוא מענין החורבן שהיה ע"י השופר כמ"ש קול שופר שמעה נפשי, וענין הזכירה הזאת שנשים ללבינו שמיום חורבן בית אלקינו אין יום שאין קללתו מרובה מחבירו וישראל יורדים מטה מטה דכנסת ישראל נמשלו לירח בלילה שיש בה מספר ל' יום עשרה ימי **(תחמ"ה ועי' שעת"ש סי' קנ"ו ועי' סי' ק"ע דמי שנתעטש בסעודה אסור לומר לו אסותא וסבור הייתי דקאי שהאומר ג"כ מסיב בסעודה דוקא וקמ"ל דאף דהמתפלל בעד חבירו הוא נענה תחילה וא"כ לא יבוא לסכנה ואפ"ה אסור אבל מי שאינו מסיב בסעודה מותר לו אסותא שוב התבוננתי עפ"ז די"ל דאף בשאינו מסיב אסור דהמתעטש יאמר לו ברוך תהיה עי' יש"ש ב"ק פ"ח סי' ס"ד) ושלום שמו של הקב"ה עי' מג"א סי' פ"ד סק"ב פ"ה סק"ג ופ"ט ס"ב וכה"ך יו"ד רע"ו ופת"ש שם וצ"ע. וקצת י"ל ראיה דשלום לא מקרי אזכרה ממ"ד באו"ח סי' של"ד סי"ג דמגילת אסתר שאין בה אזכרה אין מצילין אף דיש בה שלום וע"כ דאין זה אזכרה וכן ממ"ד בברכות כ"ח הני י"ת כנגד מי א"ר הלל כנגד ח"י אזכרות בתהלים כ"ט הרי דאף אל לא מקרי אזכרה ועי' ירושלמי תענית פ"ב ה"ב התיב ר"א והא כתיב אל הכבוד, ובזה י"ל קצת שיטת הרדב"ז ת"א סי' ק"ב דדוקא שם הויה צריך לכתוב לשמה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות י"ד, אך לר"י דהוי כנגד ח"י אזכרות שבק"ש גם אלקים מקרי אזכרה ועי"ש כ"ט כנגד ט' אזכרות שאמרה חנה ובירושלמי שם כנגד ז' אזכרות שבמזמור של"ה משמע דהלכה כהלל ועי' מג"א רל"ו סק"ב וראיתי שקצת הרגיש בזה בבגדי ישע סוף חיו"ד ועכ"פ מדחשיב נגד ברכת המינים אל הכבוד ועי' בסידור יעב"ץ שם ולא אמר נגד בשלום הרי דלא הוי אזכרה גם כאל [וי"ל משום דכתיב אין שלום אמר וכו' וכן י"ל בדרוש מה שבכל הפסוקים בתהלים כ"ט יש שם הויה א' עכ"פ זולת בפסוק וירקידם כמו עגל וי"ל משום לרמז דאין אני והוא יכולים לדור עי' סוטה ה' ואכמ"ל] שוב התבוננתי דיש להתיר מצד ס"ס שמא כהסוברים במס' סופרים פי"ד הי"ד דמותר לומר הזכרה בראש מגולה ע"ש ובב"י סי' צ"א ושמא שלום לא הוי כלל אזכרה ע"כ במקום צורך גדול יש להתיר למען השלום: *) עיין מגן גבורים סי' נ"א בשם המאירי דכשמסירין הסרבל מעליהם והכובע שבראשם ונשארים בכובע קטן בבהכ"נ ואומרים ברכות ק"ש משום החום ודאי חציפותא מקרי ועי' שעת"ש סי' ח' סק"ג ולענין ש"ץ ובעל קורא י"ל ראיה ברורה מראה"ש י"ז מ"ד ויעבור ה' על פניו ויקרא מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ הרי דש"ץ עכ"פ צריך עיטוף ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ' לשון פרדס הגדול דמש"ה תקנו הברכה להתעטף בציצית ולא להתכסות מלשון הכתוב אשר תכסה בה כי עיטוף פרושו מכל צד ומראשו ועי' רדב"ז ח"א סי' שמ"ג מ"ש בזה, ולפעד"נ דבעל קורא דמי לש"ץ עי' במס' סופרים שם ויו"ד ססי' רי"ז ועפ"ז י"ל פי' הרמ"א או"ח סי' רפ"ב ס"ג ואסור לקרות בראש מגולה ועי' מג"א שם ולפעד"נ דלאו מגולה ממש קאמר רק שאינו מכוסה בטלית וכה"ג י"ל דברי הרמ"א בא"ח ססי' ער"ה דלאו ערומים ממש קאמר ויתישב קושית הבאר היטב שם מפסחים קי"ב. והנה בשבת למנחה שאין הבעל קורא מתעטף בטלית בק"ק מ"מ עכ"פ ח"ו שישאר לעמוד בכובע הקטן ועי' זוה"ק ויקהל ר"ו ובזה יתישב לשון הגמ' שם אם יעשו לפני כסדר הזה אני מוחל להם וראיתי מדקדקים מה שייך לשון עשיה בקריאה דעקימת שפתים לא הוי מעשה עי' מ"ש באוהל הנ"ל אות ל"ז נ"א ובזה ניחא דעשיה קאי על מעשה העטיפה וכסדר הזה דוקא שיהיה על ראשו שמרמז לקבלת עול מלכות שמים אז אני מוחל להם ועי' ס' בני יששכר חודש אלול מאמר ב' די"ל דגם בהאמירה נמחל ועי' מ"ש לקמן בזכירה ה"ב עי"ש:)**