מור ואהלות יג

להענש [עי' מנחות מ"א] על עברם חששות שונות וידועות בפוסקים לענין הטייא עי' או"ח סי' רפ"ו ס"ג וירושלמי סוכה פ"ב הלכה ה' ועי' או"ח סי' רפ"ט ס"א ובאחרונים ולענין הטיטון עי' מג"א סי' תקי"ד סק"ד ובאה"ט שם ושו"ת נתיבות השלום ח"ב] ואל תקשו לבבכם במריבה דמה יתן ומה יוסף חשש עבירה קלה בזה נגד עוה"ר הגדולות, הנה אפתחה במשל פי עבדי המלך התענגו בגינת ביתן המלך על משקה [טייא] מכלי הנקרא [סאמיוואר] או במקטרת עלי עשן [טיטון] וע"י ניצוץ א' פתאום יצאה אש גדולה ותאכל בכל חצרותיו עד כי מים רבים לא יוכלו לכבות ובתוכם בא אחד מהם במקטרת א' או במעט קש ויוסף על האש שיבער יותר ואף שפעולתו מעט נגד האש הגדולה לכל זאת בעידן רתחא הוא יענש על הכל כי לא די לו שאינו משתדל לכבות האש עוד מוסיף סרה וע"כ מסתמא על ידו יצא התבערה וה"נ והנמשל מובן, ואקצר ואחזור לדברי שהתיקון לפגם שפגמו באש התורה בדמעות רותחות כאש *). אולם זהו רק תיקון על העבר אבל העיקר שצריך לגמור בדעתו לקבוע עתים לתורה שאין לך בן חורין ממנה וכמו שנפסק ביו"ד רס"י רמ"ו דכל איש ישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול וכו' אפילו בעל אשה ובנים וכו' ומי שא"ח לו ללמוד וכו' יספיק לאחרים הלומדים וכו' וכ"ש שמחויב ללמד את בניו תורה כמו שפוסק שם ברס"י רמ"ה כי הן ערבות בעד התורה כנ"ל ואם אינו גומר בדעתו כל זה הוי כטובל ושרץ בידו ולא יועיל לו דמעת עינו. אמנם כן אני הגבר ראה עניה של תורה בדור פרוץ שנותנים בנים למלמדים רקים ופוחזים הנקראים [ לעהרערם] ללמדם רק לימודים החיצוני' או לקרוא בעלי נידף [גאזעטין] ואין בהם ריח תורה וי"ש וכל בואיה לא ישובו, והרבה יש לדבר בזה בקול רעש גדול וכבר נעתקו דברי כמה גדולים גאוני ארץ שהרעישו ארץ בזה בס' לב העברי ידרשנו המעיין שם ואיך לא יבושו לבקש מהש"י שנה טובה ומבורכה בפרנסה שיוכלו לשחוט הילדים על במתי השמד לעשותם כעכו"ם גמורים אפיקורסים ר"ל אמה"ל חיש קל ירחם ה' להרים קרן ישראל על דגל התורה והיראה. וי"ל בזה פי' המשנה כל המקיים את התורה מעוני פי' מעוני של תורה כאשר כעת בעוה"ר התורה חוגרת שק ועומדת בקרן זויות כעני יזכה לקיימה מעשרה כאשר ירחם ה' עלינו וירם קרן התורה אשד תהיה מפז ומפנינים יקרה. וע"כ חובה עלינו היום לקבל עלינו ועל זרעינו להיות כפוף לסבול עול תורה ולומדיה באמת וזה אי אפשר דק, כשיש מידת שפלות עי' תענית ז' למה נמשלו ד"ת למים מה מים מניחין מקום גבוה ויורדים למקום נמוך כך ד"ת מניחין מי שדעתו גבוה עליו ויורדים למי שדעתו שפילה עליו ועי' פסחים קי"ב, ובזה י"ל מה דקימ"ל דמצות שופר בשל איל וכפוף חוץ משל פרה שפסול מפני שנקרא קרן דידוע שדיני שופר מרמזים על מדות טובות עי' בס' של"ה וזהו מצות שופר בשל איל פי' רחמן על בניו ללמדם תורה ומצות וזהו עיקר החסידות ורוב הרחמנות וכמד"א בשוחד טוב תהלים כ"ב שאילת חסודה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה וכפוף פי' שיסבול עול תורה ולומדיה ועול מלכות שמים לא כמנהגים הרעים שנתפרצו לילך בגילוי הראש אחד אנשים [והאיסור בזה עי' שבת קנ"ו כסי ראשך כי היכא דתהוי עלך אימתא דשמיא ובקדושין ל"ג כמה חציף וכו' ועי' מס' כלה זה שגילה ראשו ר"א אומר ממזר וכו' וסופו לסכנה שבע"כ יהיה ראשו כפוף עי' מד"ר ויקרא י"ט בעצלתים ימך המקרה הוא נעשה דאומאטיקוס ע"י שאדם מתעצל לכסות ראשו וזה בכלל ובחוקותיהם לא תלכו עי' ט"ז או"ח סי' ח' סק"ג ומג"א סי' ב' סק"ו ושו"ת מהר"י מברונא סי' ל"ד קי"ב קי"ג קס"ה **] ואחד נשים והאיסור חמור בזה ונוסף עוד ע"פ מ"ד בכתובות ע"ב ואה"ע סי' קט"ו ס"ד דיוצאת שלא בכתובתה ואין חדר"ג ע"ש ועי"ש בסי' כ"א ס"א ואסור לראות שערה והמקור *) ויש בזה סמך למ"ש התב"ש ופמ"ג יו"ד סי' נ"ב בשם הרוקח דעוף שנפל למים רותחין דינו כנפלה לאש [ועי"ש סעיף ב' והבן] וכשנשאלתי בעוף שנפל לרותחין ראיתי בשו"ת חת"ס יו"ד סי' נ"ד שפקפק בזה דאין לנו להוסיף על הטריפות שלא נאמר רק נפלה לאש והשתוממתי שלח הביא כלל דברי הרוקח שהוא מתקיפי קמאי שמחמיר בזה ועיינתי היטב ברוקח והנה בסי' ת"ב כשמנה הטריפות כתב רק נפלה לאור ובסי' ת"ו כשמנה הכשרות כתב נפלה לאור או למים רותחין והלב והכבד והריאה אדומים ומזה אדרבה י"ל דברותחין כשרה אף כשנשתנו דאל"כ הו"ל למחשביה בסי' ת"ב ומוכרחים לומר דלצדדים קתני והך דהלב והכבד והריאה אדומים קאי על נפלה לאור ובמים רותחין עכ"פ א"צ בדיקה וצ"ע בזה ועי"ש בסעיף ו' וראיתי בס' הלכות עולם שכתב דמש"ך ס"ק י"ב משמע דמותר בנפלה לרותחין ולפע"ד משם אין משמעות ושיטת האחרונים להחמיר בזה עי' דעת קדושים וערוגות הבושם שם ועי' שו"ת ברכת יוסף סי' ל' ובטוב טעם ודעת מה"ת צידד כמ"ש בס' גור אריה יהודא להתיר ולפעד"נ להחמיר וראיה מפסחים ע"ה ונעביד לה חמי האור עי"ש. והנה ע"פ הנ"ל דמי המבול היו רותחין כאש וע"פ מה דקימ"ל דחמי טבריה נשתיירו מהמבול עי' מג"א סי' שי"ח סק"י א"כ בנפלה לחמי טבריה ודאי דמי לנפלה לאור ונפשט הצ"ע של הס' ערוגות הבושם שם, ואף למה דקימ"ל דתולדות חמה הם ולא תולדת האור ולפיכך המבשל בשבת בחמי טבריה פטור עי' פסחים מ"א וחולין ח' מ"מ לענין הרתיחה י"ל דעדיף ג"כ מתולדת האור כי הוי כאש ממש ובפרט לר"י דס"ל דמחלפי אפתחא דגיהנם והרי מתי מבול גועו מהם כ"ש עוף ועי' זבחים קי"ג ע"ב רש"י ד"ה ברותחין נדונו. והנה בפסחים שם אמרינן דפסח שבשלו בחמי טבריה חייב וראיתי בשם אריה סי' ל"ב שהקשה הא טבריה רחוקה מירושלים כמה ימים ופסח בטבריה מה עבידתיה וי"ל כגון שתקרינו בבמה ולפע"ד צ"ע דהרי בבמה אחר ביהמ"ק אסור להקריב אף ק"פ ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ב' ונלפע"ד דלא קשה ע"פ מ"ד בשבת ל"ט מעשה שעשו אנשי טבריה והביאו סילון וכו' וכידוע דיכולים למשוך גם עתה בסילינות ומכונות לארץ מרחק ולא יופסק הקילוח והרתיחה א"כ י"ל דגם בהר הבית היה סילון מחמי טבריה ועי' ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג, ובזה י"ל פי' הגמ' פסחים ח' מפני מה אין חמי טבריה בירושלים פי' ע"י מכונות להביאם לרחיצה כמו הקושיא מפירות גינוסר שאין הפירוט שאין גדלים שם רק מפני מה אין מביאין אותם לשם וה"נ ותירץ שלא יאמרו אבל בהר הבית שלא רחצו עולי רגלים י"ל דהיה נמצא חמי טבריה ועפ"ז י"ל הירושלמי ראה"ט פ"ב ה"א אף דנטלו המשואות לא בטלו מים טבריה ואפשר דהפי' שהיה להם סי' בפתיחת צינורי חמי טבריה שהיה בהר הבית, ולא קשה מע"ד בירושלמי יומא פ"ג הלכה ה' דמקשה ויחום לו חמין ומתרץ משום גזירה שלא יאמרו ראינו כה"ג רוחץ בשאובים ולמה דקימ"ל ביו"ד סי' ר"א סע"ה דבחמי טבריה מותר לכ"ע א"כ מדוע לא נתנו בהמקוה מחמי טבריה דמלבד שי"ל דזה היה קודם שהמציאו הסילונות עוד י"ל דאם ירחצו בה יעשו ג"כ הסילונות בכל ירושלים וזה אסור שלא יאמרו אלו לא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריה דיינו כבפסחים שם ועיין מגן גבורים סי' פ"ח ומ"ש באוהל ים המלח אות ד'. ודע דעוד יש בעולם מעינות חמין כחמי טבריה עי' רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ"ט הלכה ו' בחמי טבריה וכיוצא בהן ועי' יו"ד סי' רי"ז ועי' ס' הברית ח"א פ"ו ממאמר ה' וצ"ע דמנ"ל לדינא דשוים. שוב ראיתי דמפורש הוא בסנהדרין ק"ח שלשה נשתיירו מהם בליעה דגדר וחמי טבריה וכו' הרי דשוים ועי' עירובין י"ט ותנור לו בירושלים זו פתחו של גיהנם וי"ל דעפ"ז ע"כ היה מקודם חמים בירושלים כבטבריא עי' שבת ל"ט ואח"כ נסתלקו כדי שלא יאמרו עולי רגלים ובזה יתישב בפסוק הך דפסח שבשלו בחמי טבריה ומיירי קודם שנסתלקו: **( ועלה בלבי דכשרואה חבירו בראש מגולה מדינא אסור ליתן יד לפושעים באמירת שלום כי ישיב עליכם שלום וקימ"ל באו"ח סי', צ"א ס"ג דאסור לומר הזכרה בראש מגולה (ואפשר דמה"ט המנהג כעת שאין אומרים שלום רק נתינת יד אף דבברכות נ"ד איתא דהתקינו שיהיה אדם שואל בשלום חבירו בשם די"ל כמ"ד בר"ה י"ח דבטל אדכרתא וה"נ מה"ט או י"ל מחמת שאינם נזהרים ונותנים שלום לרבם או קודם התפלה שאסור ליתן שלוהם גם לחבירו ע"כ נותנים רק היד בלא אמירת שלום עי' פמ"ג אשל אברהם סי' פ"ט סק"ט ועי' מגן אברהם תקנ"ד ס"ק נ"א וזה דלא כמ"ש הב"לי סי' קנ"ז בשם כנ"הג לענין שבועה בראש מגולה להזכיר השם דלא אשכחן בהדיא קפידא לאיסור ועי' בס' חסידים סי')**