מור ואהלות קלח

אחרונם עם רוטב שיעור חצי החתיכה מה דינה. וזאת תשובתי הנה שלשה חקירות יש בזה, א' במה שלא נמלח יפה, ב' במה שלא הודח, ג' מענין בב"ח. וחקירה א' מקור הדבר בחולין קי"ג אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, והנה בפי' מולחו יפה יפה כתבו המרדכי והר"ן פרושים שונים דלהמרדכי בשם ר"ח ב' פעמים יפה קאי א' שיהיה משני צדדים וא' שלא יהיה ראוי לאכול מחמת מלחו אבל לפזר בכל מקום אין ראיה שצריך ולהר"ן בשם הר"מ י"ל דאחד מורה שיהיה נמלח משני צדדים ואחד שגם מתוכו ימלח בדבר שמבשלים כולו כאחד והנה מזה משמע דכ"ש דפיזור מעכב אבל שלא יהיה ראוי לאכול מחמת מלחו אין ראיה שצריך. ועפ"ז נבין מחלוקת הרשב"א והרא"ש שכתב בטור יו"ד סי' ס"ט ועי' ב"י שם דאין כאן מחלוקת וכונת הטור י"ל דס"ל דהרשב"א בשיטת ר"ת קאי וכיון דס"ל דפיזור בכל מקום א"צ א"כ ה"ה עוף א"צ למלוח מתוכו ומ"ש הטור בשמו דא"צ למלוח מב' צדדים בעוף קאי שא"צ מתוכו [ומ"ש החתיכה אפשר ט"ס וצ"ל לכתחילה] אבל שיטת הרא"ש כהר"ן אך שמחמיר ג"כ כר"ת לענין שצריך שלא יהיה נאכל מחמת מלחו עי' מ"ש ג"כ בפ' כל הבשר סי' ל"ג ואכמ"ל, עכ"פ עפ"ז מה מאוד נכונים דברי הט"ז שם ס"ק י"ד דבלא פיזר בכ"מ יש להתיר אף בלא הפ"מ והפי' דאף שלא נתבשל עדיין ואין הפסד כשימלחנו שנית מ"מ א"צ כלל שום מליחה משום דיש דעת ר"ת שא"צ לפזר גם לכתחילה ועי' ש"ך שם סק"כ דנוהגים העולם שאין מדקדקים בכך הרי דא"צ כלל מליחה שנית ועי' שפ"ד שם וצע"ק

והנה יש לעיין על הפוסקים המתירין דיעבד נמלח מצד א' איך הם מפרשים הך דשמואל יפה יפה. ונראה די"ל ב' פרושים או דאחד מורה שלא יהיה ראוי לאכול מחמת מלחו ואחד להשהותו שיעור מליחה עי' בס' הארוך לש"ך ובמנחת אהרן שם ובזה יתישב מ"ש הב"י בסי' ס"ט ד"ה כתב בהגש"ד וכו' אבל אני אליעזר בר"י מצאתי להתיר מדאמר שמואל מדיחו ומולחו ולא הזכיר שהייה וכתב הב"י ואין דבריו נכונים בהיתר זה ולכאורה הא טעמא קאמר ובזה ניחא די"ל דיפה השני קאי על השהיה, דאין לומר דקאי על חיוב הפיזור בכ"מ בצד האחד דכמו שאין צריך למלוח משני הצדדים ה"ה דא"צ פיזור בכ"מ וע"פ פי' זה גם לכתחילה לא מצריך שמואל מליחה משני צדדים, ועוד יש לפרש דיפה אין הפירוש שיעור שהיה וכן משמע מרמב"ם שאחר שכתב מולחו יפה יפה כתב ומניחו במלחו שיעור מיל הרי דזה ענין אחד ועי' מ"ש לקמן ועפ"ז י"ל ג"כ מ"ש הרמב"ם שם הלכה י"ב דבשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ולא אמר בקיצור מולחו ומדיחו כמו לקדידה אך אפשר דקמ"ל דבשר חי אינו מעכב השהיה במלח וזה דלא כהפמ"ג הנ"ל באות ות ב' דלכ"ע אסור חי בלא שהה שיעור מליחה ואדרבה נהפוך הוא דגם לרמב"ם מותר ועי' מ"ש שם] ויפה השני פרושו משני צדדים. אך דכל זה קאי רק לכתחילה, וכן במנחות כ"א יכול יתן בו טעם כבינה עי' ברא"ש פכ"ה שם שפי' מעט ובתוס' מנחות שם פי' הרבה פד שאינו ראוי לאכילה בלא הדחה ומהקדמת נוב"י מה"ת בפי' אם היה בנו ממולח נעלם זאת ועי' בפי' רמב"ן בפ' תשא ע"פ ממולח טהור קדש] ת"ל תמלח כיצד עושה נותן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח ומעליהו אמר אביי וכן לקדירה [לגירסת הספדים] הך ב' צדדין קאי על לכתחילה רוקא דהא גם בקדשים דיעבד די מצ"א כמ"ש המרדכי חולין שם דברי התוספתא מלח ולא ספג ספג ולא מלח כשר וא"כ ה"נ לקדירה דאמר אביי, ולפי' התוס' שם נראה דהך שאינו ראוי לאכול מחמת מלחו אף לכתחילה א"צ וכ"ש לפזר בכ"מ דלא קאמר רק מולחו מב' צדדים וע"ז קאמר וכן לקדירה משמע הפי' דא"צ יותר ואף אם נימא דמחולין שם משמע דצריך לפזר בכ"מ מ"מ לענין דיעבד זה קל יותר משאר מליחות הגרועות דזה לא נזכר כלל במנחות

אך התבוננתי דכ"ז יש לדחות כמ"ש המרדכי ורש"ל דשאני בקדשים שאינו להוציא דם רק למצוה דלא תשבית מלח ואף גרגיר א' כשר עי' מ"ש באות ב' ומה"ט יש להשיג ג"כ על מ"ש בעיקרי הד"ט או"ח י"ד ל"ו דכמו שמותר למלוח הקדשים בצוקער ה"נ לקדירה נקרא מלח ובס' ערוגות הבושם צוח דגם בקדשים אסור ועי' בהגהות ר"ח צאנזר או"ח סי' רע"ב אמנם פשוט עפ"ז דאף אם בקדשים מותר בדבר הנקרא מלח באיזה לשון דאינו רק למצוה אבל כאן אסור דבר אחר ורק מלח המוציא דם] וכמו שא"צ שם שישהה במלח עי"ש ה"נ א"צ שיהיה נמלח מב' צדדים [מיהו זה יש לדחות דמצינו מקום דמליחה יפה צריך ושישהה א"צ עי' משבצות ע"ו סק"ה וכן י"ל כסברת הר' אליעזר בר"י הנ"ל דגם כאן לא נזכר שישהה ובפרט לפי' התוס' דתמלח למעוטי אתי ועי' סמ"ג לאוין קל"ז דזהו סברת ריצב"א שהביא ראיה מירושלמי פ"ב דנדרים איזה מליח לשעה כהדא דתנינן כיצד עושה נותן עליו מלח משמע דמליחת קדשים קרוי מליח לשעה ותמלח למעוטי דאי לרבות מנין הוא יודע דמליחת קדשים אינו כמו מלוח לעולם וכו' עכ"פ לתוס' אם אין צריך להיות אינו נאכל מחמת מלחו לקדירה ה"ה דא"צ שישהה במלחו ועי' בפי' תוס' העזרה על ת"כ דבורא דנדבה פי"ד, ועוד י"ל דגם בקדשים צריך שישהה וממילא ישהה אח"כ ע"ג המזבח ואכמ"ל] אבל הכא אינו יוצא מידי דמ אמר שמואל ומשמע אף דיעבד, ומ"ד במנחות שם וכן לקדירה לא קאי רק על מ"ש שצריך משני צדדין ע"ז קאמר וכן לקדירה אבל יש ביניהם חילוק דבקדשים דיעבד מותר מצ"א וכאן אף דיעבד אסור מצ"א ובפרט להגירסא במנחות שם וכן לצלי ודאי י"ל דלקדירה מעכב גם דיעבד ומנ"ל להפוסקים להתיר דיעבד בנמלח מצ"א

וראיתי שי"ל דראית המתירין דיעבד מצ"א דע"כ שמואל רק לכתחילה קאמר דהרי גם מ"ש ומדיחו יפה יפה כתב הרא"ש דשני פעמים באחרונה במשמע והג"א כתב דג"פ במשמע ואפ"ה לכ"ע דיעבד מותר בפ"א וה"נ דיעבד די במליחה מצ"א דבחדא מחתא מאחינהו [וע"כ מוכרח לפרש כן דאין לפרש ומדיחו יפה יפה פ"א קודם המליחה ופעם ב' לאחר המליחה ובזה יתישב קושית המנחת אהרן שם על רש"י שפי' דר"ה דלא בעי הדחה בדחללי ביה טבחיה דמשמע דלשמואל לא קשה מברייתא ועוד מה חידש ר"ה על שמואל ובזה ניחא דשמואל בהך יפה יפה כונתו על הדחה שלפניו ג"כ ויתישב ג"כ מה דהשמיט הרמב"ם בבשר חי ההדחה שקודם המליחה דנכלל במ"ש ומדיחו יפה יפה ועי' מ"ש באות ב' אך א"א לומר כן דא"כ קשה מה מקשה תוס' חולין ל"ג ד"ה מולחו דאמאי לא הזכיר הדחה א' הלא י"ל דוכלל בהך יפה יפה, וע"כ דא"א לפרש כן וראיה מרמב"ם שם הלכה י' שהעתיק מימרא דשמואל וכיצד עושה מדיח הבשר תחילה ואח"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה הרי אף דמזכיר הדחה שקודם מליחה אפיה כתב ומדיחו יפה יפה לאח"כ. ובישוב קושית המנחת אהרן נלפע"ד דשמואל דאמר אין הבשר יוצא מידי דמו לשון איסור דיעבד אף בלא חללי בי טבחי לא פסיקא האיסור בלא הדחה א' ע"פ מ"ש הש"ך ס"ט סק"ג דדוקא חתך בסכין ועי' מ"ש באות ג' וא"כ משכחת לפעמים שקרע ביד חתיכת בשר שא"צ הדחה מקודם משא"כ ר"ה שהורה הדרך לכתחילה ורוב פעמים חותך בסכין ולא הזכיר הדחה א' ע"כ בדחללי בי טבחי ועי' מ"ש לקמן] שוב ראיתי די"ל הפי' בגמ' ומדיחו יפה יפה משני הצדדים וגם לא הדחה מועטת כמו שי"ל במולחו יפה יפה אבל הדחה ג"פ לא נזכר שם בגמ' ורק ילפינן מנט"י כמ"ש בהג"א