מור ואהלות קלז

ניישב השש קושיות שהקשו המפרשים בפסוקי דאברהם. א' יקח נא מעט מים למה דוקא מעט. ב' והשענו תחת העץ הוי ליה למימר ושבו תחת העץ. ג' למה פת לחם שפרושו דוקא מעט לחם, עי' ס' תורת יוסף פ' וירא. ד' הך וימהר לעשות מיותר אחרי דכתיב וימהר אברהם בעצמו ויאמר מהרי לאחרים. ה' על ויתן לפניהם תרגם יונתן וסדר קדמיהון כאורח הילכת בדיית עלמא ואין לו פירוש. ו' מ"ש חז"ל שאמר הקב"ה כשרצו לקבל התורה הלא אכלתם אצל אברהם בב"ח שקשה דהרי קמא קמא דמטי אייתי קמייהו ושמא תחילה חמאה וחלב ואח"כ הבן בקר, ועי' בתוס' על תורה שם שפי' הך דקיים אאע"ה אפילו ערובי תבשילין פי' ענין בב"ח אשר רק דרך בישול אסרה תורה והוא ממה שנתן להם ע"כ חלב קודם ועי' מ"ש שם אות כ"ט. ונראה דהאיסור משום שאכלו בלי קנוח והדחה עי' יו"ד סי' פ"ט ס"ב ולזה נתכוין אאע"ה ברוח קדשו שנתן להם מעט לחם שיאכלוהו קודם ומעט מים שלא יהיה להם לקנוח והדחה ואפ"ה יאכלו בשר כדי שיזכו ישראל לקבלת התורה (כי טובים דודיך יותר מיינה של תורה עי' ע"ז ל"ה] ועוד י"ל דנתן להם צלי שהוא קל מבישול שא"צ מליחה עי' ביצה כ"ה ולזה הפי' וימהר לעשות שיהיה עשוי מהר, וי"ל דלפיכך נתן להם לאכול מהלשון שא"צ הפשט ונאכל מהר [ובדרוש יש לפרש הך דשלשה לשונות בחרדל שרמז בזה להם ג' לשונות בתיבת בחרדל שנתן להם, א' בחרדל ר"ת חרד לב בזה שהחריד לבם שיאכלו האורחים מהר ולפיכך נתן להם מהלשון, ב' בחרדל ר"ת בחר דל שיבחר להדל מנה יפה כמ"ש ביו"ד סי' רמ"ח ס"ח האכיל רעב יאכיל מהטוב והמתוק שבשולחנו ולפיכך נתן להם מהלשון שהוא דבר חשוב דגם במתנות כהונה היה עם הלשון ועי' תורת יוסף פ' קרח שהקשה דמדוע רש"י בפ' שופטים כתב דהלחיים עם הלשון ועזב עיקר הדרשה בחולין קל"ד צמר ושיער וגם לא ציין דורשי רשומות על הזרוע המוקדם, ובפשוט י"ל מחמת שהלשון דבר חשוב ועי' מ"ש שם אות מ"ו, ג' נתן להם בחרדל לרמז הלשון שאמרו חז"ל דבנות ישראל החמירו דאפי' רואות דם כחרדל טמאות ולפיכך נטמא הלחם ולא יתרעמו עליו שהבטיחם בלחם כדרשת חז"ל שנטמאה] והנה בצלי יש דיעות דבשר בחלב אסור רק מדרבנן עי' מ"ש בבית הרואה שם ולפיכך אין חימה דאף דקמא דמטי אייתי לקמייהו מ"ע הם אכלו החמאה עם הצלי ולא חששו לד"ס, ולא קשה על אאע"ה דאיך העלם על השולחן ביחד דהרי גם חיה ועוף דרבנן אסור להעלותם עם הגבינה עי' יו"ד סי' פ"ח די"ל דהוא אמר שישענו תחתיו ולא שישבו לאכול שם דשם לא היה שולחנו לאכול [ובדרך הרמז ודאי י"ל כן דשלחנו של אאע"ה ודאי היה דוגמת מזבח עי' חגיגה כ"ז ועי' רמ"א או"ח סי' קס"ז ס"ה וסס"י תצ"ד שהשלחן דומה למזבח ומקורו מכאן ועפ"ז ודאי דשלחנו לאכול לא היה שם דכתיב לא תטע כל עץ אצל מזבח] ורק תחת העץ היה מקום לסדר עליו התבשיל שבשלחן כזה מותר לתנם זה בצד זה עי' יו"ד שם והם מעצמם אכלו שם, וזהו שפי' תרגום יונתן וסדר קדמיהון כהילכת בורא עולם פי' כדת וכהלכה סידר ולא פי' ויהב קדמיהון כפי' של ויתן כי לא נתן להם לאכול שם ורק הם אכלו שם. ואתה תבין שנתיישבו כל הששה קושיות בע"ה

ועתה שבררנו דשלחן של אברהם הי' צלי א"כ לא קשה נמי מדוע לא נרמז שם ענין המליחה דצלי א"צ מליחה, וכן י"ל ביצחק ע"פ מ"ש דהשני גדיי עזים היו זכר לפסח שנאכל צלי ולא נצרך לו מליחה ובפרט לשיטת הצל"ח הנ"ל באות ב' אסור בו המליחה, וכן י"ל ביוסף ע"כ היה צלי ולרמז להם פלוגתתו עמם בהלכה כשאכלו המתנות בצלי וחרדל כמ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ו עי"ש וע"כ לא נזכר שם ממליחה. עוד י"ל דהנה באגדות מהרש"א חולין צ"א ד"ה פרע כתב דבג"הנ נאמר טול בפניהם ולא בשחיטה דשחיטה היו מוכרחים לשחוט בעצמם דאם ישחוט אחד מבית יוסף יחשבו לשחיטת עכו"ם נבילה אבל ג"הנ מותר אף אם עכו"ם יטלנו ולפעד"נ די"ל ע"פ מ"ש בתרגום יונתן פ' מקץ דאשר על ביתו היה מנשה ולפי חשבון השנים שנולד בטרם תבוא שנת הרעב הרי דהיה קטן אז וקטן אסור לשחוט אבל ליטול הג"הנ מותר גם קטן ליטלו. עוד י"ל שרצה לרמז להם כי מבית יעקב נקיט ואתא דבגמרא שם מסיים וכמ"ד ג"הנ נאסר לבני יעקב והקשו בתוס' שם דלמא קיימו ג"הנ כמו שאר המצות ואף שלא נצטוו ובזה ניחא דאם כן היה מניח להם שהם בעצמם יטלוהו כמו שחיטה דליכא היכרא אבל אי אמרינן דג"הנ נאסר להם מדינא יכירו וידעו דמאי שנא שחיטה שהניח להם וג"הנ מצוה לשלוחו ובנו לטלו ואינו מאמין לאחר, וע"כ דזה נאסר לו מדינא דמבית יעקב הוא משא"כ שאר איסורין הניח להם שיעשו בעצמם כשחיטה, ותפס שחיטה שהוא התחלת התיקון לאכילה וה"ה ניקור החלב והדם וגם מליחה הניח להם שיעשו בעצמם. ונתישב ג"כ קושית הטוט"ו מה"ת בהשמטות תשו' ל"ד מבדיקת הריאה להסוברים דמה"ת הוא עי"ש די"ל עפ"ז דהניח שיבדקו בעצמם מסתמא, ובזה י"ל קושית הלח"מ בהלכות מלכים פ"ט דמנ"ל לרמב"ם דיעקב הוסיף ג"הנ אחרי דקימ"ל כרבנן שם דף ק' עי"ש ובזה נכון דהנה המ"ד דג"הנ נאסר לבני יעקב פרושו בציוי באמת מה"ת כמו מילה ומ"ד שם צ"א וכמ"ד ג"הנ נאסר להם אין הפירוש דהוי שוה ממש לזה המ"ד רק דהכי פרושו כמו שלדידיה ציוי גמור מה"ת כן עכ"פ הך דטול ג"הנ בפניהם משום דקבלו עליהם מעצמם האיסור יותר משאר אסורין וכנ"ל ולפיכך כתב הרמב"ם דיעקב הוסיף, ועפ"ז י"ל ג"כ קושית הלח"מ שם דאמאי לא חשב דאברהם אבינו קיים הכל דחשב רק מה שהוא עליהם חמור יותר. וראיתי בס' ערוגות הבושם בפתיחה להל' שחיטה ס"ו שהקשה כיון דחשודים היו בעיניו על אמ"ה מדוע הוצרך לצוות להאיש אם שוחטין. ולפע"ד לא קשה מידי דאדרבה לפיכך צוה דגם הוא אכל מאותה שחיטה כמ"ש כי אתי יאכלו האנשים או דרצה לראות אם מה שחשדם אמת גם עתה ע"כ אמר פרע להם שיראה דוקא אם הם בעצמם שוחטין כדת אבל שאר איסורין שלא נחשדו בעיניו לא הוצרך הצוי ואין כאן מקום לקבל אדיך בדרך הדרוש

ו (תשובה ע"ד שמלחו חתיכה עבה במלח מעורב בגבינה לשליש ונתנוה לרותחין ונתבשל בלא הדחה ב' ברוטב כחצי החתיכה. ג' חקירות בזה. הבאתי פלוגתת מרדכי ור"ג בפירוש מולחו יפה יפה. כן פלוגתת הרשב"א והרא"ש. לט"ז וש"ך בלא פיזר א"צ מליחה ב'. ב' פרושים בהמתירין נמלח מצ"א. ראיות והשגות וישובים והערות שונות בזה אם שלא יהיה נאכל מחמת מלחו ושיעור שהיה ומב' צדדין והדחה היטב ומב' עדרים וג"פ מעכבים חקירה בנפלו לקדרה ג' חתיכות שלא נמלחו כראוי וכן הרביעית אם די פ"א ס'. ישובים שונים להקושיות בחולין ח' קכ"ג. בספק אם הדיחו הטבח אחר שחתך כל נתח א"צ לחזור ולהדיח. וכן בספק אם שרה או הדיח מעט א"צ לחזור ולהדיח. בשר שחושש שלא יעבור ג"י מותר להשרותו במים ואין חשש הונאה. השגות על חמודי דניאל שחושש להחמיר בכנידון דידן. ראיות להתיר בנ"ד. אם מלח מצ"א במלח מעורב כנ"ל יש לאסור. עוד סניף להתיר בנ"ד מחמת חליטה השגות על ג' חלוקים שרציתי לומר בענין חליטה

) אציג מה שהשבתי לחכם אחד ע"ד שאלתו שמלחו חתיכת בשר עבה במלח המעורבת בפרורי גבינה לשליש [ולרביע לא השמיעני] ונתנוה ברותחין ונתבשל כך בלא הדחה