מור ואהלות קלג

חליטה עכ"פ צריך, ורק למ"ש הרמ"א ססי' ס"ז דהמנהג שאין מצמיתין בשר קודם המליחה בחומץ ואין לשנות וע"כ הטעם משום דכיון שהאדימה הבשר בתוך החומץ אסור כמ"ש שם ס"ה א"כ לכתחילה חוששין שמא תתאדם ואין אנו בקיאין עי' שפ"ד שם ס"ק י"ג לפיכך מוכרחים אנחנו לומר דמותר לאכול בשר חי כך בלי חליטה כלל מה שאין כן להמחבר וכמ"ש ועל פי טעם הנ"ל דחיישינן שמא יניחו גם קודם שתעלה רתיחה יש לחזק הדיעה המובא בפתחי תשובה יו"ד סי' ס"ט ס"ק י"ח דמותר לבשל בשר בלי מליחה בחמי טבריה פי' דוקא במקום שתמיד מעלים רתיחות ובתחלה ג"כ הוי חליטה וליכא למגזר מידי ועי' מ"ש לקמן אות ח' ט'. ועי"ש עוד בשם גדול א' דהך דכתב המחבר בסעיף י"א צריך ס' מיירי כשנתנוהו תחילה במים שלא היו רותחין דאל"כ הוי חליטה ומותר ועי' ש"ך סי' ע"ג סק"י ומ"ש לקמן אות ט"ז ועי' ש"ך סי' ס"ט ס"ק מ"ד שהביא לשון הפוסקים דאף אם לא נתבשל לגמרי רק ששמוה בקדירה שמקצתה חם והיס"ב, וי"ל הפי' שמקצתה חם שאינה מעלה רתיחה דאם מעלה רתיחה הוי חליטה. ועי' פמ"ג שם שהביא דהמנ"י פי' דהיס"ב אחתיכה קאי וכו' ולדבריו בתוחב כף חולבת ליורה רותחת וכו' ולפ"ז חתיכת בשר ואין יס"ב מותרת בהנאה עי"ש ולמה שכתבתי דשם דוקא שלא העלה רתיחה א"כ י"ל דהיכא שהעלה רתיחה ונפל חתיכה או אפי' כף מבשל ג"כ אף שאין היס"ב, ועי' פת"ש סי' ק"ה סק"ח ולקמן אות ח' ובכה"ג הבשר א"צ מליחה אח"כ דהוי חליטה. מיהו י"ל דא"א במציאות שלא תהיה היס"ב כשמעלה הקדירה רתיחה רק בשמלא הבשר קרח ובזה באמת צ"ע לדינא

ב (קושיות על הרמב"ם האוסר חי מש"ס אם מותר למלוח הפסח. ישוב לרמב"ם ע"פ הב"ה דשרי למלוח קדשים בשבת. תוך שיעור מליחה אסור חי לכ"ע. טעם לאסור בשר חי משום שובר מפרקת וחותך מבית השחיטה. בשבר מפרקת שצריך חתיכה הוא גזירה משום אומצא דאסמיק ולב. בעוף ובקדשים א"צ חתיכה. בקדשים מותר לאכול חי דאסור לשבור מפרקת ולחתוך מבית השחיטה. נתישב קצת קושיות על הרמב"ם. אם מותר בחליטה בקדשים בלי מליחה לבשל. למה נתנו מלח בקטורת הערות נכונות במנחות כ"א ופסחים מ"א

) והנה להנ"ל באות הקודם דלרמב"ם אסור לכתחילה חליטה בחומץ לבשר חי א"כ צריך לישב קושיתם עליו מחולין ושבת שם שמוכח דחי מותר כך, ועוד אעורר ממ"ד בפסחים מ"א יכול יהיה מותר לאכול הפסח חי ושם אין לומר כלל בשחלטו דהרי שם אסור אף במי פירות כגון חומץ ורק סכין בעת צלייתו עי"ש דף מ' וכן אין לומר שם אחרי המליחה ע"פ דברי הצל"ח שם דף ע"ד האוסר המליחה בפסח, ואף שי"ל דכל האיסור למלוח הוא אחר דמסיק תלמודא לאסור לכתחילה חי משום כי אם צלי אש והוי לאו שבכללות אבל לפי הס"ד מותר למלוח מ"מ סתם חי לא משמע ע"י מליחה עי' רוקח הגדול סי' ת"י ועי' ג"כ בביצה דף כ"ה רע"א אפילו כזית קי מבית טביחתה, וראיתי בשיטה מקובצת שם שכתב דמכאן שמעינן דבשר באומצא לא בעי מליחה דאם בעי הרי כתבו הפוסקים דשיעור מליחה כשיעור צליה ומה איכא בין שיעורא דת"ק לר"ע המיקל, והנני להוסיף קושיא דהלא עפ"ז ר"ע מחמיר דבצליה עכ"פ אין הדחות שקודם ולאח"כ מעכבות משא"כ במליחה ואפילו לאכול חי ודאי שמעכבות וא"כ צריך שיעור יותר לאכול חי ומזה ודאי קשה לשיטת הרמב"ם המצריך מליחה לבשר חי. ואין לומר דכאן מיירי בחליטת חומץ דהלא לרמב"ם חליטה עכ"פ לכתחילה אסור כנ"ל ועוד דאפשר גם שיעור חליטה בצונן כדי שירתיח שהוא שיעור צליה עי' פמ"ג או"ח שם. וי"ל קצת דעכ"פ בזה מיקל קצת דבצלי אינו יכול לבלוע כל הזית תיכף מפני הרתיחה משא"כ אחר המליחה אבל זה דוחק. ועוד קשה מפסחים ע"א שעידי הרגלים חי נאכלים צלי אין נאכלים הרי דמותר לאכול חי. וראיתי בבדק הבית שם שכתב וז"ל במליחה הוא דנאכלים אע"ג דמליחה כה"ג כלומר להכשיר לא שריא במקדש שאמדו רבנן, ונראה דט"ס הוא וצ"ל שדיוהו רבנן, ומכוון ג"כ למ"ש התויו"ט מנחות פי"א משנה ז' במ"ד חל יו"כ בע"ש הבבלים אוכלים אותו לערב כשהוא חי וכתב אף דלרמב"ם אסור חי י"ל שהיו מולחים בשבת ואף שמדרבנן אסור למלוח בקדשים לא גזרו ועפ"ז לא קשה מידי על הרמב"ם מפסחים שם. אך לפי דברי התה"הא הנ"ל ועי' במשמרת הבית שם צ"ע, וכן לפי דברי הר"נ המובא במג"א שם וז"ל וכ"ש שאיכא למיסר מליחת בשר חי דהא מתקן ליה וכ"ש אי אסרת ליה בלי מליחה דהוי תיקון שפי עכ"ל, ועפ"ז קשה דשבות חמור כזה איך יתירו אפילו במקדש עי' תוס' ערובין ק"ב ע"ב ד"ה והעליון ובהמקומות הנסמנים בצידו שם וריב"ש סי' קס"ג ואכמ"ל. על כן נלפע"ד דודאי הך דינא דרמב"ם שמצריך לבשר חי מליחה הוא רק גזירה דרבנן ורציתי לומר ע"פ מ"ש הרב פמ"ג בפתיחה למליחה ובשפ"ד סי' ע"ו ס"ק י"ג דאף לדידן יש לאסור לאכול חי בבשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה מטעם פי' ממקום למקום עי"ש וע"כ אוסר הרמב"ם בכל בשר חי עד שימלחנו יפה יפה, ובזה ידוקדק לשון הרמב"ם הנ"ל גבי בשר חי מולחו יפה יפה שקשה דהלא ר השמיענו סדר המליחה שצריך יפה יפה [כל שאינו לצלי דודאי גם ההדחה שקודם המליחה צריך לבשר חי והשמיטו מפשיטותו ועי' מ"ש באות ו'] אלא שזה עיקר הגזירה לבשר חי מליחה כי שמא ימלחנו ולא יפה כגון שלא ישהה שיעור מליחה שאסור לכ"ע לאכול חי ע"כ אסור חי גם בלא מליחה כלל. אמנם התבוננתי שא"א לומר כן כי מלבד שהרבה ראשונים התירו פי' ממקום למקום וכמ"ש הרא"ש על הר"פ לענין נמלח בכשא"מ דמי הוא הנביא שהעיד דפי' ממל"מ אינו יוצא לגמרי וכו' עי' ב"י ומ"ש לקמן אות ו' ח' ואפילו לדידן דאסרינן מ"מ כיון דקימ"ל שמותר ע"י הדחה ומליחה ב' תוך שיעור מליחה אף לקדירה עי' סי' ע' ש"ך ס"ק ל"ה וכן ממ"ש הרמ"א בסי' ס"ט סי"א דאם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי הוי כלא נמלח כלל משמע דאינו חמור יותר ודאל"כ הוי אסרינן גם בהפ"מ אותה חתיכה בנתבשלה תוך שיעור מליחה דהוי כנמלח בכשא"מ וע"כ דאין זה פי' ממקום למקום וכ"ש שלא אמרינן שמפני זה יצריך הרמב"ם לכל בשר חי מליחה. ועל כרחך רק ע"פ מ"ש הרמב"ם שם הלכה ט' דבשובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה אסור לאכול ממנה חי ואפילו חלטו אלא בחתיכה ומליחה ועי' מ"מ שם שהראיה מחותך בשר מבית שחיטתה קודם שתצא נפשה ועי' לח"מ שם וע"כ י"ל דהצריך הרמב"ם משום הכי לכל בשר חי מליחה גזירה דרבנן משום לא פלוג מבשר הזה של שבירת המפרקת ביון שכולם עומדים לבישול אחר המליחה, וכמ"ש לעיל לדידיה דלפיכך אוסר חליטת רותחין לבשר חי משום בשר העומד לבישול, וכיון דרק גזירה דרבנן הוא י"ל דבביצה שם שהתירו חי פי' אפילו בלא מליחה דמשום פסידא מקרי ראוי כיון שבאמת אינו אוכל וכמו שא"צ בדיקה תחילה עי' בגמ' שם ועי' מג"א סי' תצ"ח ס"ק וזג ועכ"פ יהבו קולא לכל בשר חי שמועיל חליטה דיעבד כנ"ל אף דבשר של