מור ואהלות קלב

האוסר חליטה. טעם להיתר בישול בלי מליחה בחמי טבריה ברתיחות מבשל אף שאין י"ס בחתיכה ובכף.) הרמב"ם ז"ל בהל' מאכלות אסורות פ"ו הי"ב כתב והרוצה לאכול בשר חי מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ואח"כ יאכל ואם חלטו בחומץ מותר לאכלו כשהוא חי ועי' כ"מ שם וידוע פלוגתת הראשונים על זה עי' תוס' חולין י"ד ובהשגת הראב"ד שם ועי' מגיד משנה שכן דעת הרמב"ן והרשב"א והרא"ש דכל שלא שבר המפרקת מותר לאכלו חי בלי מליחה וראיתי בספר תפארת למשה סי' ס"ז שכתב דמהך איבעיא בגמ' בשובר מפרקתה דוקא אם מותר לאכול באומצא אין ראיה להתיר בשר חי דאפשר דקאי במלחו אם מותר לאכלו חי עי"ש ונעלם ממנו מ"ש התורת הבית הארוך ב"ג ש"ג שכתב דא"א לומר כן עי"ש. והנה הב"י שם העיר דאין דאיה דהאיבעיא קאי אם מותר לאכלו חי כשחלטו בחומץ עי"ש ועפ"ז אתפלא דמנ"ל באמת לדינא דמותר לאכול בשר חי בלי מליחה וחליטה דשמא הך דחולין ט"ו השוחט לחולה בשבת מותר לבריא באומצא ושבת קכ"ח דבר אוזא תפל מותר לטלטל דחזי לאומצא מיירו בשחלטו בחומץ דאז דוקא מותר לאכלו חי והרי גם לכתחילה מותר בשבת לחלוט בחומץ על הבשר עי' מג"א סי' שכ"א סק"ז וז"ל ונ"ל דמותר לתת הבשר לתוך החומץ כדי לאכלו כמ"ש ביו"ד ססי' ס"ז, ועי' פמ"ג שם דאף שישהה כדי שירתיח נמי שרי עי"ש. וראיתי במחצית השקל שם שהרגיש בזה ותירץ דא"א לומר כן דהא גם מה שמותר לאכלו ע"י חליטה בחומץ לכל מר כדאית ליה ג"כ הטעם משום שלא פירש וא"כ גם בשר חי בלי חליטה שרי עי"ש ומאוד נפלאתי עליו דהלא לרמב"ם הנ"ל ודאי יש חילוק בין נחלט דשרי חי ולא נחלט אסור. ובזה הי' נלפע"ד לפרש מ"ש המחבר ביו"ד ס"ז ס"ה וגם הבשר מותר לאכלו חי ועי' ט"ז וש"ך שם ועדיין קשה דהך לאכלו חי מיותר אך י"ל דהמחבר באמת ס"ל דרק חי מותר בלי מליחה אבל חליטה אחר הדחה צריך לעשות דוקא ומה שלא הזכיר בסעיף ב' אפשר דסמך אסעיף ה' והרי מצינו דס"ל דגם אחר המליחה במקום שאפשר יחלוט קודם הבישול עי' ש"ך סי' ס"ט ס"ק ע"ח לזאת כשאינו מולחו אז החליטה חיובית גם בחי, אך מה אעשה שכל הפוסקים לא פירשו כן עי' ט"ז שם ועי' לח"מ שם הלכה ט' וי"ל דהך לאכלו חי לדידהו קמ"ל דלכ"ע מותר אף לשיטת הרמב"ם. והנה מדברי מג"א הנ"ל נראה דחליטת בשר בחומץ מיירי בצונן כסתימת כל הפוסקים ועי' יו"ד סי' ק"ה ש"ך סק"ב שדעתו בכבוש בחומץ צריך מעל"ע ועי' פלתי שם שמביא דאיה להיפוך מדין חליטה דאי אסמיק אסור הרי דמפליט ומבליע אף בפחות ממעל"ע ואי בחומץ רותח מיירי דין חליטה א"כ מה זה ראיה לכבוש בצונן וע"כ דחליטה בצונן הוא [הן אמת שדברי הפלתי שם כ"ע דאין ראיה מאסמיק דחומץ בכדי שירתיח ג"כ מפליט דע"כ שם לענין דם לאו מדין כבישה קא אתינן דהרי גם בפחות מכדי שירתיח ג"כ אסור בדאסמיק דסתמא אמרינן אי אסמיק אסור וא"כ י"ל דבמידי אחרינא גם בכדי שירתיח בחומץ אינו אוסר וצ"ע] וזה דלא כרמב"ן המובא בר"ן סוף פרק כל הבשר וז"ל חלב רותח מחליק ונבלע חומץ דוחה צומח ואינו מפליט מים רותחין וכו' הרי דדוקא רותח ואין לומר דכונתו שהוא בכלי שני עכ"פ דהרי כתב הש"ך סי' ס"ט ס"ק ל"ח בשם אפי רברבי דה"ה חומץ מבשל בכ"ש וא"כ איך מותר להמג"א הנ"ל לחולטו בשבת [ואולי יש לחלק להמג"א בין חומץ חזק לאינו חזק עי' מג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ח וש"ך יו"ד ק"ה סק"ב] וכן קשה מה זה ראית הפלתי מחליטה לצונן גמור כנ"ל. והיה נלפע"ד לפרש דכונת הרמב"ן דחומץ בכדי שירתיח צומת הבשר וקמ"ל דבפחות משיעור זה אין פועל כלל הרתיחה ואפשר דגם בדאסמיק מותר. אמנם זה דק כדי לחזק דברי הפלתי הנ"ל אבל ע"פ האמת דוחק גדול לומר כן ואפשר דכונ הרמב"ן דאפילו חומץ רותח אינו מפליט אבל מודה דגם צונן צומת וכן י"ל דכתב רותח אגב חלב ומים שכתב שם. סוף דבד דעפ"ז הדרא קושיתי לדוכתא דמנ"ל להתיר חי בלי חליטה נגד הרמב"ם דשמא כל הנ"ל מיירו בשחלטו

והתבוננתי דמדוע השיגו הפוסקים הנ"ל על הרמב"ם להתיר חי בלי מליחה ולא כתבו בלי חליטה וכן קשה לי דמדוע חלקן הרמב"ם לשני בבי כנ"ל הלא כך הול"ל והרוצה לאכול בשר חי חולטו בחומץ או מולחו יפה יפה ומדיחו וכו' [הפכתי סדרן דאם היה כותב מולחו יפה יפה ומדיחי וכו' או חולטו בחומץ אפשר הוי אמינא דאו הדחה או חליטה אחר המליחה וכמ"ש בתפארת למשה שם אבל זה דוחק] וע"כ נראה דגם הרמב"ם מודה דלכתחילה אין לחלוט בחומץ כדי לאכלו חי וכמו שמשמע גם מרמב"ם שם הלכה ט' דמליחה עדיף מחליטה ועי"ש הלכה ז' הכבד אם חתכה והשליכה לתוך החומץ ועי' בלח"מ שם ואכמ"ל וע"כ כתב גם כאן בהי"ב רק ואם חלטו לשון דיעבד אז מותר לאכלו חי וא"כ שפיר הקשו עליו מחולין ט"ו ושבת קכ"ח כנ"ל דא"א לאוקמיה בשחלטו דהלא לדידיה לכתחילה אסור החליטה דלא בקיאין בזה] ובפרט כי עוד י"ל דלרמב"ם בשבת אסור גם חליטת חומץ צונן עי' פמ"ג או"ח שכ"א שם] משא"כ לשיטתם שא"צ מליחה לבשר חי י"ל דבאמת חליטה צריך וכנ"ל וקצת צ"ע דהא להמחבר דסובר כרמב"ם עי' ט"ז או"ח שם סק"ג ופמ"ג א"א סק"ז דאסור חליטה בשבת א"כ איך יפרש הך דחולין ושבת, ואפשר דרק לחומרא בעלמא כתב האי טעמא או דמוקי בעבר וחלט וצ"ע] וזה מותר לכתחילה ג"כ דהנה הב"י ביו"ד סי' ע"ג תמה על הגאונים האוסרים חליטה דמה בקיאות יש בזה בשלמא ברותחין איכא למגזר שמא לא יהיו רותחין אבל בחומץ הלא אף שאינו חזק שפיר ושמא י"ל כיון דשני החליטות מתירות הכבד לא רצו לחלק בגזירתן ולפ"ז בשאר בשר אפשר לא גזרו על חליטתו רק שרי"ו כתב בשם ר"ע שא"א בקיאין אך כל זה קאי רק להתיר לבשל בלי מליחה אבל לאכול חי ודאי גם הרי"ו בשם ר"ע מודה דמותר ובפרט הב"י אף להנ"ל דהמחבר אפשר ס"ל לאסור חי בלי חליטה כי לענין זה בקיאין אנחנו בחליטה אף ברותחין לכתחילה כי רק לרמב"ם שמצריך לבשר חי מליחה אז דוקא חליטת חומץ ורק בדיעבד שרי משא"כ להמחבר דס"ל דא"צ כלל מליחה הרי דקיל א"כ ה"נ מותר חליטה ברותחין לכתחילה לאכול חי

ועוד י"ל טעם לזה דברוצה לבשל אסור החליטה דחיישינן שמא יניחנו בקדירה גם קודם שתעלה הרתיחה בכדי שעכ"פ תתבשל מעט משא"כ ברוצה לאכול חי דוקא לא חיישינן לזה כי למה לו להניחו בקדירה גם מקודם, ובפרט כי עיקר מלתא רק מדרבנן דדם שבשלו אינו עובר עליו לפיכך מותר לאכול חי ע"י חליטה ברותחין לכתחילה להמחבר וסייעתו משא"כ לרמב"ם י"ל כיון דשניהם צריכים מליחה כשיתירו חליטת רותחין לחי יתירו ג"כ חליטת רותחין לבשר שרוצה לבשל ויניחו גם מקודם שתעלה הקדירה רתיחה ולדידיה גם דם שבשלו עובר עליו [מיהו זה צ"ע דהא גם להמחבר אפשר דעובר עליו עי' ש"ך סי' פ"ז ס"ק ט"ו ומשבצות סק"ו ועי' ב"י סי' ע"ג ד"ה כבר כתבתי וכו' וכיון שדם שבשלו אינו עובר עליו ואפשר דרק לשיטת הרשב"א כתב כן וליה לא ס"ל וכן גם לרמב"ם לא בריתא שעובר עליו עי' פתיחה להל' מליחה להרב פמ"ג ואכמ"ל] ואפילו אם נימא דלמחבר עכ"פ לכתחילה אסור החליטה ברותחין לבשר חי משום גזירה אטו בשר לבישול מ"מ בחליטה בחומץ לכתחילה ודאי ליכא למגזר אטו בשר לבישול דאי נמי יחלוט אותו הלא להב"י בשאר בשר לא גזרו על חליטתו כנ"ל אבל