מור ואהלות קל

דלא ידלק השיעור ונ"ח זכור הוא לו עי' תשו' רח"כ או"ח תשובה מנכד המחבר] ואי תקשה דא"כ מנ"ל דמותר להשתמש לאורה דלמא אסור וה"ט כיון דלאחר שיעור מותר להשתמש א"כ חיישינן שמא יטה לאחד שיעורו וכמ"ש הרשב"א בתשובה באמת מחמת זה דמיירי בנתן שמן שיעור מצומצם בכל הסוגיא והקשה נכד רח"כ שם דא"כ אף אי רב סובר מותר להשתמש לאורה לא יטה עי"ש די"ל כדעת הב"ח דאם אסור להשתמש לאורה אף לאחד שיעורו גזרינן שלא להשתמש ואכמ"ל, ואחזור לדברי דאם יש שמן יותר משיעורו גם במקדש מותר להדליק שמן שריפה דיכול לשאול ולהפריש עליו מניה וביה ולא הוי כתותי, ועפ"ז י"ל דהנס היה במקדש בימי חשמונאים דהיה שמן בהפך יותר מחצי לוג מעט ונכון מ"ש ולא היה בו להדליק אלא יום א' פי' מעל"ע כמ"ש אם יום או יומים יעמוד שפרושו מעל"ע דלא כמ"ש באות ה' וע"כ היה הנס גם ביום א' דאם היה דק חצי לוג א"כ ביום א' ג"כ היה אסור להדליק מטעם דכתותי מכתת שיעורו כנ"ל לשיטת הח"צ דבאמת נטמא השמן בנגיעה ואפ"ה הראה להם הקב"ה חיבתו. ועפ"ז י"ל כוונת הפייטן ומנותר הקנקנים נעשה נס פי' דמזה שהיה נותר על חצי לוג מעט נעשה נס גם ביום א' דלא הוי כתותי והיה מותר להדליק בו ולפיכך בני בינה ימי שמונה קבעו דגם ביום א' היה הנס, רק שהבכ"ש הקשה דאם נטמא בנגיעה סוף סוף אין כאן חיבה ומתרץ ע"י פשוטי פלי עץ כנ"ל באות ח' דטהור

ח (אם מותר לעשות מגורה מנחושת בת ט' קנים ואחת מהם גבוה עליהם

) אציג כאן מה שהשבתי לחכם א' ע"ד שאלתו שעשו בבהכ"נ מנורה של נחושת בת ט' קנים עומדים בשורה והט' עומד גבוה יותר שיוצלח לשמש לנ"ח כנהוג ונסתפק כת"ר דאפשר דדוקא בבת ח' קנים אמרו דמותר עי' ראה"ש כ"ד ויו"ד ססי', קמ"א דאין בהם אמצעי כתבנית מנורת ביהמ"ק אבל בבת ט' שנר ה' אמצעו אפשר אסור. הנה לפעד"נ ברור כשמש דמותר לעשות כן דדוק מרישא דמתניתין שם דעושה של חמשה אף שנר ג' אמצעי, וראיתי בבכור שור רה"ש שם דכתב שלפיכך אשמעינן הגמ' גם בת ה' אף דק"ו משל ו' דסד"א דשל חמשה גרע דיש אמצעי קמ"ל דמותר עי"ש והנה הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז ה"י כתב דעושה של ה' ושל ח' והשמיט ו' דבאמת ה' רבותא יותר, ואף שיש קצת לבע"ד לחלוק ולומר דט' גרע מן חו"ח דיש תרתי לריעותא כיון דיש בכלל מאתים מנת ובתשעה יש ג"כ וגם יש בו אמצעי משא"כ בשל ה' וח' ועי' שבת קל"ב דסד"א דמשמיני ואילך זמניה הוא ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות י"א אך האמת חביב יותר ולא אשתמיט חד מפוסקים לכתוב האיסור בשל ט' אלא ע"כ דמותר בכה"ג. ומה שתפסו בת ה' ולא ט' י"ל דבפשוט אפשר דבת ט' ממילא אין לה נוי פ"כ כבת ה' וח' ורמז לדבר מיו"ד סי' רע"ב ס"ג דאין עושין יריעה יותר מח' עמודים ועי' ח"צ סי' ס' שדקדק ברמב"ם די"ל דאף בז' נרות כל שיש ח' קנים מותר. ועי' רש"י האה"ש שם ד"ה ושל ששה נרות ולכאורה למותר דכבר זכר בד"ה של ה' אך י"ל דסד"א דמותר בששה קנים וע"ג ז' נרות קמ"ל דוקא נרות, ואולי הוא דקדוק קל. ואודיעו כי יש לי צ"ע אם עשה של ח' קנים ובשוגג נשבר ממנו א' והגיע לפר"ק שלוח הקן אם מותר לקיימה כך וצ"ע בזה ואכמ"ל, כ"ד ידידו הק' אליהו פוסק

נשאלתי בהבדלה ונ"ח אמה קודם. והשבתי הנה בזה הרבה האריכו האחרונים ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד אך בעיקר תוכחת הט"ז או"ח תרפ"א דהבדלה קודם משום תדיר הנה לפי מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת א' דבנדחה פ"א התדירות לא מקרי תדיר י"ל דה"נ הבדלה נדחית פ"א בשחל ט' באב או יו"כ בזמן הבית] ביום א' שנדחית ההבדלה אז וע"כ לא מקרי תדיר. וצע"ק ממ"ש המג"א תרפ"ד סק"ב דהרי אף לדחות משמע דתדיר קודם וכו' עי"ש די"ל דש"ה דהפטרת שבת ור"ח מצינו עוד כ"פ שנדחית כגון בראה"ש שחל בשבת או בשחל ר"ח בא' מד' פרשיות עי' סי' תכ"ה ס"א וכן בר"ח אב ואלול בשבת לדיעה א' שם וצ"ע

ואגב אזכיר עוד מה שנשאלתי בשנת תרמ"ג] שחל ר"ח אלול ביום א' איך להפטיר בנביא בשבת שלפניו. והשבתי הנה לפי מ"ש הרמ"א שם ס"ב אין דוחין עניה סוערה משום מ"ח הרי דצ"ל עניה סוערה, אך יקשה לפע"ד ג' קושיות א', לפי מ"ש הרמ"א שם ס"א בחל ר"ח אב בשבת להפטיר השמים כסאי אף ראית בה פסוקי דנחמתא [עי' בע"ז שם סק"ב] היפוך מענינא דיומא הרי דדחינן דפורענותא וא"כ ה"נ בנ"ד נימא מ"ח ונדחי ע"ס דנחמתא. ב' דמדוע השמיט המחבר הדין דר"ח אב בשבת ור"ח אלול ביום א' איך להפטור בם. ג' קושית המג"א סק"ג דהך שכתב הרמ"א ולא שמעו משנה שא"צ עי"ש. ולולא דמסתפינא אמינא חדתא דבאמת להמחבר הך דאין דוחין ע"ס משום מ"ח נלמד מכל שכן ומה ר"ח אלול בשבת דס"ל דמפטירין ע"ס אף דבהשמים כסאי איכא ג"כ דנחמתא כ"ש שאין דוחין ע"ס משום מ"ח דאין בה פסוקי דנחמתא, ועפ"ז הרמ"א רק מבאר דברי המחבר שלשיטת המחבר אין דוחין ע"ס ולא שמעו מפני מ"ח פי' דלא תימא דלדידיה בשחל ר"ח אב בשבת להפטיר השמים כסאי ורק לשיטתו יפטירו שמעו עי' ב"י וטעמו בזה מפני מחר חודש פי' דאז יחול ר"ח אלול ביום א' וכפי שאין דוחין אז לדידיה ע"ס דנחמתא ה"נ אין דוחין שמעו דפורענותא בר"ח אב אבל לשיטת הרמ"א אפשר דבאמת גם ע"ס נדחית מפני מ"ח. ועי' משבצות שם דמשמע מלבוש בחל ר"ח אב בשבת אז בפ' תצא אומרים רני עקרה עם ע"ס והפי' עפ"ז כיון דאז אומרים בשבת ער"ח חלול מ"ח ודוחין ע"ס ודמי לר"ח אלול בשבת וה"נ לשיטת הרמ"א ואף שגם בדרכי משה כתב שדוחין מ"ח לק"מ דשם פסק ג"כ דבמקום שאין מנהג בב' הפטרות יפטירו שמעו וקצת במ"ח כשיטת המחבר ע"כ כתב ג"כ לדחות מ"ח משא"כ לפי פסקו להלכה ברמ"א צ"ע לדינא במקום שאין מנהג בזה והנלפעד"כ

ואציגה פרט א' מחידושי לחולין ב' רש"י ד"ה טמא בחולין פשיטא דהא לא הוזהרו ישראל על טהרת חוליהן, פי' דמותר לטמאם לכתחילה ועי' תוס' שם שכתבו [ואע"ג דאסור לגרום טומאה לחולין שבא"י עי' רמב"ם הל' טומאת אוכלין פט"ז ה"ט וכ"מ שם ותוס' יו"ט שבועות פ"ה מ"ט ופמ"ג ומגן גבורים סי' קנ"ח ס"א] ואפילו יהא אסור לטמאות גופו באוכלין טמאין כדדרשינן [בתנדא"ר פט"ו] והתקדשתם והייתם קדושים מ"מ יכול לטמאותן כדי שיהיה לו לאכול בימי טומאה. ונראה שהפי' דאף שהוא עתה טהור מ"מ יכול לתנם לטמא לטמאם כדי שיהיה לו מזומן לימי טומאה, וראיתי בחי' רמב"ן שכתב על פי' רש"י ואינו מחוור שאין הקפדה באיסור טומאתן אלא לו שלכתחילה מוסר אותן להם והן טהורים וכו' ודבריו אין להם פתחון עי"ש. ונלפע"ד לפרש דלא ניחא ליה בתירוץ התוס' הנ"ל והכי קאמר שאין הקפדה באיסור טומאתן אלא לו פי' כשהוא טמא באמת אין קפידא באיסור טומאתן וחסר תיבת ול"א שלכתחילה מוסר אותן להם והן טהורים עדיין ורק להזמין על ימי טומאה זהו אסור דלמא משתלי ואתי למיכל כשהוא טהור וכה"ג מצינו ב"פ גזירת חז"ל אך י"ל דה"נ קאמר רש"י לאתויי טמא בחולין פי' כששוחט בשביל עצמו וקאמר פשיטא דהא לא הוזהרו ישראל על טהרת חוליהן פי' כשהם טמאין דאל"כ מה