מור ואהלות קכט

דמחמרינן זהו ע"פ תירוץ הב' וי"ל דרק לכתחילה, ועי' ד"מ בסי' תרע"ב בשם הקובץ דבזה"ז אין שיעור לנ"ח ומי שרוצה לוקח נרות קטנות שאינם דולקים רק זמן מעט ואפ"ה אינו נכון עי"ש ועי' אשל אברהם שם סק"ו דאם אין לו שמן כשיעור ידליק בלא ברכה ועי' משבצות שם ותרע"ג סק"י ותרע"ה סק"ג ולפעד"נ ע"פ מ"ש המג"א סי' תרע"ב סק"ו דלאחר חצי שעה מברך א"כ ה"ה בלא נתן שמן כשיעור מברך רק אם הוי תרתי לאחר חצי שעה ואין לו שמן כשיעור לנר א' עכ"פ אז לב' התרוצים בגמ' אינו מברך על ההדלקה רק ידליק סתם ולא חיישינן דאתי למטעי בשאר שנים. שוב ראיתי בהגמ"י הל' מגילה וחנוכה פ"ד בשם ר"ת דהלכה להקל כב' הלשונות והתרוצים שם ועי' ב"ח סי' תרע"ב. אך האמת דלר"ת הפירוש בגמ' א"נ לשיעורא דאחר זמנו מותר לכבותה עי' ח"צ סי' צ' ובעמודי אש להג' מבאהפאליע דף נ"ד ע"ג ואכמ"ל

ז (קושיא דאיך מותר להדליק בש"ש בחנוכה בחול. תרוצים בזה לכל השיטות. ישוב להקושיא א' באות הקודם. במקדש אסור להדליק שש מחמת כתותי שעורא חקירה בתערובת השמנים עם שמן זית. ישוב להרא"מ דהשמן עריך להיות בטהרה. וטעם שאין מדליקין עתה במקדש להח"צ דס"ל דנטמא השמן י"ל דהיה יותר משיעור מעט ע"כ לא הוי כתותי. ישובים שונים בנ"ח עפ"ז ביותר משיעורו

) ואכתי קשה לר"ה דס"ל כבתה זקוק לה א"כ בשלמא בשבת חנוכה מותר להדליק דס"ל מותר להשתמש לאורה א"כ לא הוי כתותי דיכול לשאול ולהפריש שלא מן המוקף לכבוד שבת אבל בחול מאי איכא למימר. וי"ל ע"פ מ"ש תוס' שבת כ"ו ד"ה אין דבשאר הנאות שאינו של כילוי מותר טבל ומש"ה נהי דבערובין פליג סומכוס שלא לערב לישראל בתרומה משום דאף אם ישאל ומיהדר לטבלא לא חזי ליה אבל כאן כיון דמותר בשאר הנאות שוב אינו עומד לשרוף ולא אמרינן כתותי. אמנם לפי מ"ש בס' עמק הלכה בסוגיא דאתרוג של תרומה טמאה סי' ו' דברי ס' מים אדירים לישב קושית מהרש"א בסוכה ל"ה ד"ה לפי דלמה לא משני דטעם תרומה טמאה משום כתותי [ועי' מפלגי ראובן שם] ותירץ כיון דאפשר בשאלה לא שייך כתותי והוא כהנ"ל אמנם כתב דזה רק לרש"י דיוצאים בטבל שייך הואיל משא"כ לתוס' קושית המהרש"א חזקה ואף שלהנ"ל גם לתוס' שייך הואיל דסוף סוף אינו עומד לשרוף מ"מ י"ל לכל זה דהיינו דוקא באתרוג דנהי דאין יוצאים בו מ"מ יש צד היתר לטלו להריח בו ע"כ אמרינן דגם השתא יש צד היתר לטלו ויוצא בו ג"כ משא"כ כאן דאף אם ישאל ויתהדר לטבל הלא גם אז אסור בהדלקה ואין שם שום צד היתר וכן גם עתה אסור בהדלקה ואין שום צד היתר. אך שבתי וראיתי די"ל דנהי דאסור להדליק טבל מ"מ אם א' הדליק מותרים להשתמש לאורה עי' ירושלמי פ"ב דשבת בת ישראל שבאה להדליק מכהנת] ואפשר דתלוי בהפלוגתא המובא בר"ש סוף תרומות מ"ט אם הנאה של כילוי מה"ת או דרבנן ועי' מל"מ הל' תרומות פ"ב הי"ד ועי' יומא פ"ג ע"א דטבל חמור דלא חזי לכהן הרי דבשאר מילי דמי לתרומה ואכמ"ל] וא"כ גם עתה מותר להדליק בשמן שריפה לנ"ח כיון דיש צד היתר להשתמש לאורה לפי דברי ר"ה ע"כ מותר גם להדליק, אמנם תינח לר"ה ור"ח שסוברים מותר להשתמש לאורה ע"כ לא הוי כתותי אבל לפי דקימ"ל כרב דאסור להשתמש לאורה א"כ הדרא קושיא לדוכתא הא כתותי. אך י"ל דעיקר הקושיא הוא ע"פ דברי הירושלמי דמתיר בפירוש שמן שריפה ולדידיה י"ל דסובר דמותר להשחמש לאורה עי' מהרש"א פסחים כ"ו ד"ה מעילה [הן אמת דצ"ע דהרי בירושלמי גופא בסוכה פ"ה ה"ג כתוב בפירוש יכולה לבור וי"ל ואכמ"ל] עוד י"ל גם לדידן דממ"נ מותר דהא קימ"ל ג"כ כבתה אין זקוק לה וא"צ שיעור ולא שייך כתותי ובזה ניחא ג"כ מ"ש התוס' בשבת שם דמנ"ל לרבא דר"ה סובר דמותר להשתמש לאורה עי"ש ובמהרי"ט ובזה ניחא דאם סובר אסור להשתמש לאורה א"כ איך מותר להדליק בשמן שריפה הא כתותי כי סובר דכבתה זקוק לה אלא ע"כ דמותר להשתמש לאורה. ובזה י"ל ג"כ קושיא א' המובא באות הקודם דהא במקדש לא הדליקו רק בשמן זית די"ל דשמנים קאי על שמן שריפה ומש"ה אסור דמנורה בעי שיעור חצי לוג לכל נר ועי' מנחות פ"ח דכבתה זקוק לה וידוע דאסור להשתמש לאורה ועי' תוס' שבת כ"א ד"ה שמחת ולפיכך האיסור משום כתותי, ולרב חסדא דס"ל דש"ש לא מתסר בשבת י"ל דהך ושמנים קאי לענין אם יש תערובות השמנים עם שמן זית דהנה בשבת שם בעי שמנים שאין מדליקין בהם בשבת מהו שיתן לתוכם שמן כ"ש וידליק א"ל אין מדליקין ועי' רש"י דהטעם משום גזירה איתיבי כרך עי' מהרי"ט איני והאמר רב ברונא וכו' אלמא דלא גזרינן וע"ז תני רב"ח פתילות ושמנים שאמרו חכמים פי' אף שיש בהם עירוב היתר אין מדליקין גם במקדש תנן מבלאי מכנסי אלמא דמותר בעירוב היתר ולא קשה ג"כ קושית התוס' שם ד"ה שמחת דמה פריך ממכנסי שהיה בהם פשתן דאדרבה הקושיא שהקשה הגמ' חזקה היא עפ"ז ועי' ס' טוב החיים או"ח סי' רס"ד ואכמ"ל

ועל פי מ"ש דשמן שריפה אסור להדליק במקדש מטעם כתותי י"ל דברי הרא"מ המובא לעיל אות א' דנהי דהדלקת נרות דוחה הטומאה מ"מ השמן צריך להיות בטהרה פי' דאם נטמא השמן שוב אין מדליקין בו מטעם כתותי. ויש טעם ג"כ למ"ש באות ב' דמדוע אין מדליקין היום נרות בביהמ"ק אם ינתן לנו רשות משום דדבר קשה לעשות שמן בטהרה כי א"א דאם אפשר לא היה צריך לנס בחנוכה יעשו שמן בטהרה אלא ע"כ אי אפשר בשום אופן ובשמן טמא של קודש כתותי מכתת שיעורו כנ"ל. ולשיטת הח"צ המובא לעיל אות א' דאף שנטמא השמן בנגיעתם מ"מ הראה להם הקב"ה חיבתו בנס לכאורה קשה דאיך הדליקו בו הא כתותי עפ"ז וי"ל דהנה בערובין שם מקשה הגמ' ולפריש עליו מניה וביה ומשני דלית בו שיעורא עכ"פ היכא דיש בו שיעורא יכול להפריש עליו ועפ"ז י"ל דלפיכך מותר להדליק נ"ח בשמן שריפה דמיירי שיש בו שיעור שיכול לפרוש עליו וישאר השיעור ע"כ לא הוי כתותי משום דיכול לשאול עליו ואף שיתהדר לטבלא מ"מ יפריש עליו מניה וביה, ואפשר דכל הסוגיא מיירי ביש שמן יותר משיעורו ויש סמך לזה מדברי ר"ה אין מדליקין בחנוכה בין בחול בין בשבת ובשבת ע"כ השיעור יותר דצריך להדליק מבעוד יום וה"נ בחול בדרך זה שיכול להדליק מבעוד יום כגון דיש בו יותר משיעורו. ועפ"ז יתישב ג"כ מ"ש בנוב"י מה"ת או"ח סי' צ"ו דאיך מדליקין ש"ש בחנוכה הא אין שורפין קדשים בלילה וי"ל דמיירי כשמתחיל להדליק מבעוד יום ועי"ש. והנה המל"מ שם הוכיח דהנאת כילוי אסור מדרבנן דאי מה"ת איך התירו ש"ש בשביל מצוה דרבנן נ"ח ואין לומר משום דאסור להשתמש לאורה ומצות לאו להנות נתנו וא"כ ליכא הנאה דא"כ אמאי שרי דוקא באין לו שמן של חולין עי"ש. ועפ"ז ניחא כיון דע"כ מיירי ביש יותר משיעור והנה לאחר שיעורו מותר להשתמש לאורה וא"כ ביש שמן חולין חיישינן לכתחילה שמא יבא להנות לאחר שיעורו ולא קשה נמי דלמא סבר ר"ה כבתה אין זקוק לה וה"ט דאסור שמא יטה ולא ידלק השיעור ודמי להעמידה במקום הרוח, די"ל כיון דיש יותר משיעורו לא חיישינן. דאף אם יטה וידלק יפה במהרה מ"מ מסתמא עכ"פ יעמוד על השיעור [הן אמת דיש סברא להיפוך דבשמן. מצומצם לא יטה