מור ואהלות יב

למתבע עלבונא דאורייתא ואמר מרי דעלמא אורייתא דירך למאן יהיבת לעלמא דלא משגיחין בה ודינא הכי מאן דלית ליה למפרע הערב משלם ניזול ינוקא דבני נשא בגין דאורייתא כמ"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז כדין אמר קוב"ה לאשתמודעי בקולא דתרועה להתערא לבא דבני נשא בגין לאושיד דמעין רתיחין וכדין מתערין רחמין וקטיגור מתדחיא. והנה נחזה ע"פ דת מה זה התיקון בדמעות למה דלא משגיחין באורייתא מדה כנגד מדה, דהנה התורה נמשלה לאש כמ"ש מימינו אש דת למו וכתיב הלא כה דברי כאש ולזה אמרו בחגיגה י"ב כל הפוסק מד"ת מאכילין אותו גחלי רתמים ועי"ש בסוף המס' והמקובלים כתבו דמ"ש כל דבר אשר יבוא באש תעבירו באש וטהר ועי' שבת נ"ח כל דבר אפי' דיבור פי' שהיה צריך לבוא בדבודי תורה שהוא כאש ופסק מהם יבוא באש ויטהר ועי' מ"ש באות ה'. והנה מי המבול היו רותחין כאש ממש עי' זוה"ק בראשית ק"ח ע"א דמיא רתיחין סלקא מתתא כאשא ועי' בס' בית אלקים שדן דור המבול במידת הדין והיו רותחין בסוד אש שהוא דין ועי' סנהדרין ק"ח דברותחין קלקלו וברותחין נדונו מדה כנגד מדה אלמא דבמה שקלקלו הוי ג"כ כאש ממש דמעינות האדם רותחין כאש וש"ז נקרא מעין עי' מכשירין פ"ו וכריתות י"ג ושו"ת חת"ס אהע"ז סי' קל"ו *) והנה הדמעות עי' נדה נ"ה אף דלאו מעין הם מ"מ לא דמי לצואה עי"ש ונראה דרתיחין כאשא ועי' זוה"ק בראשית דף ד' ע"ב דמעין רתיחין כאשא ועי"ש פ' שלח דף קע"ב ע"ב דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ועי' מ"ש באות ג' א"כ ע"פ דת מועילים הדמעות רותחות כאש לתקן במה שפגמו באש התורה. ובזה תוכחת מגולה להאנשים שאין שמים זאת על לב רק הולכים להתענג על משקה [טייא] רותחת או בקיטור אש מעלי עשן [טיטון] קודם הליכתם לתקיעות שופר דפשיטא שבזה אינם מתקנים הפגם שפגמו באש התורה ועוד מוסיפין סרה בעידן רתחא **(ובזה י"ל מ"ד בגיטין נ"ז ח"ח מה בין פושעי ישראל עי' ברש"י ובאומר השכחה ובעונש יש ג"כ חילוק דש"ז הוי כאש ממש כנ"ל אבל צואה עי' מכשירין וכריתות שם דרעי לאו מעין הוא ואפשר אינו כאש ממש וע"כ מוכרח לומר כן דהרי בסוף חגיגה אמרו אין אור של גהינם שולטת בפושעי ישראל אךך יש לחלק כמובן ועי' מ"ש באות ה'. אך צ"ע עפ"ז מהפלוגתא ביבמות ס"ד אם מעין גורם או מזל גורם עי' ש"ע אה"ע סי' ט' ועי' רש"י ורמב"ן פ' וישב והנה לרש"י שדוחה אותה מחשש קטלנית עי' שו"ת ח"צ סי' א' דלא כמת"כ במדרש שם א"כ תינח אם מזל גורם אבל אם מעין גורם לא הואי קטלנית דהא מקום רעי לאו מעין הוא ועי"ש ביבמות ל"ד דשמשו שלא כדרכה ועי' משבצות או"ח סי' רמ"א סק"א וי"ל דהוא דחה אותה מה"ט דמספקא ליה באמת שמא מזל גורם, אך דצ"ע מדוע לא אמרינן ביבמות ס"ד איכא בינייהו דשמשו שלא כדרכן וי"ל ע"פ מ"ש הבר"י אות ג' מובא בפתחי תשובה שם סק"א אם ב' אחיות מתו בעליהן הראשונים אם כחשנו לקטלנית ושוב כל חדא מינייהו לא תנשא אף לשני והאחות הג' לא תנשא אף לראשון כונו במילה ועלה במחשבתי דלמ"ד מעין גורם י"ל כן כמו בסי' ב' משפחת נכפין ובמילה שם אבל לע"ד מזל גורם פשיטא דלא אמרינן אחיות מחזיקות והא דלא אמר איכא בינייהו הך כבר כתבו התוס' ב"ב ה' דבכמה דוכתי לא חש לומר אלא חדא או תרי עכ"ל. ועי' ת"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ד וזה דלא כמ"ש בביאור הגר"א אה"ע שם סק"ח ועי"ש בפת"ש סק"ו וא"כ לא קשה ג"כ מדוע לא קאמר הך נ"מ ג"כ מה"ט. אמנם מה דפשיטא להו דלמ"ד מזל גורם לא אמרינן אחיות מחזיקות צע"ק ממ"ד בראה"ש י"ח וביבמות ק"ה דמספחת עלי היו מתים בני י"ח וה"נ אפשר ע"י איזה קללה איתרע מזלייהו שחתניהם ימותו וא"כ נימא דאחיות מחזיקות וי"ל כמ"ש תוס' שם "ה רבה דמוכח ממוע"ק דקללת בני עלי לאו במזלא תליא עי"ש [ועוד י"ל דמצינו רק שהקב"ה פוקד עון אבות על בנים להמיתם ולא על חתניו ואף למ"ש רש"י שבת כ"ג ד"ה נפיק מינייהו דמתנו כבנו מ"מ י"ל כמ"ד כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לדעה] ועפ"ז י"ל קושית החת"ס אה"ע סי' כ"ג על הסוברים דבעת בדבר או במכת מדינה אף למ"ד מזל גורם אין חשש ממ"ד דביתהו דרבא דאמרה לחומא קטלית תלתא עי' כתובות ס"ה אף דאביי מבית עלי קאתי והוי כמו מכת מדינה עי"ש די"ל דסוף סוף גם בית עלי לאו במזלא תליא כנ"ל. ועכ"פ י"ל דבר חדש דאם השני אחיות שמתו בעליהן שמשו ק שלא כדרכן מותרת אחות השלישית ממ"נ להנשא דמזל אין כאן כנ"ל ומעין ג"כ לא הוי כנ"ל ועי' מ"ש בפת"ש שם סק"ב כה"ג ובלא"ה י"ל דאולי רק העון הזה גרם להם שמתו עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ה אבל לא חיישינן לאסרה להנשא לאדם כשר עי' מ"ש באוהל הנ"ל ס"ק י"א. ובאמת מסתפקנא עפ"ז בכל אשה ששמשה בעבירה עם ב' אנשים ומתו ואפילו ג' דלא תהיה קטלנית מה"ט ובזה יתישב מה שמקשים במ"ד בסוטה י' ולא יסף עוד לדעתה דשוב לא פסק דהרי לא נתנה לשלה פן ימות כאחיו מחמת קטלנית ואיך לא ירא לנפשו וי"ל דבנפשו ידע שהוא צדיק עי' ברכות ס"א וקטלנית לא הוי דתלת שמתו בעונם המפורש אבל חשש על שלה פן ימות שיעשה מעשה אחיו ועי' רמב"ן בפ' וישב, ובזה יתישב מ"ש בחי' הרשב"א כתובות מ"ג לדעת הסוברים דכשנתאלמנה מבעל שני לית לה כתובה דנעשית קטלנית ולא קרינן בה כשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי מהא דתנן ס"פ אלמנה נזונית וביבמות פ"ה דאלמנה לכה"ג יש לה כתובה ומזונות מיתמי דוקא עי"ש והרי נשמת הואי קטלנית למה יש לה מזונות דתנאי כתובה ככתובה עי"ש מה שתירץ וי"ל כיון דתשמישה עמו היה בעבירה שוב לא הוית קטלנית ויש לה מזונות ועי' שם אריה סי' ל"ה מ"ש בזה ועכ"פ י"ל דאשה ששמשה עם ב' אנשים רק שלא כדרכה ומתו ודאי דלא הוי קטלנית אף למ"ד מזל גורם ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ז סעיף ג' ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ה ואכמ"ל

ועוד אזכיר מה שנשאלתי דבמעשה ב"ד של אשה א' לא היה כתוב נוסח הנהוג לכתוב בו והרי היא מותרת לכל אדם וכן ראיתי שנכתב שם שנתגרשה לפניו זה פ"ג והשבתי דאין חשש לכתוב דוקא כנוסח הכה"ג ויאיר כתיב וכאן אולי כיון הרב לצאת למאן דקפיד לשי' רש"י ור"ן ומובא באה"ע סי' ט' דגם בנתגרשה ב"פ אין לישא אותה. ואמת שזה כביר דנפלאתי דהלא מקרא מפורש בפ' תצא לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה אבל אחר משמע דמותר והתבוננתי די"ל דע"כ טעם האוסרין בנתגרשה דשמא מזל גורם עי' ביאור הגר"א שם שנגזר עליה שתשב גלמודה בעוני ולפיכך לאחר פשיטא דאסורה להנשא דיש סכנת נפשות כי עזה כמות אהבה אם יקשה לו לגרשה עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"א אבל לבעלה הראשון שרגיל בגירושין לא נחשוש ודהוי כס"ס שמא לאו מזל גורם ושמא יגרשנה גם אח"כ לזה אמרה תורה דלא יוכל בעלה הראשון וכו' וראיתי בבעל הטורים בפ' תצא שם שסיים ואף אשה בתלת זמנא הוי חזקה ויש בעה"ט שנשמט זה כי אין לזה פתרון אמנם גם מ"ש שאם נשאת לשני ומת ל"ת קשה דלפי פשטות המקרא דא' בגרושין וב' במיתה והלא לכ"ע מותרת להנשא. ונראה דה"פ דקשה גם במ"ש ושנאה האיש האחרון ומדוע לא אמר השני וע"כ דכוונת הכתוב לרמז ג"כ והיתה לאיש אחר לפי שעה ואח"כ ושנאה האיש האחרון ולא אמר השני כיון דלפעמים הוא השלישי ואם כתב לה ג"כ גט כמו הראשון והשני אז גם החולקים על רש"י אפשר דאשה זאת בתלת זמני הוי חזקה והוא איש האחרון שלא תנשא עוד ואם מת וכן השני מת [כי בהשני לא נתפרש מה שהיה לו רק כמו בהשלישי] אז גם להחולקים על רש"י נתחזקה בב' למיתה דקימ"ל כרבי והוא האחרון שלא תנשא עוד וזהו כוונת בעה"ט ועי' ספר חסידים סי' תס"א ואכמ"ל ועי' באר היטב אה"ע סי' ט' מ"ש על שיטת רש"י ולדידי היה קשה מנדה ס"ו ועיינתי בש"ך סי' קפ"ז סק"ו שרמז לזה ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד בסי' קפ"ז ס"ג וכאן נלפע"ד דלא קשה מידי דלשון הש"ס עד שתתגרש ותנשא לשון דיעבד ובזה גם במתו לא תצא עי' אה"ע שם, ולשון המחבר ביו"ד אלא תתגרש ותנשא דמשמע גם לכתחילה הנה לדידיה בלא"ה לק"מ דהוא לא ס"ל כרש"י בסי' ט' שם והכל ניחא ואכמ"ל: וחקרתי במעשה שהיה בשכ"מ גוסס המדבר קצת שגירש אשתו שלא תזקק לחליצה ואח"כ מת אם מצטרף למיתת בעל אחר לדונה כקטלנית למ"ד מזל גורם ומצאתי כה"ג בשם אריה אה"ע סי' ל"ה שצידד להקל ולפעד"נ להחמיר דאף שנדחה הסיבה מ"מ כיון שע"י מזלה היה גוסס ושוב י"ל ע"פ מ"ד שבת ל"ב נפל תורא חדד לסכינא ואפשר דבגוסס שרוב גוססין למיתה עי' גיטין כ"ח גם השם אריה מודה ויש לחלק בין מסוכן לגוסס. ועי' רדב"ז ח"ג סי' תרס"ח בנתן לה גט על זמן ואמר מעכשיו שכיון שהגיע הזמן ולא בא הרי ה"א מגורשת למפרע ואינה זקוקה ליבם הלכך לא הוי קטלנית ומותרת לשלישי לכ"ע ומזה מוכח דתלי בהך דאינה זקוקה ליבם וא"כ בנ"ד יש צד להקל. אמנם לפע"ד דברי הרדב"ז צ"ע דאם הבעל לא נשא אשה אחרת עדיין הלא עכ"פ י"ל דהמעין של אשה הקודמת גרם לו ומה מהני הגט ומה זה שכתב לכ"ע וצ"ע:)**