מור ואהלות קכח

הגט] דבגט אין שיעור בכמות למשל באורך ורוחב הנייר טפח אף דסוף סוף צריך שיעור הקטן לפי קטנו מ"מ לא נמצא מפורש בכמות ע"כ לא שייך כתותי וה"נ בנ"ח ועי' מ"ש באוהל, בית הרואה אות י"ב אך התבוננתי דבמה עיונא איכא בהך א' דמה נעשה לשיטת הש"ג המובא במג"א שם דנ"ח בעי שיעור שמינית ביצה וראיה ממנורה שהיה חצי לוג לי"ב שעות עי' מחה"ש שם, ב' דמה נעשה לר"ש דס"ל כל העומד לשרוף כשרוף דמי עי' ביאור הגר"א שם סק"ג ומ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ט לענין עפר כיסוי דבעי שיעור שלא יהיה נראה הדם ולכאורה עפ"ז צריך שיעור בכמות למשל כעובי קליפת השום וכדומה עי"ש דאל"כ מה מקשה הגמ' בחולין פ"ט משופר לכיסוי דהלא יש לחלק דבכיסוי א"צ שיעור בכמות משא"כ שופר וצ"ע

והנה ראיתי בעמודי אש לידידי הרה"ג מבאהפאהלי קונט' קבוצת נדחים אות י' שמתרץ דכתותי לא שייך רק היכא דצריך להיות מדובק ביחד כמו שופר משא"כ בשמן ועי' תפארת ירושלים ריש פסחים מ"ש בזה] ואתפלא שלא הביא הך גמר' דחולין פ"ט דמפורש דהכא כל כמה דמכתת מעלי לשיעורא, ובעיקר דבריו נראה דאזיל לשיטתו שם בדף ע"ד דבדבר לח אינו חיבור [וכמ"ש ג"כ בעל תפארת ישראל ברכות פ"ו אות ג' דאף דבפת שבשלו ויש בו כזית מברך המוציא וא"כ בדבר לח שמחוברים כל הטיפות כאחד להוי כפרוסה כזית י"ל דשאני ושאני] כחוו"ד סי' צ"א סק"ו [דלא כבעל עצי לבונה סי' צ"ב] דאין זה ענין למה דאמרינן שבדבר לח יש בילה עי"ש וא"כ ה"נ בשמן אינו מדובק ביחד. אמנם אתפלא דהלא גמרא מפורשת בראה"ש י"ג לכל אין בילה חוץ מיין ושמן א"כ י"ל דעכ"פ בהם ה"ה דהוי חיבור. ועי' ירושלמי שבת פ"ב ה"ד ר"י כדעתיה דאמר משקה טופח חיבור ואפשר לומר דרק אם ערבו אחד בכוונה או שהה הוי בילה וחיבור עי' מ"ש הרב פת"ש סי' ק"ה סק"ח ומ"ש באוהל ים המלח אות ח' ועי' מכות ד' חבית מים שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה ודוקא לים הגדול דקאי וקיימא אבל נהרא בעלמא לא ועי' ראב"ן סי' כ"ח דהך דינא דוקא בשטבל תיכף אבל בשהה חצי שעה אח"כ עד שטבל עלתה לו טבילה דנתערב יפה עי"ש ועי' ט"ז או"ח ססי' תצ"ח ובש"ע מהרש"ז שם בקו"א ובחו"י סי' ק"ז ובשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רי"ד ואכמ"ל. ואגב אזכיר ג"כ מ"ש במנחת משה לידידי הרה"ג מקאמינקי בחקת הפסח דין ל"ה על השע"ד להתיר מי הנהר הברייהייזיר שיש בהם תערובות חמץ ממס' ב"ב דף ס' עי"ש וי"ל דשם אם כן אין מים כשירים בעולם משא"כ הכא יכולים להכן מקודם פסח כמ"ש בעצמו (אך בתוס' חולין צ"ז בד"ה אפילו בא"ד אין לך בשר מותר אף שי"ל בשהדיחו אחר שיעורו) ומפסחים כ"א י"ל דבכוונה אמרו חז"ל מטיל לים דקאי וקיימא [ואף דמקרא מפורש כל הנחלים הולכים אל הים מ"מ י"ל דהם שבים ללכת פי' אותן המים גופא בלא תערובות] משא"כ בנהר, והנה הריטב"א במכות שם ס"ל דדוקא ים הגדול שמימיו מלוחים ואינם מתערבים עם שאר מים ועי' תוס' בכורות נ"ו ע"א ד"ה אין, אך הרמב"ם בהלכות מקואות פ"ו הלכה י' כתב חביות שנפלה אפילו לים הגדול הרי דלאו דוקא ים הגדול ומקורו ממ"ד אבל נהרא בעלמא משמע ליה דשאד ימים כים הגדול ועי' מג"א סי' דכ"ח סק"ג ומ"ש באוהל ים המלח אות י"ג ואכמ"ל. ואחזור לדברי דאם בשמן ששהה יש בילה א"כ ה"ה דהוי חיבור ומדובק והדרא קושיא לדוכתא דהרי כתותי מכתת שיעורא [ע"פ מ"ד בא"ח תרע"ה ס"ב דכיון שהדלקה עושה מצוה צריך ליתן בנר שמן קודם הדלקה כדי שיעורו ואם לאו לא יצא ולפעד"נ דמ"ד בשבת כ"ט לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן וכו' שייך הכי נמי בנ"ח מה"ט וא"כ צריך שיהיה כל השמן מדובק בתחילה יחד. ועפ"ז נלפע"ד ע"ד הפלוגתא אם אכסנאי צריך שיתן שמן כשיעור חצי שעה אודי בכ"ש עי' אשל אברהם סי' תרע"ז וא"כ בשמן המדובק אף בכ"ש מ"מ דולק חצי שעה לפי חשבון הפרוטה שלו דהכל לפי עובי הפתילה כנ"ל. אך דמסתפקנא ע"ד שכתב המשבצות תרע"א סק"ה דבנרות שעוה הארוכים למאוד כל שמקום הלהב למעלה מכ' אמה פסולה ושם י"ל דאין מעורב כח השעוה שלמטה מכ' משא"כ בשמן י"ל דאף בנר גבוה מלא שמן ומקצתו למעלה מכ' מ"מ הכח משמן שלמטה פועל ג"כ בהלהב ומנ"ל דהלהב צריך להיות בתוך השיעור אימא דסגי בגוף הנר וצ"ע ואכמ"ל]

ונראה לפע"ד לישב קושית השער אפרים לרבה דלשיטתו בפסחים מ"ו דאמרינן הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי ליה כן י"ל דס"ל הואיל ואי בעי מתשיל עליה עי"ש דף מ"ח א"כ לאו עומד לשרוף הוא ודמי למ"ש התוס' סוכה ל"ה ד"ה אשירה דהיכא דיכול לבוא לידי היתר לא אמרינן כתותי, אבל לרב חסדא קשיא דהא איהו ס"ל שם דלא אמרינן הואיל וא"כ הקל"ד הא כתותי. אך י"ל דאף רב חסדא מודה דבכאן אמרינן הואיל כיון דסוף סוף לאו עומד לשרוף דאפשר למשאל עליה עי' ערובין ל' ועי' ס' מלוא הרועים אות הואיל ס"ק י"א ואות כל העומד סק"ד דבהואיל כזה שבידו למשאל גם ר"ח מודה דאמרינן וא"כ ניחא גם לדידיה. ועפ"ז י"ל דכוונת הירושלמי תרומות הנ"ל אף לר"ח דמתיר שמן שריפה מ"מ בדאיכא חולין אין להדליק בשמן שריפה דלכתחילה לא אמרינן הואיל עי' תוס' פסחים מ"ו ע"ב ד"ה הואיל רק בשאי אפשר בענין אחר מותר. ואי תקשה קושית הגמ' ערובין שם דאי מתשיל הדרא לטבלא וטבל אסור בהנאה של כילוי י"ל דיכול להפריש עליו ממקום אחר וכמ"ש התוס' שם ד"ה לא דלכבוד שבח מותר לתרום שלא מן המוקף [וצע"ק מחולין ז' לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף] אמנם לכל זה קשה תינח בשבת מותר להדליק שמן שריפה לנ"ח אם נאמר דמותר להשתמש לאורה ולא הוי כתותי שיעורא משום דיכול להפריש שלא מן המוקף לכבוד שבת ג"כ כדי להשתמש לאורה אבל בחנוכה בחול מאי איכא למימר הא לדבר מצוה אחרת כתבו התוס' דאסור לתרום שלא מן המוקף. וגם קשה לרב דס"ל אסור להשתמש לאורה א"כ גם בשבת אסור דהא אין זה לכבוד שבת כיון דאסור להשתמש לאורה וא"כ קשה דהא כתותי, וי"ל קצת דמיירי שיש לו נר א' כשר לשבת ואם ידליקנה לחנוכה ואסור להשתמש לאורה א"כ אין זה כבוד שבת ולפיכך כשמותר להדליק נ"ח בשמן שריפה הוא ההיתר משום דהוי לכבוד שבת שישאר נר הכשר לכבוד שבת. ועוד י"ל דלא קשה לרב דהא סובר כבתה אין זקוק לה וא"כ א"צ שיעור דנימא כתותי [שוב ראיתי שהאריכו בזה בשו"ת אחרונים עי' מנחת עני או"ח סי' כ"ו ותולדות יצחק ובן יהודה ועוד באחרונים ואין עת לעיין עליהם] אך קשה דהא אף לפי מה דקימ"ל כבתה אין זקוק לה מ"מ צריך שיעור ועי' מג"א תרע"ג ת"ק י"ב וי"ל דזה רק מכח חשש תירוץ הב' בשבת כ"א ע"ב שם א"נ לשיעורא עי' רש"י שם ורב י"ל דס"ל כתירוץ קמא, וי"ל ראיה לזה דהנה לכאורה קשה מנ"ל לרבא דסובר ר"ה כבתה זקוק לה דלמא שאני התם דהוי כלא נתן בה שמן כשיעור או העמידה במקום הרוח אבל כבתה מעצמה אין זקוק לה, עוד קשה דלמא באמת כבתה אין זקוק לה וה"ט דאסור משום דמותר להשתמש לאורה א"כ בין בשבת בין בחול חיישינן שמא יטה ויכבה קודם השיעור דמה"ט אסור לטלטל נ"ח ממקומו תוך השיעור לדידן ומזה קשה נמי דמה"ט לתסר גם שמן שריפה משום שמצוה עליו לבערו שמא יטה ויכבה קודם השיעור אלא ע"כ דאם כבתה אין זקוק לה א"צ שיעור כלל ואנן