מור ואהלות קכז

דהנה רש"י בסוף חגיגה בהך דתיפוק ליה משום ציפוי פי' דיקבל טומאה אף אם עשוי לנחת משום ציפוי דהא תנן דבתר ציפוי אזלינן אמנם הרמב"ם מפרש ותיפוק ליה דאף אם אינו עשוי לנחת מ"מ טהור משום ציפוי כדתנן וכמו התם טהור כן ה"נ דכל החפוים טהורים ועי' כ"מ פ"ד מהל' כלים ה"ד בביאור דברי הרמב"ם, וי"ל טעם פלוגתתן בשיטת הגמ' חגיגה שם מ"ד משום דמצופים מבטל בטל ציפוין גבייהו ופי' רש"י דרחמנא קראם עץ ומשמע דוקא התם קראם עץ לא במקום אחר ולשיטת הרמב"ם מ"ד מבטל בטל משום דכל החפוין טהורים ופי' הגמ' לדעתו כך מ"ד לטמאם אי לא יקראו אדמה הא בלא"ה הו"ל כ"ע העשוי לנחת אלא מה תאמר משום דמצופים אדרבה זה סברא לטהר דכל החפוין טהורים ועי' במל"מ שם ושיטת הר"ש כרש"י והנה אף שהרמב"ם ס"ל דכל החפוין טהורים היינו דוקא כגון כלי עץ המחופה בברזל וכדומה לא אם כלי ברזל טהור מצופה בטמא דאל"כ למה מפרש המשנה דפי"א משנה ד' ומשנה ו' בשל עץ ומיאן בפי' הר"ש דהוא של מתכות טהור ומצופה משל טמא ואפ"ה טהור ובפרט שרש"י ג"כ ס"ל כפי' הר"ש ולשיטת הר"ש עץ המחופה במתכת טמא נטמא ורש"י מדס"ל דעץ המחופה במתכות טמא ע"כ מטהר מתכות טהור המצופה טמא א"כ לשיטתו השפודים של ברזל טהור כנ"ל אם מחופים בבדיל שטמא לכל זה טהורים ע"כ מפרש בעץ בדיל וכן י"ל דס"ל להרא"מ ג"כ כזו השיטה אבל שיטת מהר"א כרמב"ם דמתכות טהור המצופה במתכות טמא טמאה ע"כ מפרש בעץ שהוא עץ שלא נטמא

וראיתי להמהרש"א בחולין נ"ה דבין לת"ק ובין לר"י לא היה אפשר רק בשברי כלי חרס המחזיקים פחות חצי לוג והבכ"ש הביא המהרש"א בלשון זה דלת"ק דר"י, ונלפע"ד דכ"א לשיטתו דלפי מ"ש המהרש"א בשבת שם דאף לפי דברי ר"י קשה איך הדליקו הא היה למנורה בית קיבול ע"כ מפרש דלכ"ע בחרס משא"כ להבכ"ש שתירץ דבשל עץ טהור אף בכלי קיבול כנ"ל באות ג"ד ע"כ מפרש דרק לת"ק דר"י. אבל באמת דגם לת"ק דר"י א"א לומר כן וכמ"ש הבכ"ש שם ורק היו שפודין של ברזל ומחופים בעץ וכנ"ל ב' הפרושים. ולפי דברי המהרש"א שם דהיה הנס גם ביום א' ע"י שהיו מדליקין פחות חצי לוג ודלק כל הלילה י"ל מ"ש הט"ז בריש הלכות חנוכה דהיה להם לחז"ל לרמז הנס של יום א' וי"ל דלכאורה קשה בלשון הגמ' בשבת שם ולא היה בו להדליק אלא יום א' דלכאורה הול"ל לילה א' דהא הדלקה ללילה היתה ועי' רמב"ם הלכות תמידין ומוספים פ"ג ה"יב ולח"מ שם ואכמ"ל] ולפ"ז ניחא דלא היה שמן לשיעור לילה שהוא גדול אז רק ליום שהוא קטן, ועי' חסד לאברהם שם שהוכיח דהיה שמן שיעור שמינית הלילה ועפ"ז אף לנר א' לא היה מספיק ללילה ועי' שאלתות פ' וישלח דגרס לא היה בו להדליק אפילו יום א'. אמנם מ"ד והדליקו ממנו ח' ימים ולכאורה הול"ל לח' לילות י"ל לפע"ד דאחרי מות שמעון הצדיק כבתה נר המערבי ובימי ב"ח הוחזר להם הנס ודלק גם ביום ועי' מגילה י"א לא מאסתים ולא געלתים בימי שמעון הצדיק וחשמונאי ולפיכך י"ל טעם של ח' ימים דהנס היה גם ביום א'. וביומא דקטנותא אמינא מ"ש העטז"ק בריש הלכות חנוכה בשם אבודרהם שר"ת חנוכה ח' נרות והלכה כבית הלל יש לו קישור עם הקודם ג"כ בשם אבודרהם שהקשה דמשום ספיקא דיומא יהיה צריך ט' עי"ש ומ"ש באות ב' ע"כ כתב אבודרהם ח' נרות והטעם דבכל יום יהיה ניכר דהלכה כב"ה דאם יהיה ט' אז ביום ה' לא יהיה ניכר ההלכה כמי, וכה"ג לענין הקושיא דיהיו רק ז' ימי חנוכה תירץ בס' בית עין דביום ד' לא יהיה ניכר ההלכה ולפיכך דוקא ח' נרות עי"ש

ו (ב' קושיות בשבת כ"א. ישוב לדברי רבה ולר"ח קשה מדוע יאסר שמן שריפה בחנוכה להלכה מותר ש"ש בחנוכה להדליק. רציתי לתרץ קושית השע"א מענין כתותי מכתת שיעורו אך יש להקשות ע"ז. הערה על עמודי אש ומנחת משה לענין אם בלח יש בילה. ג' חקירות בנ"ח. ישוב לקושית השע"א בענין הואיל. הערה לענין לתרום שלא מן המוקף לדבר מצוה, קושיות וישובים בענין זה. אם מותר לברך על הדלקת נ"ח בפחות משיעורן ולאחר זמן חצי שעה

) עוד מצאתי מקום להנס בכל השמונה ימים בדרך חידוד והנני להאריך בזה. דהנה בשבת כ"א תני רב"ח פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת אין מדליקין בהם במקדש וכו' אר"ה וכו', וראיתי במפרשים ב' קושיות חזקות, א' הקשה הפני"ו ובגליון רעק"א למה נקיט הש"ס שמנים הא במקדש אין מדליקין רק בשמן זית זך, ב' הקשה הפני"ו והמהדי"ט על רב הונא שאוסר להדליק בחנוכה בפתילות ושמנים שאין מדליקין בשבת תינח כלהו שמנים ופתילות שאינם דולקים יפה ובשבת חיישינן שמא יטה ובחול דלמא פשע ולא מתקן לסברתו דכבתה זקוק לה ומותר להשחמש לאורה אבל שמן שריפה שהוא שמן של תרומה שנטמא דלא מתסר לרבה בדף כ"ג שם רק משום שמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה א"כ מאיזה טעם יאסר בחנוכה. ונלפע"ד לישב ע"פ מ"ש התוס' שם ד"ה גזירה דא"כ בכל השמנים שאין מדליקין בהם בשבת יגזרו ביו"ט אטו שבת כמו שמן שריפה ותירץ התוס' דשאר שמנים שאינם נמשכים לא אתי למשרי בשבת דבוודאי חיישינן שמא יטה אבל שמן שריפה אי שרי ביו"ט איכא למשרי בשבת ג"כ כיון דנמשך אחר הפתילה וזה אין ידוע להעולם הטעם משום שמצוה עליו לבערו חיישינן שמא יטה, א"כ גם בחנוכה ניחא דלפיכך אסור דאי שרי בחנוכה יאמרו דמש"ה מותר משום דנמשך ואתי להתירו גם בשבת. זה הנלפע"ד לישב ע"פ דברי רבה אבל ע"פ דברי רב חסדא שם שאמר דלשמא יטה לא חיישינן ולפיכך מותר להדליק שמן שריפה בשבת א"כ כ"ש בחנוכה אין טעם לאסור והכי קימ"ל דתניא כותיה וכן איתא בירושלמי תרומות דאי לית ליה שמן חולין מותר להדליק בשמן שריפה בחנוכה פי' דאם אית ליה חולין יש לחוש לדברי רבה וי"ל דגם לד"ה מותר להדליק בו דלא אמר רק שמנים שאסורים בשבת לאפוקי שמן שריפה ואכמ"ל

וראיתי מקשים בשם שער אפרים דאיך מותר להדליק בשמן שריפה בחנוכה הלא נ"ח בעי שיעור חצי שעה לא פחות וא"כ שמן שריפה כיון שעומד לשרוף כתותי מכתת שיעורו דכשרוף דמי, וכמו לולב ואתרוג של אשירה עי' רמב"ם פ"ח מהל' לולב ובש"ע או"ח תרמ"ט. ואין לומר דאפשר בתרומה טמאה לא אמרינן זה הכלל דכל העומד לשרוף דא"כ תקשה מה מקשה התוס' סוכה ל"ה ד"ה לפי שאין בה היתר אכילה לפיכך אתרוג של תרומה טמאה פסול תיפוק ליה דפסול משום כתותי הרי דגם בתרומה הוא הדין, וגם לרבה צ"ע דמדוע לא יאסר מטעם זה. ורציתי לתרץ דלא דמי ללולב ואתרוג דשם בכמותם יש שיעור ע"כ אמרינן כתותי לאפוקי בחנוכה שאין שיעור בכמות השמן דיכול לעשות פתילה דקה במעט שמן עי' מג"א סי' תרע"ב סק"ג ועי' ירושלמי יומא פ"ב ה"ב ועי' מזרחי פ' תצוה, ובזה י"ל ג"כ דלפיכך נכון מ"ש בביאור הגר"א אה"ע סי' קכ"ד סק"ב דט"ס בר"ן וצ"ל בכל איסורי הנאה ואפילו באותן שצריכים לבער מן העולם ואע"ג דכתותי וכו' מ"מ לא אמרינן אלא במידי דבעי שיעור כשופר וכו' וע"כ מה"ט [וצע"ק ממ"ד בשבת ע"ט דפתרא כדי לכתוב עליו את