מור ואהלות קכו

ואכמ"ל] שאינו מקרי כלי לענין זה וצ"ע לי גם על המדליקין בנרות שעוה שאינם מקפידין להעמיד אותם בתוך כלי ורק מדליקין אותם בכותל וכדומה והלא עיקר הנס היה ע"י כלי ושמא תקנו להדליק דוקא בכלי ומנ"ל באופן אחר ועי' ח"צ סי' מ"ה ושבו"י ח"ב סי' ל', והנה כוונת החסד לאברהם שם רק מחמת דכתיב זה אלי ואנוהו ודרשינן להתנאות לפניו במצות ועכ"פ צריך דבר של קיימא ואף שהוא אוכל ועי' אהע"ז סי' קכ"ד ס"ב דאם כתב גט בעלי בצלים וירקות וכדומה פסול ועי' פ"ח דס"ל דג"כ בטל הוא ואפשר גם מה"ט, ובזה י"ל מ"ש הח"מ שם סק"ו דהכי גרע נייר מעלה של זית דמותר די"ל כיון דנעשה מעלי ירקות הוי אמינא דפסול קמ"ל. ועי' רמב"ם הל' כלים פ"ב ה"א דאף שנייר אינו מקבל טומאה מ"מ אם עשה ממנו כלי קיבול טמא דעשוי להתקיים ועי' פת"ש יו"ד סי' ק"צ ס"ק י"ח ואהע"ז סי' ק"ל סק"ו ומ"ש באוהל בית הרואה אות י"א. וצ"ע על החסד לאברהם שלא חשב כלי של נייר ג"כ מה"ט ויצויר שלא יהיה נשרף בפי הפתילה כמו משל עץ ואכמ"ל: ה (ישבתי ה' קושיות שהקשו על מהר"א שהדליקו בשל עץ. ב' קושיות במשנה דיומא בענין הגורלות, תירוצים ע"ז והערות בירושלמי שם אם אבדו. טעם פלוגתת רש"י והמהר"א. צ"ע לרש"י ורא"מ טעם פלוגתת רש"י ורמב"ם בסוף חגיגה. הר"ש ואפשר הרא"מ ס"ל כרש"י. מהר"א ס"ל כרמב"ם. המהדר המהרש"א ובכ"ש לשיטתם. ע"פ המהרש"א י"ל ב' קושיות. י"ל דבעת בית חשמונאי לא כבתה נר המערבי. ביאור מ"ש בעטז"ק דחנוכה ר"ת ח' נרות והלכה כבית הלל

) הנה במס' מגילת תענית איתא גופא דעובדא של מציאת הפך ושהדליקו ממנו ח' ימים ואח"כ כתבו ומה ראו להדליק הנרות אלא בימי מלכות יון ב"ח נכנסו להיכל וז' שפודין של ברזל בידם וחיפום בעץ והדליקו בהם את המנורה והקשו המפרשים על לשון ומה ראו להדליק הנרות הלא כבר כתב נס הגדול מפך השמן ע"כ שייך עבור זה הדלקת נרות ע"כ כתב מהר"א דהכי קשיא להו כיון דהוו כולם טמאי מתים במה ראו להדליק הא טמאו השמן בנגיעתם ומתרץ שבעה שפודים של ברזל בידם וחיפום בעץ פי' כיון דהחיפוי של עץ הו"ל פשוטי כ"ע שאינו מקבל טומאה ובהם הדליקו פי' עמהם ולכאורה יראה שהוא כדברי הרא"מ המובא לעיל אות א', ועפ"ז הקשו עליו רבים באליהו זוטא על הלבוש שם ובשער אפרים סי' מ"א ובתוס' חדשים למגילת תענית שם ה' קושיות, א' דהא דש"י כתב בעץ בדיל כדמתרגמינן אבצא וטעותו היה משום דכתיב בעץ בחדא בית"א ולא בבעץ בשני ביתי"ן אמנם הכל א' דבראה"ש כ"ד כתוב בתרתי. ב' דאף לפי דעתו קשה דהלא גם פשוטי כלי מתכות מטמא א"כ אף אם חיפום בעץ הו"ל עצים המשמשין המתכות דטמא כמבואר בכלים פי"ג מ"ו. ג' דלמה להם ז' בחד סגי. ד' דהיה להם ליקח עץ לבדו ולהדליק בו. ה' דהא בר"ה שם משמע דמנורה עצמה היתה ז' שפודין לא במה שעל ידו מדליקין. ולפעד"נ דבמאמר א' יבוא הכל על מקומו בשלום דכוונתו כקושית הרא"מ ג"כ המובא לעיל אות ג' דהא טמאו המנורה ופי' כן הך ומה ראו להדליק במה ראוי להדליק דהא נטמאה ומתרץ דז' שפודין של ברזל בידם והיתה מגולמי כלי מתכות שאינם מקבלים טומאה עי' חולין כ"ה וראיה דהיו מחופים בעץ הרי דהיו רוצים ליפותה אח"כ ואין להקשות דתטמא ע"י העץ כי מלבד שי"ל דבעץ לא הי' בית קיבול עוד י"ל דהעץ היה של אשכרוע דגולמו טהור כנ"ל באות הקודם ועי' כלים סוף פ' י"ב דדי"א אף גרופית של זית. [אגב אזכיר מה שהקשיתי דביומא ל"ז ת"ל גורל ריבה של זית ואגוז ואשכרוע וא"כ מדוע במשנה שם איתא דדוקא של אשכרוע היה. עוד הקשיתי מדוע חלקה המשנה את בן גמלא להזכיר אותו לשבח מחמת שעשאן של זהב ולא כללוהו עם כולן שהיו מזכירין אותן לשבח. ונראה דהגמ' קמ"ל דריבה של עץ ונקיט הני תלתא דבין של אגוז שלכ"ע מקבל טומאה ובין של זית שלר"י אינו מקבל טומאה ובין של אשכרוע שלכ"ע אינו מקבל טומאה כולם שוין ע"פ דינא רק דהיו של אשכרוע לרמז שיחוס הקב"ה עם ישראל שעיקרן טהור, וכה"ג רמזה המשנה רפ"ב דנגעים ר' ישמעאל אומר בני ישראל אני כפרתן הרי הן כאשכרוע (ועי' ברכות ה' ע"ב דנגעים מזבח כפרה ואכמ"ל) והנה כשבן גמלא עשאן של זהב לכאורה לא היה להזכירו לשבח קמ"ל דאפ"ה הזכירוהו לשבח (ועי' תוס' ב"ב כ"א ד"ה זכור) וכמ"ד בירושלמי שם דבעי אבדו מה לעשות תחתיהן של זהב והשיב דמעלין בקודש הרי דהוי מעלה של זהב ולפיכך הזכירו אותו לשבח. ועפ"ז י"ל מה דבעי אבדו מה לעשות תחתיהן של זהב דהלא בן גמלא עשאן של זהב גם בלא אבידה, וי"ל דשם עשה מכיסו ומבעי אם אבדו מה לעשות של זהב ממעות הלשכה ואפשר דתודה חסה על ממונם של של ישראל קמ"ל דמעלין בקודש וכו' עוד י"ל דבאמת בלא אבידה לכתחילה אם היה בא לשאול היינו מורין שלא לעשות של זהב ולשנות ממה שרמזו כנ"ל אבל דיעבד שעשאן לא לבד שהסכימו לזה עוד הזכירו אותו לשבח (ואף אם נאמר דהוי מה"ת או הלכה למשה מסיני כ"ז מ"מ מצינו גם במה"ת חילוק בין לכתחילה לדיעבד עי' תוס' פסחים י"א וכתובות ל' ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ב וי"ג ושו"ת עמודי אש סי' י"ג אות א' ואכמ"ל) וע"כ מבעי שפיר באבדו מהו לכתחילה לעשותן של זהב וקמ"ל דמעלין בקודש וכו' פי' דהוי שוב דיעבד, והנה ביומא ל"ט א"ר קלפי של עץ היו וכו' ולא של זהב דהתורה חסה על ממונם של ישראל וראיתי מתמיהין דכמה פעמים אמרינן דאין עניות במקום עשירות עי' זבחים פ"ח ובזה ניחא דכל עיקרו לרמז דחס רחמנא עלן שעיקרן טהור ואפשר דבן גמלא סבר דדי במה שמרמזת הקלפי גופא דהיתה של עץ, ואפשר דבעי בירושלמי אבדו פי' הקלפי עם הגורלות אם מותר לעשות גם תחתיהן דהיינו גוף הקלפי של זהב דליכא רמז והשיב דאפ"ה מותר דמעלין בקודש] והדליקו בהם את המנורה פי' בתוכם ולק"מ. ובמה שחולק על פירש"י לפעד"נ להסביר טעמם דרש"י פי' בעץ בדיל [וכן יראה ממד"ר ותנחומא פ' בהעלותך שלא תהיו מבזין על המנורה הוי כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל וכו' שדרשו המקרא על המנורה עי"ש ועפ"ז יש לרמז בכל המקרא ליום קטנות עי' מהרש"א חולין נ"ה ומ"ש לקמן ושמחו עי' דרכי משה ריש הל' חנוכה שקבעו למשתה ושמחה ועי' אחרונים מ"ש בזה האבן ידוע שאבן היה לפני המנורה הבדיל י"ל עפ"ז דהמנורה היה מחופה בבדיל ומזהיר שלא תהיו מבזין המנורה ועי' אות הקודם ויש ראיה ג"כ למ"ש באות ב' דהיו מדליקין במקדש נ"ח במנורת חשמונאי עי"ש ואכמ"ל] דאת"ל עץ א"כ מה קאמרו לו לר"י משם ראיה דמחופה בעץ היו הלא סוף סוף לדבריהם פסול הוא דהוי מנורה של עץ, וסברת מהר"א י"ל דכמו לענין קבלת טומאה עצים המשמשים המתכות אזלינן בתר המתכות ה"נ הו"ל מנורה של מתכות וקצת סיוע יהיה למ"ש באות ב' דבחסר מקצת מהבגד אינו מעכב ואכמ"ל

ואכתי צ"ע לי לשיטת רש"י לת"ק דהיה בדיל א"כ הא נטמא וכן עדיין צ"ע לי במ"ש באות ג' על הרא"מ דס"ל דעשאוה של עץ מה יענה לשיטת הת"ק הפוסל של עץ עי"ש ואם ע"כ שמחופה בבדיל כרש"י קשה דהא נטמא. והנלפע"ד