מור ואהלות קכג

דהתורה לעולם עומדת ולא תבטל ח"ו ועי' תורת יוסף פ' תרומה אות ח'] ולפע"ד צ"ע דאמאי לא נימא כפשוטו דמותר גם עתה בטומאה להדליקם אם ינתן לנו רשות ואף אם אין לנו יחוסי כהונה הלא פסק הרמב"ם בהלכות ביאת המקדש פ"ט דהדלקת הנרות כשרה בזרים וגם לראב"ד שם עכ"פ דיעבד כשר ועי' כ"מ ובספורנו פ' אמור ע"פ יערוך אותו אהרן. ובאמת קושיות הענף יוסף על הרמב"ן י"ל ג"כ, א' מ"ש דהלא נ"ח הם ח' הנה מדינא גם בנר א' יוצא בכל לילה עי' מג"א תרע"א סק"א והנה נלפע"ד דבזמן שביהמ"ק היה קיים אחר הנס חנוכה היו מדליקין ג"כ נר חנוכה במנורה אחרת ואפשר במנורת של בית חשמונאי שיתבאר לקמן לפרסומי מלתא (דלא גרע מביהכ"נ עי' סי' תרע"א ס"ז. ובזה י"ל מה שהקשה הפמ"ג באשל אברהם תרע"ה סק"ב דמדוע המנהג בביהכ"נ שמדליקין נ"ח למעלה מי"ט ובזה ניחא כיון דכל הזכר למקדש הוא ובמקדש היה המנורה גבוה מי"ט. ועי' שערי תשובה סי' תרע"א בשם סדר היום דמצותה לכתחילה למעלה מי"ט עד י"ח טפחים שכן גובה של מנורה עי"ש וע"פ מ"ש עכ"פ בביהכ"נ יכול לעשות כן זכר למקדש ולא בביתו עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ח' נ"א דביהכ"נ רמי ממש למקום המקדש, ועכ"פ גם לדידיה צריך פחות מעט מי"ח טפחים כנ"ל דגובה המנורה היה פחות מי"ח טפחים. עוד אעורר על מ"ש השע"ת שם ס"ק ז' י"ב דכשאין מנין בביה"כנ לא יברך עליהם דלא כמג"א שם סק"י י"ל דנשים מצטרפות לענין זה ועי' סי' תר"צ סעיף י"ח ולענין עבדים שאינם משוחררים עי' אשל אברהם ססי' תרע"ה וסי' תרע"ו סק"ה וסי' תרפ"ט סק"ב ואכמ"ל] ועי' ירושלמי שקלים פ"ו הל' ה' דלא היה מבעיר אלא של משה ר"י בר"י אומר על כולן היה מבעיר היינו בכל השנה אבל בחנוכה י"ל דגם ת"ק מודה. והנה שמעתי לישב קושית העטרת זקנים סי' תע"ר דמדוע אין עושין חנוכה ט' ימים מחמת ספיקא דיומא ומתרצים לפי קושית הב"י דהא הנס לא היה רק ז' ימים דהא היה להדליק בו יום א' ולפיכך עושים באמת ח' ימים משום ספיקא דיומא ועי' משבצות תר"ע סק"א, והנה במקדש גופא לא שייך ספיקא דיומא כמו בכל יו"ט לפיכך י"ל דלא היה רק ז' ולפיכך להמדרש כפי' הרמב"ן מרמז שפיר על נס חנוכה, האומנם מה שבני א"י מדליקים ח' ימים דחוששין לתרוצים אחרים הנאמרים בפוסקים ועי' מ"ש לקמן אות ה' ז'. וכן קושיא ב' שהקשה בענף יוסף על הרמב"ן דהלא נ"ח אינם נעשים ע"י כהן לבד י"ל דגם נרות ביהמ"ק שלא בחנוכה כשרים בזר כנ"ל רק שנקראים על שם אהרן וה"נ הנס היה ע"י הכהנים, וכן קושיא ג' דהלא הם רק מד"ס ידוע דליכא מלתא דלא רמיזא באורייתא ועי' מ"ש באות הקודם דברי התרגום יונתן פ' ברכה ע"פ ברך ה' חילו. ומ"ש המדרש דהנרות לעולם אל מול פני המנורה י"ל דמרמז ג"כ על מ"ש בעטז"ק תרע"ו דחנוכה כפורים שלא יבטלו אף אם כל המועדות יהיו בטילים. ועי' פרקי דר"א פמ"ו דיום הכיפורים אינו עובר וי"ל דדמי לפורים כפי' התיבה ועי' רדב"ז ח"ב סי' תרס"ו וסי' תתכ"ח ועי' ספר חסידים סי' שס"ט ואכמ"ל

ועל דבר הצ"ע שלי מהדלקת נרות בביהמ"ק בזה"ז ראיתי בבעל הטורים פ' תצוה שכתב כתית בגמטריא ת"כ ת"י שאז היה נוהג הדלקת נרות משא"כ אח"כ. ורציתי לומר טעם משום דצריך לעמוד נוכח השולחן עי' סוף חגיגה ועם לחם הפנים וזה א"א דדמי ככל הקרבנות בזה"ז. אמנם י"ל דרק כשיש שלחן צריך שיהיה נוכח אבל לא מצינו שהשלחן יעכב המנורה דלא חשבו זה בפ' הקומץ רבה בין הדברים המעכבים זה את זה וכנ"ל לענין הבגדי כהונה ועי' לקמן אות ד', ועי' ירושלמי שקלים פ"ד ה"ד אר"ח תני ר"י גדגדות השלחן והמנורה והפרוכת והמזבחות מעכבים את הקרבנות עי"ש אבל שיעכב את המנורה לא מצינו [ורציתי לומר עפ"ז ג"כ טעם שאין מקריבין קרבנות בזה"ז כנ"ל דנראה דמזבחות כולל גם מזבח הזהב וא"א לעשותו עתה דצריך לחנכו בקטורת עי' רמב"ם פ"ג מהל' תמידים ומוספים הל' א' וקטורת א"א דלא ידעינן במעלה עשן עי' יומא ל"ח עד שישלח לנו את אליהו הנביא] ולפע"ד דהטעם לנרות משום שלא נודע לנו מקום המנורה להכריע בהפלוגתא דרבוותא אם צפון ודרום או מזרח ומערב היו מונחים עי' כ"מ הל' בית הבחירה פ"ג הי"ב ומג"א תרע"א ס"ק ט' ועי' מ"ש לקמן אות ז' עוד טעם

ג קושיות על הרא"מ דעשו ב"ח מנורה של עץ. קושיות על מהרש"א דהיתה עשויה כבר באיסור דבר שנעשה להדיוט אם מותר לגבוה. חילוק בין ביהכ"נ להר הבית בהערות שונות. חילוק בין שישתנה אח"כ. ישובים לדברי הרמב"ם. עכו"ם שהתנדב מנורה שהשתמש בה לבהכ"נ אם מותר לקבלה. אם מותר לעשות ציפוי נחושת הדיוט על ראשי עמודי ס"ת.) עוד ראיתי שהקשה הרא"מ דהא נטמא המנורה ע"י היונים ואיך הדליקו בה ותירץ דעשאוה של עץ כדתניא בפ' כל הצלמים רי"א אף של עץ לא יעשה כדרך שעשו בית חשמונאי והיה קשה. לי תינח לר"י אבל לת"ק שם דלא היה של עץ מאי איכא למימר, גם המהרש"א בשבת כ"א הקשה לפי שיטת הרא"מ דהיו כולם טמאי מתים איך הדליקו אף בשל עץ הא היה למנורה בית קבול ונטמא ועי' לבוש שנדחק לתרץ דאפשר היה להם סכינים טהורים ותחבום בעצים ארוכים ועשאוה בטהרה בלא נגיעת ידים עי"ש ועי' אליהו זוטא שם מ"ש בזה. והמהרש"א שם תירץ לפי דרכו דהיה מנורה של עץ עשויה כבר ביד א' באיסור ולא נטמא ונטלוה ע"י פשוטי כ"ע ונשאוה למקדש ומאוד קשה לי דא"כ יצויר גם של מתכות כה"ג. ועוד קשה לי דהמנורה העשויה כבר באיסור ע"כ נעשה להדיוט והלא הרמב"ם שם פ"א הל' כ' פסק דאם נעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה [וצע"ק ממד"ר שם מהמשל שסבבו מנורות זהב ובשביל אהבתו השתמש בשל הדיוטות הרי דמותר] ובפרט כשנעשה באיסור י"ל דתלוי בהך דכל מלתא דארל"ת אי עביד ל"מ. והנכון כמ"ש בבכ"ש בשבת שם לתרץ דשל עץ אף אם עשוי לקבלה טהור משום דעשוי לנחת הוא כדמוכח בסוף חגיגה דאע"ג דאפשר לטלטלו מ"מ כיון שנעשה שלא לטלטלו הו"ל עשוי לנחת ועי' מ"ש באות ד'. ואגב אזכיר מ"ש הכ"מ שם פ"א הל' כ' דמקור דברי הרמב"ם שם מתוספתא פ"ב דמגילה דאיתא שם כלים שנעשו מתחילתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה אבנים וקורות שחצבן מתחילה להדיוט אין בונין אותן בהר הבית, ולפעד"נ דלא זו אף זו קאמר דאפילו אבנים וקורות שהם תלושים וישתנו להיות מחובר מ"מ אסור, אלא דלזה קשה לי מדוע לא קאמר כברישא אין עושין לגבוה. ונלפע"ד דברישא בכלים הנעשים להדיוט אין עושין לגבוה פי' אפילו לביהכ"נ משא"כ באבנים וקורות שמחוסרים להיות מחובר דוקא להר הבית דחמיר אסורים ולא לביהכ"נ וראיה ממ"ש תחילה עכו"ם שהקדיש קורה לביהכ"נ עי"ש וכיון דאף שמותרים לביהכ"נ לכ"ז אסורים להר הבית לפיכך הוכיח הרמב"ם שם דה"ה אם חצבם מתחילה לביהכ"נ אסורים להר הבית ונתישב קושית הכ"מ שם דמי דחקו עי"ש. אך דהא קשה לי על מ"ש תוס' וב"ש דאבנים קודם שהוקדשו אין איסור בהנפת ברזל עליהם עי' מ"ש לעיל אות ב' והלא בלא"ה פסולים אף להר הבית דלא נחצבו מתחילתן לשם הקודש וכמ"ש הרמב"ם שם דאין עושין כל הכלים מתחילתם אלא לשם הקודש וכיון דמצינו דאף שנחצבו לביהכ"נ אסורים לה"הב כמו כלים שנעשו