מור ואהלות קכא

למיקום ועי' מ"ש לעיל דברי הכלבו דהחותם היה של יוחנן כה"ג לא של מתתיהו) או קכ"ה כמנין כהנים ועי' סידור יעב"ץ טעם למספר ק"ח וצ"ע בהמנין] ובזה ניחא דהכי פרושו כהיום הזה שאנחנו טמאי מתים כן היו אז כולם ואפ"ה ואח"כ באו בניך וכו' והדליקו נרות וע"כ מפך השמן שלא נטמא הידוע. אולם הקשה הרא"מ הא הדלקת נרות דוחה הטומאה כדנפקא לן מלהעלות גר תמיד ותירץ דשמן שהוא ממכשירי הדלקה אינו דוחה כמו גבי מילה בשבת לא אמרו רק מילה עצמה לאפוקי מכשיריו ועי' ב"ח. עוד הקשה הרא"מ כיון דהיו טמאי מתים איך הדליקו המנורה הא טמאו השמן בנגיעתם ותירץ ע"י פשוטי כלי עץ ועי' לבוש שם, ובאגדות מהרש"א בשבת שם הקשה עליו דמ"מ כיון דהיו טמאי מתים איך נכנס המדליק למקדש בטומאה אלא ע"כ דלא היו כולם טמאי מתים ומה שהוצרכו לח' ימים כמ"ש הר"ן דהיה להם שמן טהור ברחוק ד' ימים וברצוא ושוב ח' ימים וכ"כ באשכול שם. אך על המהרש"א שם יש מהעיון דמה קשה לו על הרא"מ דאיך נכנס למקדש להדליק בטומאה הא כבר הביא הרא"מ דהדלקת נרות דוחה את הטומאה וע"כ בטומאת הגוף קאמר. ובס' בכור שור שם כתב על המהרש"א דלק"מ דוודאי מותר לכנוס למקדש בטומאה ולהדליק שמן טמא אי ליכא טהור דטומאת מת דחויה או הותרה בציבור וקושית הרא"מ הוא כיון דהם היו מדקדקים לעשות בטהרה והקב"ה עשה להם נס אלמא דשמן טהור הדליקו ע"כ הקשה הא נטמא, וגם עליו יש מהעיון דלכאורה נראה שהוא כתנא דמסייע להרא"מ א"כ איך כתב דמותר להדליק שמן טמא הלא להרא"מ שמן שהוא ממכשירי הדלקה אינו דוחה. ונראה דבאמת בזה עומד בשיטת הח"צ סי' פ"ז דאין לחלק בין הדלקה גופא למכשירין ועי' נחל אשכול שם ועי' רמב"ם הל' תמידין ומוספים הל' י'. ולפעד"נ טעם הרא"מ ממקרא מפורש בפ' אמור על המנורה הטהורה והיה קשה לו דהרי הדלקה דוחה הטומאה אלא ע"כ דגוף המנורה והשמן צריך להיות בטהרה ועי' מ"ש באות ז', אך רש"י שם פירש פשט אחר עי"ש ועי' מנחות כ"ט שירדו מעשיה ממקום טהרה ולכאורה מדוע לא פירש רש"י כן, והנלפע"ד כיון דר"י ב"י שם יליף מפסוק ועשה כתבניתם ע"כ פי' כפשוטו. עכ"פ מהגמרא מוכח בפירוש דאין לחלק ואף המכשירין דוחה טומאה דאל"כ טובא קמ"ל הפסוק דהמנורה גופא דוקא צריך בטהרה להיות אלא ע"כ שאין לחלק. והנה הח"צ שם ישב קושית הרא"מ דמה צריך לנס הלא הדלקת נרות דוחה הטומאה די"ל דאפ"ה הראה להם הקב"ה חיבתו, ובדרך זה כוונת הבכ"ש שם דאין הכשר חיבת קודש דהא סוף סוף נטמא בנגיעתם כקושית הרא"מ ומה בין זה לשאר שמן ומוכרח לתרוצו שהי' ע"י פשוטי כלי עץ. וכוונת המהרש"א שהקשה איך נכנס המדליק בטומאה לפעד"נ דכן צ"ל האיך נכנסו ורק המדליק מותר בטומאה וכוונתו דלפי הלשון בדקו ולא מצאו לשון רבים וכן הלשון בנוסח בימי מתתיהו ואח"כ באו בניך וכו' ואם אפילו דוחה הטומאה מ"מ רק א' מותר לכנוס ולהדליק ואם מותר גם לרבים לכנוס עי' רמב"ם הלכות ביאת המקדש פ"ד הי"ב א"כ כ"ש שמכשירין נמי מותרים עי"ש ותירוץ הח"צ לא ס"ל ע"כ תירץ המהרש"א דא"צ ג"כ לפשוטי כ"ע די"ל בלא"ה דלא היו כולם טמאי מתים וח' ימים מטעם הר"ן, ובזה נכון ג"כ מה שסיים הבכ"ש מ"ש הרא"מ לחלק בין גוף למכשירין מנ"ל האי וזה כשיטת הח"צ כנ"ל ואכמ"ל

ב' (אם מותר להקריב קרבנות בזה"ז. חילוק בין קרבן פסח לשאר קרבנות לשו"ת בית שלמה גם ק"פ אסור להקריב. סתירה לראיה שלי. ראיות להיפוך. הערה בעשית מזבח בזה"ז . טעם הפסק הרמב"ם דא' העיד על מדותיו הערה בר"ה כ"ב. ישוב להקושיא על המגיה בכ"מ. אם היה שמיר בבית שני. אם אורים ותומים ושמיר לאבני אפוד מעכב. אם בגד אחד או מקצתו שחסר מעכב. י"ל דבזמן בית ראשון נפסלה פרה. אם מותר להדליק הנרות בביהמ"ק בזה"ז. ג' קושיות ענף יוסף על רמב"ן י"ל. דרוש דמנורה כנגד התורה בביהמ"ק הדליקו נ"ח. בביהכ"נ מדליקין למעלה מי"ט י"ל דנשים מצטרפות למנין. ישוב למה שאין עושין חנוכה ט' ימים. טעם שאין עתה קרבנות והדלקת נרות בביהמ"ק

) ובהיותי בזה אזכיר מה שצ"ע לי אם מותתר להקריב קרבנות בביהמ"ק בזמן הזה. והנה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רל"ו נשאל מחותנו הגאון רעק"א אם הי' ניתן רשות משרי ירושלים להקריב שם קרבנות בזה"ז אם מותר דמה נעשה מטומאה ויחוסי כהונה ואבני חשן והביא דבספר כפתור ופרח פ"ג כתב דר"ח מפרי"ז רצה להקריב קרבנות בשנת י"ז לאלף הששי, וביעב"ץ ח"א סי' צ"ט הביאו וכתב דיש לשאול גס על שקלי צבור ואולי קרבן פסח רצה להקריב דלא בעי שקלים ומבגדי כהונה לא שאלו דפשוט שאין כה"ג מעכב עי"ש ובסי' ש"ו שדעתו לצדד להיתר ועי' נוב"י מה"ק או"ח סי' ל"ה. ובשו"ת בית שלמה יו"ד סי' קנ"ה הביא שלא כביר רצו חכמי ספרדים וליטא להקריב ק"פ הבא בטומאה וכתב שלא הבין דרכם דהלא בלא מזבח א"א להקריב ומזבח א"א לבנות עתה דצריך אבנים שלימות והוא מן הנמנע ועוד דצריך לידע ממש מקום המזבח ובלא נביא אין לידע כמ"ש הרמב"ם בהלכות בית הבחירה. ורציתי להביא ראיה לדבריו ממ"ד בנזיר ל"ב דא"ל נחום המדי אלו היתם יודעים דביהמ"ק חרב היתם נוזרים א"ל לא והתירם ושם היו נזירי טהרה והיו ג"כ כהנים מיוחסים דהיו תיכף אחר חורבן בית שני ואפילו אם הכהנים נטמאו מ"מ היה להם אפר פרה אף לאח"כ עי' נדה ו' חבריא מדכין בגליל ועי' תוספתא פ"ג דפרה ועי' נתיב חיים סי' רמ"ב ואפ"ה התירם שלא יכלו להקריב וע"כ משום המזבח שלא ידעו המקום מכוון אף בזמן קרוב וכ"ש עתה. שוב התבוננתי די"ל דהשרים לא הניחו אז להם להקריב ואי דימתינו עד שירצו אפילו אם וודאי ירצו אח"כ באיזה זמן מ"מ י"ל דאדעתא דהכי לא נדרו, או אפשר כיון דצריך לבנות מזבח חדש ממעות הנזירים ואדעתא דהכי לא נדרו. ובאמת יש להביא ראיות להיפוך מדברי הבית שלמה ממ"ד בירושלמי ותוספתא פסחים פ"ח ניתן להם לישראל לבנות ביתי הבחירה היחיד עושה ק"פ ואין הציבור וכו' ועי' ירושלמי ותויו"ט פ"ה מ"ב דמע"ש ותפארת ישראל ריש מדות, ועי' מכות י"ט אפילו בכור נמי בזה"ז ועי' תוס' שם שכתבו דמיירי אם עשה מזבח והלא איך אפשר עפ"ז שהוא מן הנמנע אלא ע"כ דאפשר למצוא חלוקי אבנים כמ"ש תוס' בחולין י"ח, ובפרט לפי דברי הב"ש המובא במל"מ פ"א הט"ו שם דקודם שהוקדשו אין איסור בהנפת ברזל עליהם בוודאי משנחת מזבח גם בזה"ז [ואף שהמל"מ דחאו מ"מ הלא מתוס' סוכה מ"ט ד"ה שכל משמע כהב"ש. וצ"ע לפע"ד דהלא גם במשחזת יכולים להחליקה מסתמא ומדוע אמרינן בע"ז נ"ב ננסרינהו לאי תניף עליהם ברזל וכו' והלא יש עצה זאת. ועי' פמ"ג אשל אברהם ססי' ק"פ] ומקום המזבח אף שאין אפשר לכוין עתה והרמב"ם פסק בהלכות בית הבחירה פ"ב שאין משנין אותו ממקומו לעולם ועפ"ז אתפלא על הקנאת סופרים בהשמטות להל' ס"ת תשו'' פ"ה בנכרי שבנה מזבח לשם ה' אם מותר לנתצו ומסתפק גם בישראל כה"ג אולי דוקא בשנבנה כצורתו ותבניתו שבמקדש ומדוע לא כתב עיקר הדבר דדוקא במקום