מור ואהלות קכ

כה"ג ולא היה בו להדליק אלא יום א' נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים וכו'. וראיתי לחקור באיזה טומאה טמאו, הנה הלבוש סי' תר"ע כתב שהכניסו בו עכו"ם ותקרובת עכו"ם שמטמא באוהל ובאליהו זוטא שם הקשה עליו דהלא קימ"ל בחולין י"ג כרבנן דתקרובת אינה מטמאה באוהל ותירץ דס"ל כתוס' שם דעכ"פ מדרבנן מטמא והיה כח בחכמים לעקור הדלקת נרות שהוא מה"ת בשוא"ת לולא הנס. ולפע"ד גם על זה קשה שמלבד שאינה מוסכם להלכה והרמב"ם בהלכות אה"ט פ"ו ה"ז לא הזכיר טומאה מדרבנן באוהל שהכניסו בו תקרובת עכו"ם ואף אם הי' גזירה דרבנן בזה י"ל דהיתה אח"כ בימי תנאים ואמוראים לא קודם, ואף אם היה גזירה קדמונית מ"מ הלא התוס' בעצמם שם כתבו דטומאה קלישתא הוא וראיה דהיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו עי"ש, וא"כ כ"ש בכה"ג לא גזרו ובפרט למה דקימ"ל דשבות במקדש לא גזרו עי' מ"ש באוהל ים המלח אות ב' א"כ כ"ש דלא גזרו בזה [ועפ"ז י"ל הקושיא דמה מהני חותם כה"ג הא בדאורייתא צריכים ב' חותמות עי' ש"ך יו"ד סי' קי"ח סק"ה אך י"ל דכ"ז רק מדרבנן צריכים באיסור דאורייתא ב' חותמות ושבות במקדש לא גזרו, עוד י"ל ע"פ מ"ש בכל בו סי' מ"ד דהי' מונח בתוך שידה קבועה בכותל ופתחה סגור וחתום בחותמו של יוחנן כ"ג עי"ש ועי' באשכול הלכות חנוכה ופורים סי' ו' ונראה מהלשון דהיו ב' חותמות ואכמ"ל] ואף דבית עכו"ם מטמא באוהל כמ"ש הרמב"ם שם ה"ו ועכ"פ גזירה גמורה מדרבנן אך משום שהכניסו בו עכו"ם ח"ו לומר דהוי כבית עכו"ם עי' עבו"ז נ"ב דרק אבני המזבח שיקצו לעכו"ם. וא"כ קשה במה טמאו השמנים

וראיתי שה"רר אליהו מזרחי בביאורו לסמ"ג הקשה דהלא מה שגזרו עליהם להיות כזבים הוא מי"ח דבר שגזרו תלמידי שמאי והלל שהיו יותר מ"ק שנה לאחר החורבן עי"ש. והנה התוס' בשבת שם ד"ה שהי' כתבו וז"ל אם כבר גזרו עליהם להיות כזבים צ"ל שהיה מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי הרי דעכ"פ נסתפקו בזה שכבר גזרו ועי' מהרש"א שם דס"ל דעכו"ם שהוא זב שיטמא כישראל כבר גזרו ולאח"כ מי"ח דבר גזרו אף על תינוק עכו"ם שאינו זב ועי' עב"ז ל"ו ע"ב ועי' ר"ש זבים פ"ב משנה א' ויד שאול רס"ח סק"ג ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"א, ובאמת מקור לזה לא מצאתי ומה שבנוסח בימי מתתיהו שתקנו אנשי כנה"ג אמרינן וטמאים ביד טהורים אין ראיה דהיו טמאים אז די"ל דלשון הנופל עליהם בעלמא קאמר עי' מהרשד"ם יו"ד סי' קפ"ח [ואפשר דבעת שגזרו בית דינו של חשמונאי על ביאת עכו"ם בצנעה עי' עבו"ז ל"ו משום נשג"א גזרו ג"כ אף עכו"ם שאינו זב יטמא כזב אבל עכו"ם הזב מטמא מדרבנן מימי פינחס עי' מדרש ותרגום יונתן ס"פ בלק דהיה נס דאיקרש דם שלהן ולא נפל על פנחס דאז היה נטמא עכ"פ מדרבנן מזוב דמה ועי' מ"ש באוהל בית הרואה אות ט'] או כמ"ש בעל המאור עב"ז נ"ב דמ"ש שם באו בה פריצים וחללוהו היינו ע"י רשעי ישראל שהיו אז ולא ע"י רשעי נכרים וי"ל דעליהם מרמז וטמאים ביד טהורים, ומה שיש להשיב מנדרים ס"ב מבלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו חול כמ"ש ובאו בה פריצים עי' מ"ש לישב בק"ס הסמטות לש"ח סי', פ"ב ועי' יד שאול דע"ו ס"ק י"א ואכמ"ל [ואגב העירה על מ"ש בשו"ת בית אל ח"ב חדר ב ב' דמ"ד ביו"ד ר"א סעיף ל"ט במקוה ע"י אדם פוסל שי"ל הטעם דהויתו ע"י טהרה בעינן ולמ"ש הש"ך שם ס"ק ע"ו שי"ל דאף שמקבל טומאה מדרבנן מ"מ זה מקרי ע"י טהרה ועפ"ז אם זילף עכו"ם שאינו מקבל טומאה מה"ת יהי' כשר ובזה יתפרש הך דלגיון שהיה עובר ממקום למקום וכו' דהלגיון הם עכו"ם עי' חולין קכ"ג ולפיכך כשר ולפ"ז אם מנקים המקוה ע"י עכו"ם עדיף טפי והוא הערה חדשה עכ"ל וכן מצאתי שפלפל בזה בספר לחם ושמלה אות מ"ה ואכמ"ל. ובאמת נפלאתי עליהם עפ"ז דתינח תינוק עכו"ם שאינו זב שאז בימי שמעיה ואבטליון שגזרו על ג' לוגין שפוסלת המקוה עי' עדיות פ"א מ"ג לא נגזר עדיין גזירת תלמידי שמאי והלל שהיו אחריהם י"ל קצת כיון שאז הי' טהור לגמרי ולא גזרו שמעיה ואבטליון כלל בכה"ג משא"כ עכו"ם גדול הזב שע"פ הנ"ל כבר היתה הגזירה מזמן קודם להם במאה שנה עי' סדר הדורות דנס חנוכה היה בשנת ג"א תרנ"ב והם קבלו בשנת תשכ"ב א"כ כשגזרו על ג' לוגין כבר היה הגזירה דעכו"ם זב מטמא וגם בכה"ג גזרו וא"כ במה עדיפא, ועפ"ז היה נלפע"ד דעדיף טפי לנקות ע"י עכו"ם קטן מן ט' שנה וכ"ש בהמה. אך י"ל דבאמת ג' לוגין שפוסלין המקוה היתה גזירה קודם הך דעכו"ם זב מטמא רק שנשכח השיעור ואמרו מפי שמעיה ואבטליון דהשיעור בג' לוגין וא"כ אף ע"י עכו"ם גדול עדיף ובתשובתי בהלכות מקואות הארכתי ואכמ"ל]

והנה הרא"מ שם תירץ דהטומאה היה ע"י בגדיהם שהם בחזקת טומאה דעכו"ם לא מזדהרי במגע המת וספק שמא נגעו בגדיהם בהשמנים וסיים דצ"ע דהלא אחזוקי רעותא לא מחזקינן. וצ"ע עליו דהלא לפי ההרג רב שהיה שם וודאי חששו שמא נגע אצבע המת עצמו בשמן והלא אף מת עכו"ם מטמא במגע ומשא מה"ת, וכן יש חזקה דודאי החליפו השמנים בשמן טמא עי' דמאי פ"ג מ"ד המפקיד אצל עכו"ם הרי הם כפירותיו ועי' פי' הר"מ והרא"ש והרע"ב ועי' רמב"ם פי"א מהל' מעשרות הי"ג ט"ו ועי' ראב"ד שם דס"ל דחזקת העכו"ם הנפקד שמחליף בוודאי, ועי' תוס' רעק"א שכתב ותמוה לי על הר"מ והרע"ב דהלא גמרא ערוכה בבכורות י"א דאמרינן ת"ק סבר וודאי חלפינהו ועי' שו"ת ר' בצלאל אשכנזי דף ז'. ואף שביו"ד סי' קי"ח ס"ב וסעיף י' כתבו דכשאינו נהנה בחלופין לא חיישינן שמא החליף להכשיל הנה עיין במהרי"ט בתשובה ח"א סי' י"ב וח"ב סי' ג' שכתב דמתוס' עכו"ם י"ב משמע דרק במפסיד לא חיישינן אבל שוה בשוה חיישינן ואף שהפר"ח בסי' קי"ח והח"צ סי' ל"ט חלקו עליו אך בבית מאיר שם ישב דבריו ושכן מבואר ברשב"א חולין י', ועי' שו"ת הרשב"א סי' ס"ז ובב"י שם ועי' ש"ך קי"ט ס"ק ל"ו. ועיין ישועות יעקב יו"ד קי"ד סק"א חילק בין דאורייתא לדרבנן ועי' פרח מטה אהרן ח"ב סי' י"ג חילק בין היכא דשייך מרתת להיכא דאין שייך וא"כ כ"ש בנ"ד שיש חשש שהחליף בטומאה דאורייתא ומרתת לא היה דעשו מה שלבם חפץ וודאי חששו שמא החליפו להכעיס, ובמקום אחר לענין השאלה בקמח פסח מסולת שהביאו ע"י א"י הארכתי מה"ט לאסרו ואכמ"ל. וע"כ לולא מציאת הפך לא היה להם מה להדליק

ועל מה שהוצרכו לנס ח' ימים כתוב באשכול וברא"מ שם ובב"י סי' תר"ע דישראל היו אז טמאי מתים והיו צריכים ז' ימי טומאה ויום א' לכתישת הזיתים, ובזה נתישב לי מה שהקשיתי שבנוסח בימי מתתיהו שתקנו אנשי כנה"ג כנ"ל לא נזכר הנס של מציאת הפך וכן הך ופורקן כהיום הזה פלאי דהלא היום אנחנו בגלות המר, ואין לנו עסק בנסתרות דבכל שנה נתגלה האור עי' בני יששכר חודש כסליו טבת מאמר ד' אות פ"א [הן אמת שי"ל דבעת שתקנו אנשי כנה"ג הנוסח לא היה גלות ע"כ לא נשתנה גם עתה מחמת מספר התיבות עי' פמ"ג אשל אברהם תרפ"ב דיש בו קכ"ד תיבות כמנין יוחנן ואם אמנם דנס חנוכה היה אחר מיתת יוחנן מ"מ נקרא על שמו כי היה המתחיל בשמוע הב"ר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוניא עי' סוטה ל"ג ופי' תרגום יונתן פ' ברכה ל"ג י"א ולא יהי לסנאוי דיוחנן כהנא רבא רגל