מור ואהלות קיט

אם כשרה לכתחלה מה הדין ומגט על ב' עורות התפורים או ב' ניירות דבוקים.) הנה באות י"א הבאתי קצת מענין דכל הלמ"מ אי לא עשה כן פסול גם דיעבד, עי' מכות י"א ומגילה ח' ע"ב רש"י ד"ה לתופרן ועי"ש דף י"ט נקראת ספר וכו' [ואגב צ"ע שם דזה וודאי אף דס"ת נלמד מתפילין בהיקש חוזר ומלמד בג"ש עי' זבחים מ"ט אך למה דקימ"ל אין דנין ק"ו מהלכה ואף אי היקש עדיף עי' מלוא הרועים ערך היקש אות כ"ה מ"מ איך נאמר דגם זה הג"ש שנלמד מההיקש יהי' עדיף מהק"ו וי"ל דאל"כ הוי היקש למחצה ולעת עתה צע"ג] ועי' פמ"ג בפתיחה להל' טריפות ועי' שו"ת בית שלמה ח"ב יו"ד סי' נ"ב. וזה דלא כפי' מקרא סופרים ועיטור סופרים פ"א הל' א' שחיזק בדעת המרדכי דכל הלמ"מ סתם הוי רק למצוה ולא לעכב ומהתימה דהרי המרדכי בעצמו כתב [ומובא לעיל ריש אות י"ב] דכדאי רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק כשאינם ארוכות כ"כ והלא זה רק מהלמ"מ ובלא שיטת רש"י היה פסול גם דיעבד וצ"ע. ואגב ראיתי להעיר במה דקימ"ל שם במגילה י"ט דמגילה שתפרה בפשתן פסולה כס"ת אם כתבה על יריעה א' בלא תפירה כלל אם כשירה. ולכאורה כיון דדמי לס"ת שצריכה תפירה דוקא דלא משכחת כלל על יריעה א' וא"כ ה"נ אף דמשכחת לה מ"מ עיכובא הוא וכמו בשרטוט דהלכ' שפסול בלא זה אף שכותב ביושר נפלא וה"נ וי"ל ראיה ממ"ש הר"ן בשם הרמב"ן שצריכה גם עיבור לשמה מירושלמי שאמר מה בין ספרים למגילה שהספרים בכל לשון ומגילה רק באשורית ולא חילק בעיבוד ע"יש וה"נ הך ראיה לנ"ד לענין תפירות. אך התבוננתי שי"ל בהיפוך דכשר במגילה שלא תפרה כלל ולולא דמסתפינא אמינא דלשיטת ר"ת המכשיר דיעבד ס"ת על נייר ובנייר יצויר מגליון גדול כחפצו ואז כשכתב ס"ת על נייר א' ג"כ כשר בלא תפירות ועי' מ"ש הרמב"ם בהל' ס"ת פ"י הל' א' שחשב הפסול שתפר היריעות בלא גידי טהורה ולא כתב שלא תפר היריעות בגידי טהורה אלא דאז הוי משמע שיש פסול גם כשלא תפרן כלל כגון ביריעה א' ע"י אומן נפלא ובאמת זה כשר דיעבד] כיון רמחד הללמ"מ ילפינן בריש מ"ס עור ותפירות וכמו דעור אינו מעכב ה"נ תפירות. אך יש לדחות ע"פ מ"ד בגיטין ס' דתורה מגילה מגילה ניתנה א"כ אפשר דאף לר"ת אין הכשר חיבת קודש רק כנתינתה וראיה דלכתחילה אין עושין יריעה יותר מן ח' עמודים עי' יו"ד סי' רע"ב ס"ג הרי דיש יותר נוי כשיש תפירות אך זה רק למצוה: אמנם עכ"פ מזה גופיה יש להוכיח דבמגילה כה"ג כשר לכתחילה דהך מגילה מגילה פי' יריעה יריעה וכיון דשמה מגילה נראה דגם להלכה כשרה ביריעה א' רק כיון דנקראת ספר ג"כ כשר בתפירות ג"כ ואז צריך גידין ול"ד לשרטוט שההלכה כן דוקא משא"כ בזה, והראיה מירושלמי הנ"ל ג"כ י"ל ע"פ מ"ש התוס' במגילה ח' ד"ה אין בין נדר דאפילו היכא דתני אין בין שייך נמי תני ושייר וא"כ י"נ בנ"ד דשייר נמי עיבוד דאפשר א"צ עיבוד לשמה ג"כ. וחפשתי ולא מצאתי שיהיה איזה חיוב למגילה להכתב על הרבה יריעות דוקא גם למצוה לכתחילה [והלא גבי גט שנקרא ג"כ ספר ואגרת וצריך ג"כ שירטוט ואפ"ה א"צ שיהיה נכתב על ב' יריעות ויהיה נכשר ע"י תפירות ואדרבה דעת הרמ"א באה"ע סי' ק"ל ס"ז לפסול בדבק ב' עורות ועי' ד"מ דה"ה בתפר ועי' ט"ז וב"ש שם שחלקו בזה והעלו בצ"ע ועי' שו"ת מהר"ם מינץ החדש סי' א' ועי' מ"ש באות הקודם אות ג' ד' ועי' תו"ג ובס' שמן למאור פתיחה שער ה' מ"ש בזה ועי' פת"ש שם. והנה הרמ"א השמיט מתפר ולפום רהיטא ל"ק מתפילין דשם ההלכה כן וראיה דשם רוקא קלף ותפירה בגידין ועפ"ז י"ל קצת דבתפירה בגידין כיון שנקרא ג"כ ספר לא ברירא ליה לרמ"א לפסול מספק לזה השמיט מתפר כלל. ולענין נייר שדבק ב' חתיכות ג"כ י"ל סברא דעדיף מדיבק ב' עורות כיון דבלא"ה נתדבק ע"י אדם נכשר ועי' חולין קכ"ג אפילו עור נמי ועי' מנחות ל"ז דחייטה לגלימיה וצע"ג] ועי' בנחל אשכול הל' ס"ת בדין עשיתו סי' י"ד. ובוודאי כשר לכתחילה במגילה לכותבה לכתחילה על יריעה א' ורק ע"י אומן נפלא שלא יבוא למעט הכתב והאותיות מה"ט עי' יו"ד סי' רע"ג. ועפ"ז י"ל פרפרת קטנה במגילה י"ט הלכ' כדברי האומר כולה ואפילו למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהיה כתובה כולה ועפ"ז מסתמא קשה שתהיה כתובה כולה ביריעה א' לזאת וא"ר חלבו שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה רק צריכה גידין ואה"נ אם אפשר ביריעה א' בלא תפירות בודאי כשר ועי' תשב"ץ סי' ק"פ וח"צ סי' צ"ז ובהשמטות לק"ס סי' כ"ד ולמעשה צ"ע: עיין נדרים נ"ד דדגים קשים לעינים והא אמר שמואל נו"ן סמ"ך עי"ן נונא סמא לעינים פי' רפואה ולכאורה דשמא כונת שמואל דמסמא עינים וי"ל דא"כ הוי אומר רק נונא סמא לחוד וע"כ אינו מסמא הרגלים ומדאמר לעינים ע"כ הפי' רפואה

אוהל מנורה הטהורה. מלך שוכן חביון המשפילי לראות מפענח הנעלם ושם חק וגבולות. נורא וגם נשגב טהור בזבוליו נסיו טל ישועה בקמה מצריו. וימצאו פך והשמן החתום בכהונה ןהטיבו הנרות שבעה וחלק לשמונה. רבת ריב כהניך רחמת מקדש רעיך רממוך בהלל כליל התקדש. היום כמלפנים הואיל הרב והאירה הקם העל אוהלי המנורה הטהורה. א (באיזה טומאה טמאו השמנים אם תקרובת עכו"ם מטמא באוהל ובמקדש. תירוץ דמה מהני החותם אימתי היה הגזירה להיות כזבים. הערה לנקות המקוה ע"י עכו"ם. צ"ע על הרא"מ דהלא יש חשש טומאה במת עצמו וחזקת חלופין. טעם שהוצרכו לח' ימים. ישוב לנוסח בימי מתתיהו. הנס התחיל מיוחנן כ"ג. הרא"מ חילק בין גוף הדלקה למכשירין. המהרש"א ובכ"ש וח"צ ס"ל דאין לחלק. הערות בזה

) בשבת דף כ"א ב' איתא כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' שהיה מונח בחותמו של