מור ואהלות יא

של תיבת רשעים הוא אותיות ר"מ בגמטריא עמלק אז תרוממנה קרנות צדיק שהוא אותיות קץ בבי"א] ומפרש דחקיק עליה אנא בריה קלה שבים פי' שהוא צדיק שאינו גמור כפי' הרשב"ם מבריות קטנים מאותן הבריות הנ"ל מפרק שנו חכמים ב' סוגי צדיקים הנ"ל והוינא ש' פרסי שמגיע לו רק ש' עולמות ואזלינא לפומיה דלויתן שפרושו לשון חיבור שהקב"ה יחברו יחד עם השני צדיקי גמורי שיגיע גם לו ש"י עולמות, ואמר רב אשי ההוא עיזא דימא פי' שלא כן הוא רק שהוא היה צדיק גמור אף שלמד רק פרקו מאה ועיזא כמ"ד בביצה כ"ה מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזין] דבחישא פי' רשב"ם חופרת בים פי' שלומדים בעיון עמוק ולהנ"ל דומה ללימוד לשמה שהוא צדיק גמור ואפ"ה אית לה קרני רק הקרן שהם ש' עולמות ורק מצד חסדי ה' מנחילו ש"י עולמות כנ"ל [ומרומז בתיבת בחישא מספר ש"י ומספר י"א שלמדים מי"א פרסי בתרי זוזי כנ"ל]

ועל פי זה שקאי סיום הש"ס לכל צדיק וצדיק על לומדי פרקן י"ל דנעוץ סופו בתחילתו מאימתי קורין את שמע בערבית ע"פ מ"ד במנחות צ"ט דבשונה פרקו וכן בקרא ק"ש שחרית וערבית מקרי תמיד, ועי' נדרים ח' ומ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ד', ע"כ התחיל מאימתי עכ"פ קורין את שמע שיתקיים בזה כאלו שנה פרקו והנה במנחות שם אמרינן דאין מגלין זאת לע"ה כי ידמה שהוא חשוב בזה כמו הת"ח ובאמת אין לו שכר כמוהו כי אינו משתמש באור תורה ורק תקנתן שיהנו לת"ח מנכסיהון עי' כתובות קי"א ומ"ש לעיל באות ב' לזאת הטמין התנא ברמז הך מאימתי קורין את שמע כי אין בזה קושיא המכרחת לפרש דנקיט עבור זה דחשוב ק"ש כאלו ת"ח ששונים פרקן תמיד ורק הך דנקיט משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן שידוע הקושיות דהך שהכהנים לכאורה למותר הוא דהרי זר וודאי אסור לאכול וכן תיבת בתרומתן קשה דהול"ל בתרומה אך דרמז מפורש תקנתן שהכהנים שהם ת"ח עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' ר"ח דת"ח שתורתן עיקר ומטיל על עצמו עול תורה ועול ציבור הן המה הכהנים בכל מקום שיאכלו בתרומתן פי' במה שיתרמו הע"ה מנכסיהון ויחזקו ידי לומדי תורה וזאת יעשו ויחיו ע"י הת"ח כנ"ל

ואגב אזכיר קצת דברים במס' ברכות בריש המס', תנא אקרא קאי וה"ק וכו' ועי' רש"י דקרא קמא לתירוץ קושיא א' ובתרא לתרץ קושיא ב' ועי' תוס' ד"ה אי הכי ובמהרש"א ולפעד"נ דמקרא קמא לא הוי תירוץ לקושיא ב' משני דברים א' דהפסוק מוכרח לומר ובשכבך קודם דאיך שייך קימה אם לא שכב תחילה והרי גם בריאת אדם הראשון בשלישית נמתחו איבריו וכו' בחמישית עמד על רגליו וכן איתא בכתוב ולא ידע בשכבה ובקומה הרי דשכיבה קודם אבל חובת הקריאה ודאי משם, ב' דאפילו אם היה יכול לומר תחילה ובקומיך אפ"ה אין זה תירוץ שמהקדם ובשכבך מקדים דערבית דהרי בתמיד מקדים דשחרית עי' תוס' ד"ה לתני אף די"ל קצת דעכ"פ דעדיף למילף מק"ש מ"מ הרי חזינן שהפסוק אינו מדקדק בכך א"כ הו"ל לתנא למתני כמו בסיפא אבל מברייתו של עולם שם דוקא הערב קודם ועי' שבת ס"ב מ"ס כברייתו של עולם וכו' ואכמ"ל

עוד אזכיר מה שנשאלתי לפרש כוונת התוס' ברכות ו' ד"ה מי כעמך ישראל זה שיסד הפייטן טוטפת כלילו גדלי ונלפע"ד דקשה לו דהול"ל מי כעמי אך דידוע דעמי קאי על הצדיקים ועמך מורה כשאינם צדיקים עי' תנחומא פ' תשא והנה אם היה כתוב עמי הוי אמינא דכשישראל ח"ו נקראים לא עמי ח"ו התפילין פסולים לכן כתוב בהם עמך דאף כעמך אין בארץ ע"ד שאמרו בסוף חגיגה פושעי ישראל מלאים מצות וזהו כוונת הפייטן טוטפת כלילו גדלי ומפרש במה גדל אותי במ"ש הפייטן אח"כ דגלי עוז וכו' פי' ע"ד שאמרו בשה"ש רבה דלוגו עלי אהבה וזה שאמר אף דגלי עוז בהתפילין שלו שנקרא עוז עי"ש בברכות וזהו במה דכתיב כעמך, עוד י"ל ע"פ מ"ש הרמב"ן בדברים ו' ד' דהול"ל שמע ישראל ה' אלהיך עי"ש וי"ל כיון דהתפילין שלנו פאר לנו ובזה אנו מתפארים בתפארת שאין למעלה מזה שה' אלקינו [וכמו ששמעתי בשם קדוש א' שפי' מ"ש בברכת המזון ועל הכל ה' אלקינו אנחנו מודים לך פי' אחר שחשבנו כל הטובות שעשה לנו אנחנו אומרים ועל הכל על כל הטובות אנחנו מודים לך יותר שאתה אלקינו] אבל עיקר התפארת לנו והנה בתפלין דמרי עלמא אם היה כתוב מי כעמי היה כאלו התפארת לו בעיקר שיש לו חפץ יקר כמו לי הכסף אבל אין תפארת להכסף אבל בשכתוב כעמך השבח לתפארת ישראל בעיקר, וזהו פי' הגמ' שם ומי כעמך וכו' ומקשה ומי משבח קב"ה בשבחייהו דישראל בעיקר ומתרץ אין דעיקר השבח בחפצו לתפארת ישראל ולפיכך לא כתיב ומי כעמי וזהו כוונת הפייטן טוטפת כלילו גדלי פי' רק לגדלי של ישראל דאל"כ היה כתוב ומי כעמי ואכמ"ל

ז (ד' קושיות בהפטורה שובה. ד' זכירות בהשופר, ע"פ דת תיקון בדמעות לפגם בתורה. מי המבול ודמעות רותחין כאש ממש. אם שמשה שלא כדרכה ומתו אם היא קטלנית. אם ב' אחיותיה שמשו כך ומתו בעליהן השלישית מותרת להנשא, אם שמשה בעבירה עמהן אם היא קטלנית תירוץ על קושיא להסוברים דגם בנתגרשה ב"פ אסורה. ישוב הבעה"ט ותי' לקושיתי מוסר הנוגע לפרצת הדור. עוף שנפל לרותחין דמי לנפל לאור. אם נפלה לחמי טבריה מהו ישוב להקושיא דפסח שבשלו בחמי טבריה פי' במ"ד כל המקיים את התורה מעוני ומצות שופר, בשל איל. ההולך בראש מגולה עושה איסור ואסור ליתן לו שלום. חקירה בשם אל ושלום. ש"צ וקורא צריכים עיטוף איסור גדול בבישול הטייא בשבת וכמה הערות אחרות.) אציג כאן הדרוש שאמרתי בשבת תשובה ח' תשרי שנת תרמ"ב ואפס קצתו תראה בדרך המלך ורובו ככולו ממה שהוספתי ת"ל נופך ספיר ויהלום. הושע הנביא בסי' י"ד אמר שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. ודקדקו בספרים ד' קושיות, א' מ"ש עד ה' פשיטא הלא למי ישוב אם לא לה'. ב' כי כשלת בעוניך ג"כ פשיטא דאם לא נכשל תשובה למה, ג' פסוק א' כמדבר ליחיד ופסוק ב' כמדבר עכ"פ לשנים, ד' פסוק ב' ובפרט הפסוק שאח"כ ישובו יושבי בצילו יחיו דגן יפרחו כגפן זכרו כיין לבנון אין להם פי' מרווח וצריך להבין במקרא. ולישב כל זה אקדים המראה הנוראה המובא באות הקודם ממס' ב"ב דף ע"ד רב ספרא משתעי זמנא חדא אזלינא בספינתא וחזינא ההוא כוורא דאפקא לרישא מימא והוי ליה קרני וחקיק עליה אנא בריה קלה שבים והוינא ש' פרסי ואזלינא לפומא דלויתן אמר רב אשי ההוא עיזא דימא דבחישא ואית לה קרני ופי' רשב"ם בריה קלה מבריות קטנים לפומא דלויתן שיאכילני היום עיזא דימא שכל מה שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה בחולין קכ"ז, דבחישא חופרת בים בקרניה לבקש מזונותיה וי"ל דהחידה הזאת מרמזת ע"פ מ"ש בספרים ארבע זכירות יקרות בעת השופר בראש השנה, א' שיזכור במתן תורה שנא' וכל העם רואים את הקולות וכו' ואת קול השופר וענין הזכירה הזאת ע"פ מ"ש בשם מדרש הנעלם דביומא דר"ה אתא ס"מ