מור ואהלות קיח

חיבור וטהורה כולה אע"פ שנשאר בה כדי מעפורת שלא נקרע שהרי קורע והולך בד"א בטבולת יום שכיון שלא חס עליה והטבילה כך לא יחוס לקרוע כולה ולפיכך טהרה כולה ולכאורה מרמב"ם יש סתירה לט"ז דהצריך לקרוע כולה ולא סגי ברובה. אמנם יש ה' קושיות על הרמב"ם, א' דהרי מסוגיא דילן לא משמע כן ואף דתרצו דגי' אחרת היה לו בדברי ר"נ והיה כתוב וקרע לה כולה וכן אח"כ דלמא לא קרע לה כולה אך א"כ קשה קושית המ"ל בשלמא לגי' ר"ש יש קושית הגמ' מעולת העוף והמפשיט דכמו דהתם לא גזרינן כן ה"נ אבל לגי' הרמב"ם דמדינא צריך כולה רק דמרובה נטהרה ובא ר"ל לומר דמרובה גזרינן כיון דמדינא צריך כולה א"כ מה קושיא משם דשם לא בעי יותר מדוע יגזרו יותר. ג' דמרמב"ם משמע דפסק כר"נ ומהסוגיא משמע דלא מתוקמה מתניתין דהמפשיט דק בטומאה דרבנן והרמב"ם בהל' א"ה פ"א ה"י לא חילק ד' דפסק כל"ב ובהלכות מעשה הקרבנות פ"ח פסק כל"ק שכתב שם ואע"פ שטמא מדבריהם מפני הכדי מעפורת ומפ' דם חטאת משמע דזה קאי לל"ק, ה' דהרי כתב הכ"מ ריש הלכות שחיטה דס"ל להרמב"ם דהאי לכתחילה כולם בשחיטה מה"ת הוא אלא דנכשר מרובה א"כ יגזורו ברובה דלא תהני כמו בטומאה. [ו] ועל קושיא הד' מתרץ הל"מ דל"ק ול"ב לא פליגי לדינא דק בפרושא דמתניתין דל"ק מפרש אפילו בשאינה ט"י ודלא כר"נ ומפני כך אמר דמתניתין איידי בלא שייר דאי שייר איכא למגזר שלא יקרענה כולה אבל ל"ב מפרש מתניתין בט"י ולפיכך אפילו שייר ולב' הלשונות בט"י טהורה אפילו שייר ובאינה ט"י בשייר טמאה ובלא שייר טהורה ובמעשה הקרבנות מיירי באינה ט"י וטמאה מדבריהם בשייר. והמ"ל הקשה עליו דפשטא דשמעתין משמע דל"ק ול"ב פליגי ועוד דהו"ל לרמב"ם לבאר דין חדש באינה ט"י בלא שייר שטהורה, ומתרץ המ"ל דבאמת פליגי אך ס"ל לרמב"ם דמ"הת אליבא דכ"ע נטהרה כולה ורק גזירת חכמים הוא וכדמשמע בפ' דם חטאת ושם במעשה הקרבנות ע"כ לא נטהרה כולה מדרבנן דאינה ט"י ולא יכול לקרוע כולה משום דצריך שיעור בגד ע"כ לא נטהר בקריעת הרוב אליבא דכ"ע אפילו בלא שייר, והא דמקשי הש"ס ממ"ד ל"ש אלא לא שייר אבל שייר טמאה הא לדברינו אפילו לא שייר טמאה, משום דהוי ס"ד דמאן דמחלק בין שייר שיהיה טומאתו מה"ת דחשיב ליה בגד כדי מעפורת ותרצנו דלכ"ז אין טומאתו אלא מדרבנן דלמא חייס ומ"ש רבינו ואע"פ שטמא מדבריהם מפני הכמע"פ הוא לאו דוקא אלא אפילו כ"ש טמא מדבריהם מטעמים הנ"ל עכ"ל. ולפע"ד צ"ע מה דוחקו לפרש דלכ"ע אף פחות מכדי מעפורת טמא באין ט"י דלמא באמת פליגי הלשונות בתרתי דלל"ק בט"י טמא בכדי מעפורת ובאינה ט"י טמאה אף בלא שייר ולל"ב בט"י טהור אף בשייר ובאינה ט"י עכ"פ בלא שייר טהורה נמצא דהרמב"ם פסק כאן כל"ב דבט"י טהור אף בשייר ושם במעה"ק שכתב דטמא בכדי מעפורת דוקא קאמר ושם באין ט"י כסברת המ"ל ואף לל"ב בשייר טמא באין ט"י ולא קשה דאמאי לא כתב דפחות מכדי מעפורת אף דאינה ט"י טהורה דנשמע מזה דפסק כל"ב כאן ושם בדוקא כדי מעפורת אבל פחות טהור. גם מ"ש המ"ל דאם נאמר דמ"הת טהור אך גזירת חכמים הוא באינה ט"י א"כ יקשה מה שתירץ הגמ' אי בטומאה דאורייתא ה"נ הב"ע בטומאה דרבנן הא חששת ר"נ בטומאה דרבנן ובשלמא לרש"י דחששת ר"נ שמא לא יקרענה רובה הוי החשש בדאורייתא אבל אליבא דרמב"ם שמא לא יקרענה כולה הוי החשש בדרבנן ותי' המ"ל דרבינו ס"ל דהסוגיות פליגי דסוגיא דעור והרוטב ס"ל דכל שלא קרע כולה טמאה מה"ת ודדם חטאת ס"ל דרק מדרבנן ופסק דבינו כההוא דדם חטאת ובהכי ישב גם קושיא הג' דאמאי לא חילק שם כמו שחלקו הגמ' משום דס"ל דסוגיא זו ס"ל דכל שלא קרע כולה טומאתו מה"ת ולא קימ"ל הכי דק כסוגיא דדם חטאת ואין החשש רק מדרבנן, ולא יקשה ס"ס גם על סוגיא דדם חטאת ממשנה דהמפשיט ושם לא נוכל לתרץ החילוק שבגמ' דילן דהא שם בחשש טומאה דרבנן ג"כ וי"ל דס"ל דאין החששות דומות כמו בקושיא הב'. והנה לבד הדוחק הגדול לומר דהסוגיות פליגי יש עוד להשיבו אדרבה על סוגיא דדם חטאת יקשה ממשנה דהמפשיט וא"ל דאין החששות דומות כמו בקושי' הב' דבשלמא לפי שהי' בס"ד דהרמב"ם סבירא ליה דמן התורה הוי החשש טומאה אין החששות דומות דהכא מה"ת צריך כולה רק דמרובה נטהרה ואתא ר"נ וגזר שמרובא לא תטהר אבל שם מדינא א"צ יותר מדוע יגזרו כנ"ל אבל אי אמרינן דרק מדרבנן צריך כולה ושוב באו רבנן וגזרו שמרובה לא תטהר א"כ קשה מהמפשיט דהרי חזינן דגזרו רבנן כמין שתי גזירות ובהמפשיט לא גזרו גזירה אחת אטו פחות מכדי אחיזה [ז] וראיתי בספר יד שאול שכתב דרק לל"ב שאמר דאף שנשאר כדי מעפורת שהוא חשוב בגד לזה צריך לקרוע כולה אך שנטהר למפרע מקריעת רובה אבל לל"ק דלא נשאר כדי מעפורת די בקריעת רובא כמ"ש ד"נ אך אנן קימ"ל כל"ב וישב הקושי' על הרמב"ם גם מהל' מעה"ק דע"כ לא קאמר הכא דאף שנשאר כדי מעפורת טהור רק כשהוא קורע והולך וממילא נטהר מקריעת רובא אבל במעה"ק בגד אמר רחמנא וצריך לישאר כדי מעפורת וטמא מדרבנן עכ"ל. הן אמת דאף אם צריך כאן כולה דלא כר"נ מ"מ י"ל חילוק של ר"נ בין ט"י לאינה ט"י ושם ע"כ באין ט"י ע"כ לא נטהר מקריעת רובא אלא דחדא נקיש. יוצא לנו דבין להלח"מ ובין להמל"מ לב' הלשונות בכל מקום צריך כולה לכתחילה ובדיעבד לל"מ בט"י טהורה אף בשייר ובאינה ט"י בשייר טמאה ובלא שייר טהורה, ולמ"ל אף בלא שייר באינה ט"י טמאה לכ"ע ובט"י בשייר לל"ק טמא ולל"ב טהור, ולדידי גם בלא שייר באין ט"י לל"ק טמא ולל"ב טהור רק בשייר באין ט"י לל"ב טמא וליד שאול לל"ב צריך לכתחילה כולה ובדיעבד בט"י טהור ברובו ובאינה ט"י גזרינן אטו כולו ולל"ק לכתחילה ברובו ור"נ מחלק בט"י כן הוא ובאין ט"י גזרינן אטו מחצה. ולפעד"נ דלא עלה על דעת הרמב"ם דצריך לכתחילה לקרוע כולה ושיטת הרמב"ם בדרך זה דכבר כתבתי דמעוקצין משמע דהיכא דסופו להפרידן בודאי כיון שהתחיל להתיר שוב אינו חיבור אף בלא רוב וקאמר כאן בטלית שהתחיל בה לקרוע פי' שהיה בדעתו להפרידן לגמרי לכ"ז חיבור עד רובא דוקא משום דאין זה ודאי דסופו להפרידו דדלמא חייס אך זה בט"י שכיון שלא חס עלה הרי חזינן דדעתו שלא לחוס ואף להפרידן לגמרי היה רוצה לפיכך צריך רוב ורוב מהני משא"כ באין ט"י י"ל דדעתו לחוס שלא להפרידן לגמרי י"ל דלמא יחוס ולא קרע לה רובא ג"כ ובמעה"ק ע"כ אין ט"י ודעתו שלא להפרידן משום דצריך שיעור בגד ע"כ טמא מדבריהם שמא יחוס ולא קרע לה רובא וזה אפילו לל"ב שפסק כוותיה כי גם הל"ב מיירי בט"י. וקושיא ה"ה יש לישב דאמאי לא גזרינן בשחיטה דשם דעתו ג"כ להפרידן לגמרי והוי דומיא דט"י והגמ' הקשה מעולת העוף דשם ע"כ דעתו שלא להפרידן ומשני כהנים זריזים. נמצא דלפ"ז בדינו של הט"ז בס"ת הנ"ל שפיר יש גזירה אף אם נשאר רוב מצומצם אטו מחצה וגם ברוב הניכר צע"ק דהלא דמי לאינו ט"י ובפרט לפי שיטת אחרונים הנ"ל בדברי הרמב"ם דצריך לכתחילה כולה א"ב ה"נ צריך שיהיה שעם לכתחילה כולה וכן ברצועה נמי ה"ה דמ"הת רובא ככולו אך גזירת חז"ל גם בנשאר רוב להחמיר אטו חצי כשיש לו רצועה אחרת דהוי לכתחילה. וחכם לבב יתעורר להיות נזהר במ"ש מלתא בטעמא בס"ד מאית י"א ע"כ כשנעשיתי בר מצוה: יג (אם הלמ"מ מעכב דיעבד אם ג"ש שנלמד מהיקש עדיף מק"ו. מגילה שנכתבה ביריעה א' בלא תפירות