מור ואהלות קיז

דאפשר לצמצם דאל"כ היכא שריא מספק ואפילו הכי מחמרינן כאן ונהי דבכלי חרס גם רבי יהודה מודה דאי אפשר לצמצם דאל"כ יקשה עליו הך דתנור שכתוב בפירוש דא"א לצמצם, והמהרש"א פה לא זכיתי להבין במ"ש לומר דלר"י אף בנ"ח אפשר לצמצם מ"מ סוף סוף יקשה מהך דתנור שחלקו הא אם אפשר לצמצם טהורין. גם על הך דתנור קשה קושית המפרשים מכלים פי"ב מ"ו. וסבור הייתי לתרץ לפי' הראב"ד דמוקי לה בשל עץ י"ל דאפשר לצמצם אבל זה דוחק לומר דחכמים ר"י הגלילי הוא, גם לפי' הרע"ב דמוקי לה בשל חרס מא"ל. אשר ע"כ נראה כפי' הר"ש מביאו התוס' דהלכ' כרבנן דא"א לצמצם ופליגי כשדומה לנו שהוא מחצה על מחצה ומאן דשרי משום ס"ס להיתרא והאוסר בהיפוך. וראיה לזה מעירובין דף ה' אי עומד נפיש וכו' מאי אמרת דשוי תרווייהו הו"ל ספק בדבריהם ולהקל משמע בפי' דא"א לברר אף דיכול להיות שיהיו שניהם שוין, ופי' זה מוכרח דלפי' קמא של תוס' דא"א בשום אופן לצמצם אלא א' גדול וא' קטן כמ"ש התוס' בסופו א"נ קשה דברי הגמ' הנ"ל מאי אמרת דשוי תרוויהו משמע דיכול להיות שיהיו שניהם שוין אלא דאנן לא נוכל לברורי. וע"כ ניחא גם מתניתין דכלים הנ"ל דלראב"ד הוא פשוטי כ"ע וטומאתן רק מדרבנן וגם להרע"ב דמיירי בשל חרס י"ל דמן התורה כשנחלקה טהורה דהלבזבזים לא מהני להו כקושית התויו"ט ד"ה ומודים אך הטומאה הוא מדרבנן משום שיש לו צורת כלי ובדרבנן הספק להקל כנ"ל אבל התנור טומאתו מה"ת. ובענין אפשר לצמצם בידי ארם ראיתי שיש מבוכה גדולה וכבר האריך בזה הרה"ג מבאהפאליע בעמודי אש קונ' מעון הברכות אות י' ואכמ"ל [ב] אם נחזיק כהמחבר ביו"ד סי' רע"ח דלא כט"ז יש מקום להכשיר גם בהנ"ל בלא נשאר שיעור שעורה כל שנשאר רוב רצועה קיים דלפי מה שפי' התשו' חת"ס סי' ער"ה בדברי הת"ה דכל שנשאר ו' תפירות שהם הרוב של י' שנקרא ספר מתחילה ועתה נשאר הרוב או אפילו ה' תפירות שעכ"פ לא נקרע הרוב שיעור שיקרא ספר כשר בדיעבד כ"ש היכא דנשאר כל השיעור רק שנפסק ולא נשאר רוב היריעה קיים בוודאי כשר וא"כ ה"נ בנ"ד גבי רצועה ה"ה. אמנם כן אף דלענין מנין התפירות אם נקרעו חצים איכא לברורי דל"ד למדה מ"מ סוף נקרע במדה רובו כמובן ולראית הט"ז הוא פסול וכפי שהאחרונים פסקו כוותיה עי' בס' בני יונה ובתשו' חת"ס הנ"ל שלא להכשיר כשלא נשאר רוב התפירות קיים או לא נשאר רוב היריעה שלם ומשמעות לשונם דתרתי לטיבותא בעינן א"כ לא מהני רוב שיעור שיקרא ספר או רצועה ופסול בהנ"ל ואף שהנ"הך שם השיג על הט"ז אך עי' ביד שאול מ"ש עליו עי"ש [ג] גם לפענ"ד צ"ע דברי הנה"ך בהשגתו על הט"ז שם, א' דלא ראה מתניתין דכלים מדלא הביאה רק מחולין קכ"ג, ולא אבינה דרך השגה זאת דמה נ"מ דמצינו כמה פעמים כזאת וגם רש"י שם ע"ב ד"ה שנתן כתב כדאמרינן בסוכה והוא בכלים פכ"ו מ"ב ואי דה"פ דממשנה דכלים אין ראיה לדינו או שיש ראיה להיפוך קשה דהרי אין שם שינוי אך שלא נאמר תיבת טהורה וי"ל דקאי על בגד טהור כפי' הרע"ב מ"מ ס"ס ראיה דרובו ככולו. ומ"ש דמפי' הר"ש פכ"ח מ"ח דכלים לא קשה ג"כ צ"ע דהרי שם קאי לענין לבטלו מתורת שלש על שלש לכך מוכרח לאוקמיה שנקרע בו כמה קרעים כ"א ברובו אבל להוציא מטומאת מדרס אף שנקרע בו קרע א' ברובו טהור, וגם אפי' מטומאת שלש על שלש להוציא כשנקרע בו כמה קרעים מ"מ מודה דהנשאר פחות מרוב הוא שלם ואפ"ה טהור דרובו ככולו ויש ראיה גם מפי' הר"ש. גם מ"ש שאני טומאה דבעינן כלי ואין למידים ממנה נסתר מחולין כ"ח שהביא ראיה מהך דתנור שחלקו וכמ"ש התוס' שם כ"ט ד"ה דכולו וס"ס אי לא נקרע רובה לא אמרינן דבטלה מתורת כלי ועי' שו"ת אבני ומלואים סי' ד'. ומ"ש לחלק בין נקרע גוף הטלית להתפירות מנ"ל הא הלא שוים הם כמ"ש הרמב"ם פי"ב מהל' פרה ה"ה, ויש ראיה מיו"ד סי' ש"מ סעיף כ' ועי' או"ח סי' ט"ו טו"ז ס"ק ד' ה' ועי' בתשו' משיבת נפש סי' ב' ג' ובמהר"ם מינץ החדש סי' א' ובחת"ס או"ח סי' ה' מ"ו ואכמ"ל. ואין לומר דה"ק דמצינו גם בעניני טומאה בתפירות דאין הכלל דרובו ככולו והוא בפי"ב מ"ט מפרה ובעוקצין פ"ב מ"ו דמשהתחיל להתיר שוב אינו חיבור ומשמע דאף שנשאר רוב עדיין משום דאין שם זה הכלל דרובו ככולו, מ"מ אדרבה אף שנקרע פחות מרוב הוי כפרוד בתפירות ומחמרינן, וגם י"ל דש"ה משום דסופו להפרידן אבל בשאר צריך רוב דוקא [ואגב אזכיר מ"ד בר"ש פרה שם וז"ל ובריש במה טומנין מייתי ברייתא דקתני בה חיבור עד שיתחיל להתיר וה"מ לאתוי ממתניתין אלא ברייתא ניחא ליה לאתוי משום דקתני בה עד שיתחיל להתיר ולדבריו צ"ע מ"ט לא הביא ממתניתין דעוקצין דשם ג"כ נאמר עד שיתחיל להתיר גם בשבת שם נאמר תנן ותנן אמתניתין קאי כידוע. והנכון דקאי על עוקצין שם והא דכתיב ושלשלת של מפתחים באמת שם יתרת הוא כמ"ש בערוך ערך שלל וגריר בתר לישנא דמס' פרה ובר"ש הוא ט"ס ובמקום ברייתא צ"ל מתניתין דעוקצין]. [ד] אמנם מה דהשיגו האחרונים על הט"ז והביאו ראיה דאם מעורה קצת מקרי תמימה מפ"ק דחולין גבי הא דהאליה תמימה דקאמר הגמר' כיון דלייף שפיר דמי ומאבר המדולדל דאפילו נימא אחת חיבור ומהדס שנקטם דוקא אבל מחובר מקצתו כשר עי' מתא דירושלים סוכה פ"ג הלכה ב', ועי' בחת"ס שם שמתרץ דל"ד דמה שמחובר מתחילת ברייתו כל שמחובר מקצתו הוי חמימתו קיים אבל דברים נפרדים שנתחברו ע"י תפירה כיון שהותר רוב חפירתם חוזרים לקדמותם ולדבריו ברצועה שנאמר ג"כ וקשרתם שתהיה קשירה תמה ופי' רש"י רצועה שלימה כל שמחובר כ"ש מקרי תמימתו קיים. אמנם צ"ע דמה יעשה לראית הט"ז שם מטלית דמשם משמע דאף במחובר מתחילת ברייתו אמרינן רובה ככולה, ואף שלכאורה י"ל דבטלית לא מקרי מתחילת ברייתו כיון דנעשה בידי אדם מ"מ הא קימ"ל כר"י שם בחולין קכ"ג דאף בעור אמרינן רובה ככולה ועור בוודאי מתחילת ברייתו הוא וכן הלא יש ראיה משופר שנסדק רובו וזה וודאי מתחילת ברייתו כן. ולט"ז לק"מ מאליה ואבר המדולדל והדס כנ"ל די"ל דבמה דאיתמר איתמר ואפשר יש לחלק ביניהם כמו שרצה ר"ל לחלק בין טלית לעור מכ"ש שי"ל בין הדס ובשר לטלית וס"ת, ומצינו גם בדבר א' חילוק בסי' תקפ"ו סעיף ח' ט' משמע דרובו ככולו ובסעיף ח' בעצמו יש חילוק בין רובו לכולו, כי בלא"ה יקשה מה צורך לו להביא ראיה מטלית הלא זה כלל גדול בכל התורה דרובו ככולו עי' נזיר מ"ב חולין ע' הוריות ג' נדה כ"ט ובכ"ד וגם בהנך נימא רובו ככולו אך דהם יצאו מן הכלל כמ"ש הגאון רעק"א בגליון הש"ס הוריות דזה הכלל לאו דוקא והיכא דאיתמר דלא אזלינן בתר הרוב איתמר והיכא דלא איתמר סברא להקל אמרינן כבכל התורה דרובו ככולו אך דלא תאמר דנדמה אותו לאליה והדס וכדומה לזה הביא הט"ז ראיתו מטלית. וכ"ז אם נאמר משום תמימה אבל כבר סיים החת"ס דכך הלמ"מ א"כ לא קשה מידי. [ה] וראיתי שלכאורה יש סתירה לט"ז מרמב"ם וגם דברי הרמב"ם צ"ע ע"כ אבאר קצת. הנה לענין שחיטה סובר הרמב"ם דרוב מצומצם די והפר"ח מחמיר ושיטת התוס' חולין קכ"ג יראה כן דרוב הנראה לעינים הוא רוב הניכר ואינו מצומצם, גם מסוגית הגמ' יראה כן דאל"כ קשה גם בחולין שם דמדוע כשר ברוב ולא גזרינן משום חצי אלא דש"ה משום דרוב הניכר הוא ובזה לא גזרינן ודין דטלית ברוב מצומצם מיירי נמצא דברוב מצומצם גזרינן. וז"ל הרמב"ם פי"ג מהל' כלים הי"א טלית שהיא טמאה מדרס והטבילה וקודם שיעריב שמשה התחיל לקרוע ממנה קרע כיון שנקרע רובה שוב אינו