מור ואהלות קטז

הלא גם בתפילין לאו ומחמרינן ויש לישב. עוד אעורר דלפי דברי החת"ס מה פריך הגמ' ולימא דיו הלא הו"א כדיו שנשתנה ששחור יותר אלא ע"כ דליכא למטעי בהכי כיון דקתני עמוק וע"כ דזה הדיו דא"ש שנשתהה ששחור יותר וע"כ הוי מפרשינן דיו אשחרירות החרת ע"כ פריך ולימא דיו וס"ל לרשב"א דהני תלתא חד גוון להו א"כ גם לפי חת"ס נמי לק"מ דליכא למטעי דכדיו שנשתנה שאינו שחור דהא קתני דיהה מכאן כזית כזפת והרי הזפת שחור יותר ממנו ובפרט לפמ"ש דר"א פליג וסובר דכ"ש הדיו שאמר שמואל זה בודאי דיהה וע"כ הוי מפרשינן אשחרירות החרת. אלא דא"כ גם מה שקשה לפי' הר"ש מה פריך ולימא דיו הלא הוי אמינא דכדיו שאינו שחור כ"כ הוא הדיו דמתניתין עד שמתרץ הפ"ת דאה"נ שמתרץ הגמ' דהו"א כפכחותא שאינו שחור כ"כ קמ"ל כחרותא ג"כ טמא ועתה איך יכולים לטעות כנ"ל הא זה עמוק לפרושו וע"כ הוי מפרשינן אשחרירות החרת. וי"ל דאולי סובר הר"ש דהנך תלתא הם זה למעלה מזה או י"ל דאפשר דדיו העמוק לפרושו הוא הדיו שנשתנה כמ"ש החת"ס. ולדינא גם בדיעבד מעכב להשחיר הרצועות שנית

יב (הפלוגתא בשיעור רוחב הרצועות. כאורך חטה פסול ואם פחות משעורה יניחם עד שימצא אחרים כשעורה. יש לפסול כשרוב רוחבה קיים ואין כשעורה שלם. י"ל דבמקום שפוסל נפסק ה"ה בנקפץ השחרות. כשיש שעורה ונפסק רוב הרצועה או בס"ת שנקרע רוב תפירות יש לפסול לט"ז. הערות ופלפולים בענין אפשר לצמצם. ה"ה בנפסק ונקרע חצי יש לפסול. להמחבר יש להכשיר ברוב קיים אף שאין שעורה. השגת הנה"ך ואחרונים על הט"ז אינה השגה. אין חילוק ממחובר מברייתו לאח"כ. בענין רובו ככולו. ביאור הרמב"ם ברוב מצומצם בשחיטה. ביאור המפרשים ופירושי בשיטתו בטלית טמא מדרס שנקרע רובה. ישוב להקושיות עליו. והערות רבות בפי' המפרשים

) כן ראיתי המכשלה שאינם נזהרים ברצועות ישנים שנפסקו ברוחבן ולא נשאר שיעורם כמו שיתבאר ולפעד"נ דהענין חמור מאוד כנ"ל ע"כ הנני להאריך קצת בזה. הנה בראשונים ה"ג ורי"ף ואשכול ורמב"ם כתבו דשיעור רוחבן כאורך שעורה ובתוס' ומרדכי ואגודה כתבו רוחב מאורך חטה ופחות מכשעורה ועי' חולין מ"ג] ועי' מג"א סי' כ"ז ס"ק י"ח. ואם פיחת מזה אם כשר דיעבד מסמ"ג משמע דאם פיחת או הותיר לית לן בה אך מסמ"ק ורמב"ם משמע דבהותיר כשר ובפחות פסול, ועי' ב"י סי' כ"ז שכ' והמרדכי כתב דאם נפסקו הרצועות או נזדמנו שאינם ארוכות כ"כ כדאי רש"י לסמוך עליו בשעת הדחק [שפי' רש"י עד אצבע צרדה על אורך רצועה של ראש תהיה עודף על הקשר אצבע והיקל מכולם] ואח"כ, כתב הב"י וכבר כתבתי שהרמב"ם פוסל אם פיחת מהשיעור אורך ורוחב וכן הלכה היכא דאפשר למצוא אחרים, משמע דאם אינם בנמצא יניחם אמנם זה קאי דוקא על האורך משום סברת המרדכי דכדאי רש"י לסמוך עליו אבל ברוחב יש לפסול אף באין נמצא אחרים [מיהו דוקא כשהם רק כאורך חטה אבל כשהם רוחב קצת מזה י"ל דכדאי המרדכי גופיה ותוס' ואגודה לסמוך עליהם בזה ולברך ג"כ עליהם] ועתה גם במחבר סי' כ"ז סי"א שכתב אם פיחת משיעור אורך ורוחב יניחם עד שימצא אחרים קאי דוקא בפיחת קצת מאורך שעורה אבל כשהם רק כאורך חטה יש לפסול אף בלא נמצא אחרים וכ"ש בשנמצא אחרים ע"פ מ"ש לעיל. ודבר זה נכון בסברא. וראיתי שהדין פשוט דאף שנשאר רוב רצועה קיים כל שלא נשאר שיעור שעורה קיים פסול עי' פמ"ג שם ס"ק י"ח שאג על מה שהעולם אינם נזהרים בש"י במקום ההידוק שנפסק שם ולא נשאר שיעור שעורה הלא גרדומי רצועות פסולים ובסי' ל"ג במשבצות סק"ז הניח בצ"ע אם נפסק קצת ולא נשאר שיעור שעורה אם מותר לתופרם והרי בלא תפירה ודאי פסול אף שנשאר רוב הרצועה קיים כל שאין בהנשאר שיעור שעורה. ולדעתי י"ל חדתא דבכל מקום שפוסל נפסק ה"ה בקפצה השחרות ממקום הזה להנ"ל באות הקודם הוי כנפסק ודוחק לחלק בין מתחילה לא הושחר שם דהוי אינו מינו וחוצץ כמו נפסק להדיא לאפוקי נקפץ ונשאר רושמו דהוי מינו ומינו אינו חוצץ כמ"ש בא"ח תקפ"ו ובכ"ד וה"נ דיש לחלק כמובן, ובפרט שי"ל בהיפוך דמינו שאינו כשר לאותו דבר חוצץ טפי מאינו מינו עי' בתשו' חת"ס הנ"ל ועי' זבחים ג' ובחלה פ"ד משנה ג', ומה שקשה מפאה פ"ג משנה א' בפי' הרע"ב עי' בפי' דרישת הזאב די"ל דשאני בחלה ששניהם פטורים והצירוף לחייבם צריך מין חייב משא"כ הכא דכל א' חייב והצירוף מין חיוב מגרע וא"כ ה"נ כשבצד זה כחצי חטה שחור ובצד זה כן ובתוך משהו יש שנקפץ השחרות ונראה לעין הוי כנפסק שם ויש לפסול

עוד ראיתי דאף אם נפסק רוב הרצועה אף שנשאר כשעורה ויותר יש לומר דפסול לפמ"ש הב"י סי' תקפ"ו בשם ה"המ שדעת הרבה מפרשים דלא מפסיל אלא בנסדק רובו עכ"פ א"כ קשה קושית הרא"ש אמאי לא תני הכא אם נשתייר שיעור תקיעה כשר כדקתני גבי נסדק לרוחבו אלא ע"כ אפילו נשאר שיעור תקיעה פסול כיון שנסדק רובו ועי' בט"ז סק"ט ועי' משבצות יו"ד סי' ל"ו סק"כ ועי' ערוגות הבושם סי' ל"ד ובשם אריה חיו"ד סי' י"ג אם בטריפות אמרינן רובו ככולו ואכמ"ל] ובפרט לדעת הט"ז ביו"ד סי' רע"ח דכל שנקרע רוב היריעה פסול כן ה"נ דכל שנקרע רובה הו"ל ככולה. הן אמת דלכאורה ל"ד לס"ת דשם לא נאמר שיעור ס"ת שיאמר ע"ז הט"ז דאף אם נשאר השיעור מ"מ כיון שנקרע רובה הו"ל ככולה משא"כ הכא דנאמר שיעור כשעורה בכמות לכאורה אף בנפסק רובו מ"מ כיון שנשאר כל שיעורו לא אמרינן רובה ככולה ועי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ו', אך לפי הוכחת הט"ז מטלית שנקרע רובה טהור ושם אף שנשאר שיעור טלית לקבלת טומאה ואפ"ה אמרינן רובה ככולה ונטהר וה"נ בזה ומה שמקבל טומאה מכאן ולהבא משום דאף אם נחלק לגמרי מקבל טומאה בנשאר השיעור ועכ"פ הרי דרובה ככולה: ויען כי על הט"ז ז"ל יש עוררין בזה ונ"מ לכמה דברים יי לזאת אשימה שבעה עינים ע"ז [א] אם נלמד זה מטלית יהיה הדין אף בנקרע רק חצי דלא הוי ככולה אפ"ה כמו דהתם בחולין שם גזר ר"נ דלמא חייס ויאמר על חצי שהוא רובה כן ה"נ החשש שיאמר על רובה שנקרע רק חצי וידוקדק לשון הט"ז שם שמתחילה כתב שאם נקרע רובה פסול ואח"כ כתב שאינו כשר רק בנשאר רוב להורות כנ"ל דאף אם נשאר חצי שלם פסול משום גזירה, אך דלפ"ז צ"ע ממ"ש הט"ז עצמו בסי' כ"א סק"ב ראיה לרמב"ם דברוב מצומצם די ואמאי לא גזר אטו חצי כמו כאן וכמ"ש הפר"ח שם ועי' חולין כ"ח ב'. ע"כ נלפע"ד דלאו משום גזירה הוא אלא כך ההלכה דמחצה על מחצה אינו כרוב בכל צד שיהי' לחומרא כמסקנת הגמ' שם כ"ט לבד במחיצות פרוץ כעומד מותר עי' תוס' שם ד"ה דכולי אלא דלפ"ז יקשה מהך דחלקו לשנים והם שוין טמאים לפי שא"א לצמצם הא אפשר לצמצם טהורים ואמאי. וסבור היתי לתרץ דמסקנא דהכא ס"ל כמסקנא דבכורות י"ח דלרבנן א"א לצמצם אף בידי אדם אלא דלפי' פי' התוס' דהלכ' כר"י הגלילי