מור ואהלות קטו

מעצמה מחמת יושן וכ"ש בזה שנשתנה ע"י עבודה רבה קפץ שחרותם הוי כאינו מחמת יושן ופסול אף בס"ת [וקצת יש ליזהר במנהג שקודם הקריאה בתורה נוגעים במפה ונושקים שלא יגע ביד חזקה כי אז ברבות הפעמים כשיכהה הוי כאינו מחמת יושן ופסול, ולנגוע כך במקום שנכתב שם הקדוש יש עוד חשש ממחיקה ברבות הפעמים ובפ"א הוי כחצי שיעור שאסור מה"ת. וכן יש ליזהר כה"ג בנשיקת המזוזה שלא יגע בהשם עצמו רק בהכרוך עליו ושוב דאיתי בט"ז סי' רפ"ו סק"ה שכ"כ [ומ"ש שם סק"ד הנה לפעד"נ דאם א"א באופן אחר מותר לקבוע המזוזה בברכה בלא כתיבת שם שדי עי' ד"מ סי' רפ"ח סק"ג) ועי' שו"ת רעק"א סי' נ"ח דבידו ערום בלא"ה אסור ליגע כשהמזוזה אינה בתיק כולה כמ"ש תוס' בשבת י"ד דכל כתבי הקודש אסור ליגע בהם ערום] ולתרוצו בדיוק כתבו ברצועות שיהיו שחורות ולא נאמר כדיו דהוי אמינא כדיו שנשתנה שנקרא ג"כ דיו ובאמת זה פסול ברצועות

ולפי עד"נ דאף שדין החת"ס אמת אך ראיותיו צ"ע ויש לכאורה לסותרם מנדה דף כ' ויען שגם שיטת הגמ' שם צריך ביאור לזאת מוכרח אני להציע דברי הש"ס ומפרשים ומה שנלפע"ד. גרסינן שם שחור כחרת א"ר בר"ה חרת שאמרו דיו תנ"ה שחור כחרת ושחור שאמרו דיו ולימא דיו אי אמר דיו הוי אמינא כי פכחותא דדיותא קמ"ל כי חרותא דדיותא איבעי' להו בלחה או ביבשה ח"ש דר"א פלי קורטא דדיותא ובדיק בה אר"י א"ש כקיר כדיו כענב טמא וזהו ששנינו עמוק מכאן טמא א"ר אלעזר כזית כזפת וכעורב טהורה וזהו ששנינו דיהה מכאן טהורה, פי' רש"י עמוק שחור יותר ולכאורה יקשה מ"ש שמואל כדיו זה עמוק הא דיו עיקר שחור השנוי במתניתין אלא ע"כ כמ"ש המהרש"א ז"ל דשמואל בלחה ומתניתין ביבשתא ודע כי הרמב"ן והרשב"א בחידושם הביאו פי' ר"ש דעמוק מכאן פי' שאינו שחור כ"כ שמה שאינו שחור כ"כ נראה עמוק כמראה חמה עמוקה מן הצל וזהו טמא מפני שנוטה לאדמימות עי' ערוך ערך פכח ועי' מס' ב"ב פ"ד וחולין ס"ג העמקי חיוורא וכתובות מ"ט הא בחיוורי וברש"י ותוס' שם] אבל דיהה שחור יותר טהור. ומה שדחוק לו פי' רש"י, א' דהא העורב שחור יותר מן הענבה, ב' דהא הדיו שהוא עמוק הוא הדיו עצמה והשחור דמתניתין הוא חרותא דדיותא והוא שחור יותר מן הדיו עצמה אף מהלחה ותרצו הרמב"ן והרשב"א דהזית ועורב שחרותן מבהיק ושל ענבה משחיר. הן אמת דבסמ"ג לאוין קי"א כתב דברי הר"ש ומסיק ובירושלמי גרסינן שחור מקדיר טהור מצחצח טמא וגם הרמב"ן הביאו א"כ זה סיוע להר"ש ולא נוכל לעמוד בחילוק הנ"ל דאדרבה המבהיק טמא אך שיש גירסא אחרת בירושלמי עי' ס' פרי תבואה בקונטרס הראיות

ונראה לפע"ד דר"א פליג על שמואל ואפילו כעורב מטהר דס"ל דגם זה דיהה מהחרת דמתניתין ובזה מיושב הכל גם מה שקשה דבירושלמי איתא בשם ר' זעירא דשחור כענב טהור ובשם ר"י דשחור כדיו טהור והוא נגד ש"ס שלנו ולפי מ"ש ניחא דזהו כסברת ר"א וכמ"ש לקמן דיש תירוץ דשמואל פליג על רבה כן ה"נ ר"א פליג על שמואל. ועל קושיא הב' על רש"י תרצו דדיו הלחה שכותבין בה כשנשתהה הרבה הולך ומתחזק בשחרות יותר מהחרת דמתניתין. ובזה נלפע"ד לישב דלכאורה קשה מה צריך הגמ' להביא ראיה דמתניתין ביבשתא הלא ע"כ צ"ל כן דהא א"ש עמוק כדיו וע"כ בדיו לחה כדמפרש מהרש"א ומתניתין ביבשתא ומה צריך תו ראיה מר"א, אבל השתא ניחא דהוי אמינא דעמוק כדיו שנשתהה ומתניתין בלחה שלא נשתהה. עכ"פ מזה קשה על תשו' חת"ס הנ"ל שכתב דטבע הדיו לכשיזקין יכהה מראיתו ואינו שחור כ"כ, אך י"ל דס"ל כתירוץ הב' של הרשב"א שכ' שהוא העיקר דשמואל פליג על רבה דס"ל דחרת שאמרו דיו דהיינו חדת הניתך בדיו כפי' דש"י ושמואל סובר דחרת הניתך במים היינו שחור דמתניתין והניתך בדיו היינו עמוק אמנם מה שתירץ הראש אפרים בסי' ל"ח ב' תרוצים אחרים דשמואל סובר דמתניתין בלחה ואיהו ביבשתא דזהו עמוק קשה דא"כ ר"א דפלי קורטא דדיותא ובדיק בה הלא זה עמוק הוא ואמאי היקל ולא בדיק בלחה שהוא שחור דמתני' גם מה שתירץ דמתניתין בפכחותא ואיהו בקרותא שהוא עמוק ג"כ קשה דא"כ אמאי לא נימא דיו כקושית הגמ' וכמו שתירצה הגמ' דאי נימא דיו הוי אמינא כפכחותא. אמנם כן דאף לפי מה שתרצנו ג"כ מוכרח לומר דמתניתין ביבשתא דאל"כ תקשה הא דר"א אלא דאינו מוכרח לומר דלחה שחור יותר די"ל דש"ה משום דהניתך בדיו שחור מהניתך במים אף שנתיבש אבל אם שניהם מין א' היבש שחור יותר. ובזה יתישב מה שקשה בדברי התוס' שכתבו דמכאן משמע דדיו שלנו הוא קרוי דיו מדאמר קורטא דדיותא משמע שהוא יבש ואוסר ר"ת לכתוב ס"ת בדיו של עפצים שהוא לעולם לח ועי' בחי' מהר"ם מלובלין מה שהקשה עליו ועוד יש דקדוקים למבין וע"פ מ"ש ניחא דע"כ כתירוץ הב' וה"ק דדיו שלנו דהיינו חרת הניתך בדיו זה קרוי דיו ומותר אף שהוא לח כמ"ש שמואל אבל חרת הניתך במים והוא לח זה אסור משום דאמר קורטא צריך להיות שנתיבש דוקא וע"כ מתניתין ביבשתא כנ"ל ע"כ גם במי עפצים אסור משום דהוי דומיא להניתך במים. וא"כ קשה על התשו' חת"ס הנ"ל שכתב דלפי דברי התוס' דאף שאינו ממי עפצים נכלל בשם דיו א"כ אמאי לא כתבו שתהיה כתובה שחורה וכו' הלא מכאן משמע דדוקא מה שאינו ממי עפצים זה כשר ועתה באם כתבו שתהיה כתובה שחורה הוי אמינא כמי עפצים לכן כתבו שתהיה כתובה דיו, אלא די"ל דלפ"ז קשה הברייתא על שמואל ומה שפי' הפרת"ב דוחק אלא ע"כ צ"ל דאיהו פי' בהברייתא ושחור שאמרו דיו פי' כל מקום שכתוב שחור הוא כדיו ויתישב ג"כ השינוי מדברי רבה שאמר וחרת שאמרו דיו ובברייתא ושחור שאמרו דיו להורות כנ"ל. והנה שמואל מפרש דיו שלו חרת הניתך בדיו א"כ גם ברצועות שכתוב הלמ"מ שיהיו שחורות הוא כדיו דשמואל א"כ יש לקושית החת"ס מקום מפני מה לא נאמר שחורה וי"ל תרוצו דאי כתוב שחורה כל שנשתנה פסול אבל דיו זה דרכו. ולפמ"ש לעיל דר"א פליג על שמואל ניחא מה שלכאורה י"ל מפני מה שחור שאמרו דיו הלא גם כדיהה ממנו מקרי שחור כמו עורב שמקרי שחור כמשה"כ קוצותיו תלתלים שחורות כעורב וכמ"ש הגמ' ראיה מפסוק המים אדומים כדם וכמ"ד בחולין ס"ג דעורב אוכמא הוא מהך קרא שחורות כעורב ובזה ניחא דקמ"ל דגם כדיו מקרי שחור. יוצא לנו מזה דאם אנן קימ"ל כשמואל יש לטמא כזית כזפת וכעורב מכ"ש וכן בריאה יש להטריף בכה"ג ומה שאמרו כדיו הוא אפילו כדיו, אך אם אינו כדיו אף שבנדה החמירו מ"מ בריאה עי' בתב"ש שחילק בין לאו לכרת ועי' ס"ט שהשיגו ובפ"ת בק"ה ישב דבריו ואכמ"ל, ולפע"ד צ"ע די"ל דבריאה חמור דשינוי הוא עי' ס"ט מלב"ט. לזאת נלפע"ד לולא דמסתפינא דלפיכך החמירו בנדה מחשש סברת ר"ש הנ"ל אף דלא קימ"ל כותיה אבל בריאה אם הוא דיהה ונוטה לאדמימות הלא אדומה כשרה מדר' נתן, ואף שמדברי הפוסקים לא משמע כן דהלא כתבו מפני שנתמעטו הלבבות מ"מ י"ל כן ואכמ"ל

עוד י"ל ראיה מספר ברוך שאמר שמצריך עור הרצועות להיות שחור לכל הצורך כעורב ולמה היקל ולא אמר כדיו ולפמ"ש ניחא דהוא מחמיר יותר ומצריך כעורב מפני דלא ליתי למטעי. ומזה צ"ע על התב"ש שחילק בין לאו לכרת