מור ואהלות קיד

באגדות ע"ג שם. ובזה י"ל מ"ד חז"ל אווזא בדינרא וריאה שלה בד' כי אווז לבד מועיל לחכמה וכן הריאה לבדה ובפרט הריאה של אווזא הוי לטיבותא שתים שהן ארבע, וכן י"ל ע"פ מ"ש המקובלים שחנוכה ופורים הם נגד וושט וקנה פורים נגד ושט במשתה וחנוכה להלל שהוא בקנה וידוע דנס חמלה בשמן רמוז לחכמה כמ"ר וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה כי תקועה אלפא לשמן וכן י"ל דמרמז למנורה דאמרינן הרוצה להחכים ידרים וסימניך מנורה בדרום וזהו פי' הגמ' הרואה קנים כי במנורה נאמר ששה קנים ועי' מ"ש ש באוהל מנורה הטהורה אות ב' ואכמ"ל

ולמה שכתבתי לעיל אות ז' דצד ליצחק צבאים י"ל בדרך דרוש דגם צבאים טובים להשכיל עי' מס' סופרים פ"ג דחייב אדם נעשות ס"ת מעורות צבאים וידוע דתורה מחכמת כמ"ש עדות ה' נאמנה מחכימת וגם נאמר בה ומתוק האור וטוב לעינים עי' מדרש תהלים מ"ט ואכמ"ל. אגב יש לפרש דברי המס' סופרים פ"ב והובא בירושלמי מגילה לא יעשה חציו גויל וחציו קלפים אבל עושה חציו גויל וחציו צבאים אע"פ שאינו מן המובחר זהו גי' הגר"א וכן מצאתי כתוב בס' האשכול הל' ס"ת, והנה האחרונים הבינו דאף גויל של צבאים שהוא דומה לגויל אחר מ"מ רק בדיעבד מותר לעשות באופן שאין לו כל כך גויל ממין א' אבל לכתחילה אינו מן המובחר עי' בפי' מקרא סופרים, ולפעד"נ דלפי הנ"ל דמחויב לעשות ס"ת מעורות צבאים הרי דזה קודם ומ"ש בעורות צבאים פי' גויל נבאים לכל זה בדיעבד כשאין לו כולו צבאים מותר גם חציו גויל ממין אחר אף שאינו מן המובחר כי המובחר שיהיה כולו צבאים. לפ"ז כשאין לו כולו רק חציו צבאים יעשה לכתחילה חציו צבאים וחציו מין אחר אם שניהם גויל משא"כ לשיטת אחרונים לכתחילה יעשה כולו ממין א' אף שאינו צבאים ממה שיעשה חציו צבאים וחציו ממין אחר אף ששניהם גויל. ולפעד"נ במ"ש ובפרט שי"ל דעכ"פ לא יפסיד החציו צבאים כי אולי יזדמן לו אח"כ עוד צבאים וממס' סופרים אין הכרע כמ"ש. ובס' הקנה כתב דשל חיה קודם לשל בהמה. ומה שבשבת ק"ח הקדים בהמה י"ל משים דשכיח יותר עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת כ"ז וכן נראה להלכה ואכמ"ל

יא (רצועות שחורות הלמ"מ ומעכב גם דיעבד ביאור הלבוש. צ"ע אם נתאדמו או נתלבנו אח"כ אם מעכב השחרה שנית. בסת"מ שנתאדמו הכתב מה דינם ממזרחי אין דאיה. צ"ע ע"פ החתם סופר מס' עשרה מאמרות אין ראיה. ברצועות בנ"ל פסול דיעבד הזהרה בנביעת ס"ת ומזוזה. ראית הח"ס צ"ע מנדה כ'. שיטת רש"י וד"ש שם. תירוץ הרמב"ן והרשב"א. סתירה מירושלמי לפעד"נ פי' אחר. ויתישב הקושיא מירושלמי. ע"פ תרוצם י"ל מה דקשה. קושיות על תרוצי הראש אפרים. יתישב מה דקשה בתוס'. קשה על הח"ס. ישוב לכמה דברים והערות חדשות ראיה מס' ברוך שאמר הערה על התב"ש וח"ס.) הן ראיתי דבת המכשלה ברצועות ישנים אשר מרוב ימים ועבודה רבה נהפך תוארם משחור למראה אחרת והאי שחור אדום הוא אלא שלקה או שכולו הפך לבן ואין איש שם על לב שפסולם בקודש. לזאת אעורר עליהם בקול ענות גבורה להלהיב לבות החרדים כאש בנעורה. שלא יהיו ח"ו מקרקפתא דלא מנח מפלה. ולא יברכו ברכה לבטלה. דהנה מקור הדבר במנחות ל"ה אר"י רצועות שחורות הלמ"מ ונראה יותר דכל הלמ"מ אם לא עשה כן פסול גם דיעבד עי' מ"ש באות י"ג וה"נ בנ"ד, אמנם דאיתי בלבוש התכלת סי' ל"ב סעיף מ' וז"ל הלמ"מ שיהיו שחורות בין הבתים ובין הרצועות והיינו דוקא לעיקר מצותן מיהו אם עשאן מצבע אחר כשר. הרי דאינם פסולים ואף לכתחילה מותר להניחם כשעשאן כן, והל"ח בה"ק השיג עליו באמת בתרתי, א' דאין דין שניהם שוין דהבתים רק למצוה, ב' דרצועות שחורות אף לעכב, ובאמת הלבוש בעצמו בסי' ל"ג ס"ג הרגיש בזה ועי' אליהו זוטא מ"ש דבאמת ברצועות פסול לעולם. ולישב קצת דברי הלבוש י"ל דלהדיעה הסוברת דבתים הלמ"מ שיהיו שחורות ס"ל ג"כ דצריך להשאיר הרצועות גם מבפנים ובסי' ל"ב שם מיירי מבפנים, וכן יתפרשו דברי השבות יעקב ח"ב או"ח סי' כ"ח והכל ניחא. ועי' בס' ברוך שאמר שכ"כ בשם רבינו שמחה ועכ"פ מבחוץ ליכא מאן דפליג על ההלכה הפסוקה והרי אפילו בהשחירם עכו"ם שנסתפק בסה"ת בפנים סי' קצ"א ואפ"ה קימ"ל לפסול דיעבד עי' או"ח סי' ל"ג ס"ד כ"ש לא השחירם כלל

אמנם כשהשחירם רק מחמת יושנם נתאדמו או נתלבנו והאחרונים הביאו דצריך להשחירם שנית זה צ"ע אם לעכב או לא דבט"ז שם ס"ק ל"ר לענין נתקלקל הריבוע נראה דסובר דפסול וה"נ בנ"ד כיון דמחד הללמ"מ נלמדים. ועי' עוד שם סעיף ג', והנה שם וביו"ד סי' רע"א מבואר דאם כתב סת"מ בשאר צבעונין כגון אדום פסול אמנם כשאח"כ נתאדם ממגן אברהם שם ס"ק ל"ח מבואר דקיל נתאדם אח"כ והרב פת"ש שם ס"ק י"ח מביא דברי הח"ד כ"י הפוסל ועי' שו"ת בית שלמה או"ח פי' ז' שהעיר להקל בנתאדם קצת עי"ש. ועי' במזרחי פ' חוקת שעל מ"ש רש"י שאם היו בה ב' שערות שחורות פסולה כתב שלאו דוקא וכל שאינם אדומות קרוים שחורות וא"כ לכאורה ה"נ כל שאינו אדום לגמרי שחור הוא אך שאין ראיה להקל מפני זה וי"ל דה"ק אפילו שחור דאדום הוא מ"מ פסולה דבאמת תרי גוונא הם

והנה בתשו' חת"ס יו"ד סי' רנ"ו נשאל מהגאון רש"ק על החילוק שכתב המג"א בין מתחילה לאח"כ ומ"ש מרצועות שחורות הלמ"מ שאם נתקלקלו אח"כ ואינם שחורות כראוי פסולים בלי ספק וה"נ מ"ש. והשיב לו דלפי מה שפי' התוס' ורוב הפוסקים דאף הנשפך ואינו ממי עפצים נכלל בשם דיו ומיעטה הלמ"מ שתהיה כתובה דיו למעוטי שאר צבעונין וא"כ מ"ט לא אמרה ההלכה שתהיה כתובה שחורה כמו רצועות שחורות הלמ"מ ומעטינן שאר צבעונין והיינו משום דאם הוי נקיט שחורה כל שנשתנה, אח"כ שוב אינו שחור ופסול אבל דיו כך דרכו של דיו לכשיזקין יכהה מראיתו וכשר דזה דיו דאמר רחמנא [ולפ"ז צ"ע דא"כ כל דיו שנכהה מראיתו מחמת זקנות יהיה כשר גם לכתחילה לכתיבת סת"מ ואפשר דטבע הדיו לכשיזקין אחר הכתיבה דוקא יכהה. ועי' בס' עשרה מאמרות בהך דאמרינן דהשמונה פסוקים בסוף התורה משה כותב בדמע פי' דמגון השחור שבעין ירד טיפין לכל אות ולא חסר ס"ת כלום. והנה מדברי הרמב"ם בפ"א מהל' תו"מ נראה דקפיד רק על שחור וכ"כ להדיא בהגמ"י שם וז"ל ואני סובר כל צבע שחור המתקיים על קלף נקרא דיו ומזה יש לסתור דברי החת"ס, ועכ"פ י"ל דשאני משה דכתיב בו לא כהתה עינו אף שלפי הפשט עינו הפי' כמו ועינו כעין הבדולח שפרושו מראיתו מ"מ יתפרש ג"כ עין ממש משא"כ אם מחמת זקנות נכהה המראה י"ל שאינו כשר וצ"ע] אמנם אם נשתנה מיד מהר שניכר שאינו מחמת יושן ס"ת בזה פסול אף מה שקראו בשחרירותו [צ"ע לפע"ד דמה נ"מ בזה שכבר עבר ונראה דאם יש ס"ת חדשה מזה הדיו שעדיין שחורה פסולה דשמא בקרוב תכהה ותשתנה] דע"כ יש חסרון בעיקר הדיו ולא נכתבה בדיו כלל [ועי' תשו' חסד לאברהם יו"ד סי' פ"ז ותשו' מים חיים סי' א' שחלקו עליו בזה] וכן כשנשתנה לאדום ממש שניכר שאין דרכו של דיו כן ג"כ פסול. העולה מזה דברצועות שכתוב שחורות פסול אף כשנשתנה