מור ואהלות קיג

יומא י"ג אך הלא מקרא מלא דקבר אברהם את שרה אשתו וכה"ג אסור בזה. והנלפע"ד דה"פ ששאל לאביו אבי פי' כיון שאתה כהן ותהיה אונן ואסור להקריב ויאמר הנני בני פי' כמו אני שנחשב לחי כן אתה בני דקימ"ל בשחטו בו שנים הרי הוא כחי כנ"ל, ובזה יתישב מ"ש וישם אותו על המזבח ממעל לעצים פי' שבדעתו היה שלאחר השחיטה לא יגע כלל בהקרבה לאחר יציאת הנפש ומ"ש רש"י ע"פ תחת בנו כאלו בני מופשט אין הכוונה שבבנו היה מפשיט די"ל דדמי לעולת העוף עי' שבת ק"ח וחולין קכ"ב רק ה"פ כאלו יכולתי להפשיטו ואכמ"ל] ועי' תרגום יונתן סוף בלק נס חדסראי דאתנטרו כד חיין וכו' דלא יסתאב כהנא באהלי דמיתא ולכאורה היה די שיחיו עד שיצא מאוהל והם חיו עד זמן דהליך יתהון בכל משריתא אך הפי' דלא יסתאב במשא שיאהיל המת עליו, דבמגע הרומח י"ל ע"פ מ"ד בסנהדרין פ"ב דשלף שננה וא"כ הו"ל פשוטי כלי עץ ואף שמחופה בברזל טהור להרמב"ם עי' מ"ש באוהל מנורה הטהורה אות ה'

ואשובה לדברי הנ"ל דשמנונית איסור הנאה שבלע די בהדחה ומ"ש הלחה"פ שנטהר בטבילה י"ל ע"פ מה דביו"ד סי' ק"כ ס"ה יש מצריכין לסכין של שחיטה הנלקח מעכו"ם טבילה וכיון דממילא צריך טבילה נטהר ג"כ מן השמנונית ונתישב ג"כ מ"ש וכי חולין בטהרה יש לנו דעכ"פ טבילת כלים יש לנו ועי' שו"ת משכן בצלאל סי' קצ"ד מ"ש אם ע"י הטבילה נתקיים ההדחה. ובעיקר קושיתו וכי חולין בטהרה יש לנו הנה ביו"ד סי' שס"ט הביא הרמ"א דעת רבותינו הצרפתים לאסור לכהן ליגע אף בזה"ז בחרב הנוגעת במת דחרב הרי הוא כחלל ועי' בספר נחל אשכול במבוא [נומער ד] אמנם נלפע"ד דאחר הטבילה אף דטומאת מת הזאה בעי מ"מ נלפע"ד דעתה שאין מי חטאת נטהר בטבילה ודוגמא לזה בריקאנטי סי' תקפ"ו הביאו גם בלחה"פ וז"ל טוב ליזהר גם בזה"ז במשכבה ומושבה של נדה כדי שלא תשתכח תורת טהרה מישראל ואף שמה"ת עושה משכב ומושב כל זמן שלא טבלה אפילו אחר ז' מ"מ בזה"ז כיון שרחצה אחר ז' ימי נדותה במים שאובין אין מתרחקין ממשכבה ומושבה ועי' ש"ע או"ח סי' פ"ח דבימי לבון נהגו היתר ועי' מג"א ובאה"ט שם ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג סק"ז, ונלפע"ד ג"כ דאף תוך ז' ימי נדותה כל שטבלה לאחר ג"י עכ"פ הוי כימי לבון שאין מתרחקין ממשכבה ומושבה ועי' נדה ל"ד וס' האשכול הל' תפילה סי' ב' ומים קדושים חולין ל"ג [ואגב העירה במ"ש בעמודי אש להרה"ג מבאהפאליע קונטרס בית תפילה אות י"ב על המשבצות או"ח תקל"ד סק"א שתמה דלמה השמיט המחבר ב"ק שראה בחלוקו דאטו טומאה יש לנו משא"כ כתם נ"מ גם לדידן, והנה י"ל דגם ב"ק נ"מ גם לדידן לענין ק"ש עי' סי' ע"ו מג"א ס"ק ו' ז' ובפמ"ג שם אך דאפשר שהמחבר לא ס"ל דש"ז דינו כצואה ולפיכך השמיטו ועי"ש אות י"א ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז' ואות י"ב] ועכ"פ חזינן דלא בטלה עכ"פ איסור טומאה לכהן בלא טבילה והלחה"פ אפשר מיירי מכהן שוחט ובזה י"ל קצת מה שהקשה ר"ח כהן לר"ת בתוס' נזיר נ"ד ע"ב ד"ה ת"ש איזהו בית אשר תבנה לי דאין בית שלא יהיה בו מתכות שהיה באוהל המת ועפ"ז יש לדחוק ולומר דיכול לכנוס בבית שהמתכות נטהר בטבילה ועי' דורש לציון דרוש א' ותוס' חולין ק"ד ד"ה חלת ואכמ"ל

י (ביאור המדרש ע"פ ועשה לי מטעמים. הערות בטעימת ישראל. אם סמכינן על טעימת חולה וסומא וזקן וע"ה ושטוף בזימה פי' בברכות נ"ו הרואה קנה יצפה לחכמה. עוד פרושים בדרך הדרוש. פי' חדש לפע"ד במ"ס להלכה דכשעושה ס"ת אף מחציו צבאים עדיף משיעשה ממין א' אחר דלא כאחרונים. משבת ק"ח אין ראיה

) ובמה שכתבתי לעיל באות ו' דיצחק רצה לאכול מן הריאה י"ל דברי המדרש רבה שם ועשה לי מטעמים ר"א בשם ריב"ז אמר ג' דברים נאמרו בו טוב למאכל ויפה לעינים ומוסיף חכמה וכן ביצחק אמר ועשה לי מטעמים ולכאורה קשה מה ענין זה לזה והיכן רמיזא ביצחק כל השלשה דברים אך יש לומר עפ"ז דרצה לאכול הריאה עם סממנים המאירים עינים גם היא מסייעת כמו שכתב רש"י בחולין מ"ט שם וסמנים המאירים עינים ידועים כי הם טובים למאכל עי' יומא פ"ג ובירושלמי שם פ"ח ה"ה מנין שמאכילים אותו דבילה וצמוקים של תרומה מן הדא ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים ועי' בפי' קה"ע שלמדנו שהם מאירים עינים וכן מצינו בדבש שאכל יונתן ויאורו עיניו ועי' ס' באר אברהם שבת קנ"א ובזה ידוקדק לשון המקרא עשה לי מטעמים כאשר אהבתי פי' לרפואתי

[ואגב העירה דהיכא דסמכינן אטעימה גם לדידן [עי' ש"ך יו"ד סי' צ"ח סק"ה וס"ק כ"ט ושפ"ד שם ומשבצות ס"ק י"א ובכ"ש חולין צ"ז ומשבצות מ"ב סק"ב וצע"ק על מ"ש במשבצות צ"ח סק"ב דנ"מ רק לענין טעימת ישראל דהלא יש נ"מ גם בטעימת עכו"ם ביותר מס' בחשש עבידי לטעמא ועי' חו"ד צ"ח ס"ק ב' ג' דאף כשאין שם אלא טעם ולא גוף האיסור מ"מ אין לסמוך אטעימה עי"ש וראיתו מג"ה עי' סי' ק' ס"ב דכשנימוח בעינן ס' אף דודאי אין בגידין בנו"ט אפ"ה לא סמכינן ע"ז, וי"ל דשאני התם כמ"ש הט"ז וש"ך שם דאף שהוא עץ התורה אסרתו וחשבינן ליה כדבר שיש בו טעם משא"כ בזה שאנחנו רואים שאין בו טעם והתורה לא התשיבתו אצלינו מנ"ל להחשיבו כיש בו טעם ולהחמיר. ועי' מ"ש הרה"ג מבאהפאהלי בעמודי אש בקונטרס או"ה אות ז'. ועי' אשל אברהם סי' חקנ"א ס"ק כ"ט דכל שקפילא ישראל טועם ואין טעם בשר שרי וטעימה כה"ג י"ל דשרי וצ"ע עכ"ל ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ל"ט. והנה אם טעימה אכילה ממש צ"ע איך מותר לטעום אף פחות מכשיעור לדידן דלא ס"ל כט"ז שמיקל ברוטב של בשר, אולם שם משכחת היתר טעימה בכמה גוני וגם בחולה שמותר לאכול בשר וטועם שאין טעם בשר מותר, אך בזה יש לזהר דאם הוא חולה גדול י"ל דאינו מבחין הטעם כידוע. ומ"ש הפמ"ג שם אם קפילא ישראל טועם צ"ע דבשפ"ד צ"ח סק"ה ס"ל דישראל אף לאו קפילא שרי ואכמ"ל] אף סומא יכול לטעום וראיה מיצחק אבינו דלא כמו שהערתי בספק באות ו', וכן אף זקן הרבה יכול לטעום כמו יצחק. והנה בשבת קנ"ב מ"ד בן שמונים שנה וכו' האדע בין טוב לרע מכאן שדעתן של זקנים משתנות והנה לרב הוי ברזילי שקרא ולרבא אין ראיה ממנו משום דשטוף בזימה הוי ולר"י ב"ר יוסי אין ראיה ממנו דהי' ע"ה וכתיב טעם זקנים יקח אבל בת"ח מבחין הטעם גם כי יזקין ועכ"פ נשמע לדינא אם זקן ע"ה ושטוף בזימה טועם אין לסמוך עליו ואין ראיה מיצחק אבינו ע"ה שהי' ת"ח קדוש, וכן אפילו מאמתא דרבי אין ראיה כי מצינו במגילה י"ח שלמדו רבנן ממנה כמה דברים] עכ"פ נשמע מזה ב' דברים טוב למאכל ויפה לעינים, ומוסיף חכמה י"ל ע"פ מ"ד בברכות נ"ז הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה עי"ש ועי' בחדושי אגדות מהרש"א ב"ב ע"ג ד"ה הנהו דמשכן החכמה בריאה, וכן אמרו בברכות נ"ו הרואה קנה יצפה לחכמה ועי' אגדות מהרש"א שהקשה מה ענין קנים לחכמה, ולפעד"נ ע"פ מ"ד במס' ב"ב דף פ"ג מכר את הקנה ופי' המפרשים דהוא הריאה כן ה"נ לאו קנה של עץ קאמר רק הריאה וזה מסוגל לחכמה עי'