מור ואהלות קיב

הפגימה ועי' יו"ד סי' י"ח סעיף י"א וח"מ סי' ש"ו ס"ה ואכמ"ל. והנה בחולין י"ח היכא דלא נמצא סכינו יפה ממסמס ליה בפורתא דאפילו לעכו"ם נמי לא מזדבן והיה נלפע"ד הטעם דבאין סכינו יפה הוי נבילה וכיון שהוא היה מוכר הב"מ לעכו"ם א"כ קנסינן ליה ג"כ בהני, והנה לפי המסקנא שם פי' רש"י שם ד"ה ואכשריה דהא דאמר רבא מכריזין אבשריה דטריפה בלא נמצאת יפה וא"כ הרי הוא נבילה וחזינן דלא נ"מ גם לענין הב"מ הרי דיש מקור היתר מגמר' והנה ביו"ד סי' י"ח סי"ז לא נמצא מהך דמכריזין אבשריה וצ"ע. ואכמ"ל

ולפי הנראה לע"ד פי' דברי המדרש הנ"ל ה"פ דצוהו שלא יורה בקשתו במקום שעושה טריפה כי אז אח"כ לא יועיל השחיטה להב"מ לשיטת המסתפקים גם טריפה לאסור הב"מ לב"נ וה"ה לסומא. ועפ"ז צ"ע לי על מ"ש בתשו' ר"י מגא"ש סי' ר"ו לאסור מלאכול מבהמה וחיה שצד אותם ציד בקשת וחצים ואע"פ שנפל החץ בשוקא דשמא נגע במקום שעושה טריפה והרי כאן יצחק לא חשש שמא נגע במק"א כי לא מחזקינן איסורא ממקום למקום, וכן בחולין ל' דשחט לעופא בהדי דפרח ולא חשש שמא מקודם נגע במקום הטורפה ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ח ועי' שו"ת חת"ס חיו"ד סי' נ"ב נ"ג. ונלפע"ד דגם שחיטת עשו היה כן ע"י דבדק גירא מלובנת ושחט בה בהדי דפרח ולהדיעה הא' ביו"ד סי' ט' ס"א דשחיטתו פסולה ולזה הזהירו שישחוז מחשש נבילה וכן לא ילבנו מחשש צדדי הסכין ששורפין הסימנים קודם שנשחט הרוב והוי כניקב שם שהוא טריפה עי"ש סי' כ"ו ס"א ולדיעה ב' להכשיר כשידע שמלובנת ונזהר מהצדדים אפשר דבזה מודי שאין בכוחו להיות נזהר ואם נאמר דגם בזה יכול להיות מהר י"ל דהזהירו שישחיז סכינו מצדדים, עמ"ש בש"ך סי' ט' סק"ב דל"ד לפגימה שאפילו ידע אינו מועיל והוי נבילה ולהליבון עכ"פ יהיה נזהר שלא יגע בצדדים שלא יעשה טריפה ומעתה לק"מ הך דשלא תאכילני נו"ט

ואגב צ"ע לי במ"ש בתשו' ר"י מגא"ש שם דגם בשוק של חיה יש חשש דהרי שנינן וכן שנוטל צומת הגידין וקימ"ל די"ו חוטים הם ואי אפסיק חד מנייהו טריפה וזה צע"ג דהרי קימ"ל דבבהמה ג' הם ורק בעופות הוי י"ו. ורציתי לומר מחמת דהתחיל בנפל בשוק של חיה ואפשר דמי לעוף אך הלא קימ"ל דחיה בכלל בהמה לכל מילי דטריפות עי' יו"ד סי' ל' ובביאור הגר"א ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ"א וגם הלא סיים שהרי שנינן בבהמה וכן שניטל לזאת צ"ע דבריו]. והנה לפי שיטת התב"ש ופמ"ג דרק בנתנבלה בשחיטה אסורים הב"מ לב"נ לא בנטרפה ועי' בקצוה"ח סי' רל"ב מ"ש בכוונת הריב"ש סי' ת"ג י"ל דברי המדרש הנ"ל באופן אחר דבתשו' חת"ס שם סי' י"ט רצה להוכיח דלאו משום פגימה צוהו לשחוז הסכין רק כיון דנשי עשו קטרו לעכו"ם ע"כ היה סכינו אסור משום שמנונית דעכו"ם ע"כ צוהו שא תליך מלשון משיאה ע"ג חברתה להסיר השמנוניות, והנה מלבד שאין משמע זאת מהמדרש הנ"ל עוד קשה דא"כ גם השחזה אינו מועיל כי סכין של משמשי עכו"ם אסור לשחוט בו מסוכנת משום שהוא מתקן עי' יו"ד סי' י' וכאן מסתמא לא ימלט ממסוכנת כיון דירה בהם בקשתו. ע"כ נלפע"ד דה"פ דמצינו דעשו היה הורג נפשות ונבלע בסכינו בשר מן החי ואמ"ה [ע"י שנשתמש בו אח"כ רותח] שאסור לב"נ ג"כ עי' רמב"ם הל' מלכים פ"ט ועי' מל"מ הלכות מ"אס פ"ב ה"ג ואגב י"ל דרשב"א והרמב"ן לשיטתייהו דבשר אדם מותר ועל כרחך מחיים דמת אסור בהנאה על כן לא שייך אמ"ה גביה אבל לדעת האומרים שהוא בלאו עי' מגיד משנה שם גם אמ"ה שייך גביה וכן הוא שיטת הריטב"א ועי' מל"מ פי"ד מהלכות אבל ועי' שפ"ד סי' ס"ב סק"ב ומשבצות ע"ט סק"ג ועי' באחרונים] אלא דלזה היה מהני עכ"פ נעיצה בקרקע קשה י' פעמים עי' יו"ד סי' י' ס"א אך דזה רק בדליכא בו פגימות אבל בדאיכא בו פגימות צריך השחזה ע"כ אמר לו שישחיז הסכין וימלט מ"ב איסורים מנבילה שבסכין פגום הוי נבילה גם מבשר מן החי דלרמב"ם לא מחייב ע"ז רק מטעם טריפה עי' לח"מ בהלכות מלכים שם הלכה י"א, ויתישב ג"כ מה שלדברי הש"ך שם סק"ח דלאחר השחזה מותר אפי' לכתחילה עי"ש והכל ניחא ואכמ"ל

ט (ישוב לההג"ה שבספר לחם הפנים. ביאור הפסוק ויאמר אבי ויאמר הנני בני. אם אברהם אבינו היה כה"ג. ביאור מ"ש וישם אותו על המזבח ממעל לעצים פנחס לא היה נטמא במגע הרומח. הטבילה מועיל גם להדחה. י"ל דכהן מותר ליגע בחרב שנגע במת אחר טבילה. ואשה שטבלה אחר ג"י לראיתה הוי כימי לבון.) עתה מקום אתי לפרש ההג"ה שבס' לחה"פ התמוה ששאלוהו שאחד קנה חרב מתליון הורג נפשות ושאלוהו כיון דאמרינן חרב הרי הוא כחלל ומטמא להבשר והשיב דע"י טבילה נטהר הסכין ועי' שפתי דעת סי' ח' סק"ב מה שהקשה. ולפענ"ד דה"ק דקימ"ל ביו"ד סי' שמ"ט דמת וכליו אסורים בהנאה ע"כ שאלוהו דלמא גם החרב כחלל שנבלע בו איסור הנאה ונעשה כסכין של משמשי עכו"ם דלא ישחוט בו מסוכנת ועי' סנהדרין קי"ב בהמת פיר הנידחת ששחטה ואכמ"ל [שוב ראיתי שהרב פת"ש יו"ד סי' ח' הביא כן בשם שאילת יעב"ץ עי"ש] ומ"ש ומטמא להבשר הוא בדרך צחות מחמת שאמר חרב הרי הוא כחלל אבל כוונתו לאסור הבשר כנ"ל והשיב דע"י טבילה נטהר פי' דל"ד לסכין של משמשי עכו"ם דגוף הסכין נאסר בהנאה משא"כ הכא מעט השמנונית בהדחה סגי כיון דלא הוי כסכין ששחט בו טריפות תדיר שצריך נעיצה כביו"ר ססי' י', כיון דזה לא שכיחא וכמ"ד ב"ד שהרגו א' לע' שנה שנקראת קטלנית ומהתימה על הפמ"ג שם שהשוה אותו לסכין ששחט בו טריפות תדיר. וכן מ"ש בשם הכרו"פ ן [ועי' באר היטב] שהקשה דטומאת מח הזאה בעי הנה י"ל ע"פ מ"ד שחטו בו שנים הרי הוא כחי ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ח ומקרא מפורש במלכים א' סי' ב' בבניהו בן יהוידע ויפגע בו אף דהיה כהן עי' במפרשים דפירש ממנו כשהיה חי א"כ שוב הסכין לא נטמא [ואגב אציג מ"ש בחידושי לתורה ע"פ ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני והדקדוקים ידועים עי' כלי יקר שם וקרבן שבת פ"א מ"ש בזה וראיתי בס' לקוטי שושנים פ' חיי ששמע בשם הט"ז דה"פ דשאלת יצחק היה אבי כלומר אבי אתה ואיך אתה רוצה להקריבני לקרבן הלא אז תהיה אונן ואונן אסור להקריב והשיבו הנני בני פי' הנני לכהונה וכהן גדול מותר להקריב באנינות עכ"ל וקשה לי דאם הוא כה"ג אסור לטמא עצמו לבנו והנה בנדרים ל"ב מיד נתנה לאברהם ועי' באוה"ח ע"פ והוא כהן דיש ב' פרושים או דמרצונו נתנה לאברהם או דבע"כ נטלה ממנו ובתרגום ירושלמי שם פי' דשם רבה הוה כהין ואפשר דהמכוון שהיה כהן גדול כמ"ש בזה"ק פ' וירא דף קי"ז במדרש הנעלם עי"ש וראיה דבסנהדרין ס"ט משמע דיפת הגדול שבאחיו היה עי"ש ואכמ"ל ועפ"ז אם נתנה מעצמו י"ל דנותן בעין יפה נותן וגם אברהם היה כה"ג ועי' תרגום יונתן בראשית כ"א י"ר דפטרה בגיטא ובסי' כ"ה א' דקטורה היא הגר וי"ל דהיה תנאי בגרושין עי' אה"ע סי' קמ"ג ס"א ובזה אין נ"מ בין כה"ג לכהן הדיוט עי'