מור ואהלות קי

דאיכא לברורי צריך טעימה ומאן טעים לה וכו' אבל ביין במים לא הו"א כלל להעמיד על חזקה ובזה ודאי דצריך טעימה ואכמ"ל] ועפ"ז י"ל ג"כ קושית הכו"פ דלדעת הסוברים דבב"ח דרבנן לא אמרינן נ"נ א"כ מה פריך הש"ס חלב נבילה הוא ומשני כשקדם וסלקו נוקמיה כשלא נתבשל כמאכל בן דרוסאי דאסור רק מדרבנן לפיכך החלב מותר דלא נ"נ, ולפמ"ש ניחא דא"א לומר כן דא"כ למה אמר רב הבשר אסור בסתם ולא סמכינן אקפילא משום דלכתחילה אסור לתנו לו משום אמ"ה דהלא מה"ת מותר האמ"ה דהוי דמי כלא נתבשל כלל עם החלב ושוב מותר העכו"ם לטעום אלא ע"כ דמיירי בבשר בחלב דאורייתא ואכמ"ל

ובדרך הדרוש י"ל ע"פ מה דבמנחות מ"ג מחייב ר"ש כסות סומא בציצית אלמא דסובר כחכמים דסומא מחויב בכל המצות עי' מלוא הרועים ערך סומא אות ו' וכפי הנ"ל באות ב' דגם אליהו סובר כן נבין קצת בדרך הנגלה מה שבתקוני זוהר תקונא ארביסר קם ר"ש ואמר אליהו נחית הכא ואנהיר עינייהו דאלין סבין דלא יתון למיכל בשר בחלב ובזוהר הקדוש משפטים דף קכ"ה נאמר זאת לר' יהודה, כי לר"י אם סומא פטור ממצות וכפי שמשמע שם דבב"ח נאסר רק לזדעא קדישא לא לב"נ וא"כ לדידיה סומא מותר לאכול בב"ח ור"ש ואליהו ס"ל דחייב במצות כנ"ל לזאת א"ל ואנהיר עינייהו להרים מכשול הזה שלשיטתם לא יתון למיכל [הסומא] בב"ח ושייך קצת הלשון ואנהיר עינייהו כי במה שיראו האוכל בב"ח אף שהם צדיקים מ"מ יש בידם מזה איזה שמץ לדוגמא עי' בני יששכר חודש תשרי מאמר ד' אות ו' מ"ש בשם הבעש"ט זצ"ל ואיתא בספרים עפ"ז פי' המשנה כל הנגעים אדם רואה חוץ. מנגעי עצמו פי' במה שאדם הצדיק רואה איזה נגע עבירה חוץ ע"כ מנגעי עצמו איזה שמץ מנהו והראוהו מן השמים בכדי שיפשפש במעשיו ואכמ"ל]

ז (נ"מ אם שייך איסור בב"ח בנבילה. ישוב דיצחק באמת צוהו מבב"ח. עוד י"ל דלא צוהו דחיה בחלב מותר מה"ת. אם ס"ס בדרבנן צריך לברורי ביאור המדרש שלא תאכילני גזילות. עוד פי' בזה וחקירה לענין גזל עכו"ם ממה שאברהם אכל חלב י"ל דיצא מכלל ב"נ. יש לדחות הראיה די"ל דהיה מב"פ. בזה יתישבו עוד כמה דברים. טעם למנהג לרשום כלי חלב. פי' במדרש תהלים.) ובהיותי בזה אזכיר מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ל"ט לענין אם יש איסור נוסף על נבילה מצד בב"ח וה"נ יהיה נ"מ מזה לב"נ אם שייך איסור בב"ח בנבילה יהיה אסור לדידיה לאכול מצד אמ"ה מה"ת, אך בטמאה בחלב שהערתי שם מדוע לא כתבו הב"ח ודרישה שיהיה נ"מ אם שייך האיסור בב"ח בזה מדרבנן עי"ש זה לא יוקשה דיהיה גם נ"מ לב"נ, דהם לא כתבו רק לישב דברי הטור שסיים אינו אלא מדרבנן וי"ל דאיסור דרבנן רק על ישראל נאמר לא על ב"נ ועי' ט"ז יו"ד סי' פ"ז סק"ב וא"כ עפ"ז אכתי ישאר הצ"ע דמדוע לא צוה יצחק לעשו מאיסור בב"ח שאסור גם לסומא כמו בנתנבלה בשחיטה לענין האיסור הב"מ מטעם אמ"ה אף לסומא כנכתב באות הקודם ותירוץ הנ"ל שם מטעם שהיה צלי לא הונח לי עדיין כי מלבד שרבו הדיעות דאסור מה"ת עוד הלא גם במידי דרבנן בכל הדקדוקים היו האבות נזהרים עי' מ"ש באוהל הנ"ל אות י"ז ואות מ"ו ובפרט לפי התרגום יונתן בפ' חולדות ועביד לי תבשילא נראה דהיה בבישול דיש איסור בב"ח מה"ת ומדוע לא צוהו מזה. ובאמת רציתי לפרש הך דשלא תאכילני נבילות וטריפות שתיבת וטריפות לכאורה למותר [וכן הקשה היפ"ת דטריפות מאן דכר שמיה בשחיטה פסולה ורש"י ז"ל באמת השמיטו, ומזה י"ל ראיה לדברי התוס' המובא באוהל הנ"ל אות מ"ד דנקיט נבילה אגב טריפה כמו דהכא נקיט טריפה אגב נבילה ועי' מ"ש לקמן אות ח'] אלא דה"ק שלא תהיה נבילה ואז לא תחשוש גם לאיסור טריפות מצד בב"ח כי באמת זה אסור אף בהנאה עי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז', ובפרט שי"ל דיש בבשר בחלב איסור מוסף גם לסומא מצד אמ"ה כנ"ל. אך י"ל בפשיטות דמאיסור בב"ח לא היה צריך להזהירו כמ"ש במד"ר שם פרשה ס"ז דעשו צד צבאים ליצחק וכן יורה לשון ציד על חיות כמ"ש איש כי יצוד ציד חיה ולא קשה דלקרבן פסח צריך גדי או שה דאפשר קודם מתן תורה אזלי בתר טעמא לרמז וטעם הצבי כטעם הגדי עי' רש"י שם ע"פ כאשר אהב [ולא קשה ג"כ דמדוע לא צוהו מאיסור חלב בציירי שלא יערב בתבשילו דעי' כתובות קי"ב דצבי כחוש הוא ועי' ש"ך יו"ד רסי' צ"ח דחלב עם בשר כחוש אין טעמן שוה וא"כ ירגיש יצחק בטעמא ומירתת עשו מזה, וע"כ מה"ט לא חשש ג"כ שמא יבשל בחלב בקמץ דחלב הוי אינו מינו ובפרט שהוא שמן עי' כתובות שם א"כ ידגיש יצחק בטעמא] והנה בחיה עם חלב אסור רק מדרבנן ואף שכתבתי דגם בדרבנן היו נזהרים מ"מ הלא ליצחק אבינו היו מותרים כל האיסורים דאז הלכה כר"י עי' מ"ש באות הקודם ורק מצד אמ"ה שהתורה לא התירה כשנתבשל עם בשר משא"כ עם בשר חיה מה"ח דומה ללא נתבשל כלל ושוב מותר האיסור מאמ"ה ונשאר רק איסור בב"ח ולדידיה הותר אף האסור מה"ת וכ"ש הדרבנן, וסברא כזאת כתבתי באות הקודם ובפרט כשנצרף הסניף מצלי דיש דיעות דהוי דרבנן עכ"פ והוי ב' דרבנן דקיל עי' ט"ז סי' צ' ס"ק י"ב ואף דיש לפקפק ע"ז כמבואר באחרונים מ"מ כאן י"ל דשמא מעצמו לא יערב בב"ח ולא גרע מס"ס בדרבנן שא"צ לברורי עי' נוב"י סי' מ"ג ונ"ז ובפרט כי ספק אחד לעולם לא יתברר כי שמא יעבור על הזהרתו ובזה א"צ לברורי כידוע ועי' דברי שאול ויוסף דעת סי' ע' ומ"ש באוהל הנ"ל אות ל"ח. ואף שי"ל דיכול לברורי ע"י שיתן לו לטעום כנ"ל ובב"ח גם עשו מצווה עפ"ז מ"מ אין זה בירור גמור דשמא יעבור ע"ז ובפרט ע"פ סתימות הפוסקים דיותר מסתבר שאין איסור בב"ח לב"נ כלל ועי' כו"פ סי' פ"א סק"ז דאף האוסרים מימי חלב אין לאסור לב"נ ואף לפי הס"ד דחלב אסור משום אמ"ה אין לאסור לב"נ והטעם דחלב הוי כצירן ורוטבן דילפינן מהטמאים ופסוק זה נאמר לאחר מ"ת ולא לב"נ. ועי' מ"ש ידידי הרה"ג במנחת משה יו"ד סי' א' ועי' נוב"י מה"ת סי' ל"ג ושו"ת בית אברהם סי' י"ח י"ט ואכמ"ל

ועל פי הנ"ל י"ל דברי המד"ר שם שא נא כליך שלא תאכילני נו"ט סב מאני זינך שלא תאכילני גזילות וחמסים וחכמים גדולים עמדו על מבוכה זו דמה ענין זה לזה וגם איך יעלה על דעתו שיאכילהו גזילות. ובפשיטות י"ל ע"פ מ"ד ביומא פ"ג דאחזיה בולמוס לר"י קפחיה לרועה אכליה לרפתא לזה אמר כשכהתה עיניו מראות אל תאמר כי אחזחני בולמוס שמותר אתה להאכילני גזילות כמו שקפחיה לרועה רק הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי ואף אם לא תאכילני לא ידעתי אם אמות מזה היום לזאת ועתה שא נא כליך שלא תאכילני גזילות וכן מה ענין לנבילות ג"כ יתפרש בדרך הזה עי"ש

ועוד י"ל דהנה במס' ב"ק ל"ח מצינו פלוגתא דר' אבוהו ור' יוסף בפסוק ויתר גוים עי' באומר השכחה דלר"א [אותן האומות שהיו בזמן הנביא] התיר ממונם לישראל ולר"י התיר המצות ומקשה א"כ חוטא נשכר ומתרץ דמקבלים שכר רק כאינו מצוה ועוד שם דף פ"ז מספקא ליה לר"י אם גדול המצוה או