מור ואהלות קט

דרוש י"א ועי' זוה"ק בהר דף ק"ח ובמצרף לחכמה דף מ"א ואכמ"ל], כ"ש שלר"י מחויב הסומא ובפרט שלענין זה הלכה כחכמים

ועל פי זה י"ל מ"ש המד"ר פ' תולדות ע"פ ועתה שא נא כליך שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבילות וטריפות וראיתי מקשים דאמאי לא ציוהו משאר איסורין וביחוד לענין המליחה אם נאמר דהוי ד"ח [ועי' מ"ש באוהל ים המלח אות ה'] או מענין בב"ח שאינו נוגע בענין שחיטה, אך דבשאר מצות כיון דיצחק אבינו ע"ה אז היה סומא היה פטור מהם לגמרי ע"פ סברתם אז דהלכה כר"י כנ"ל אך מה שהזהירו בשחיטה י"ל כיון דבהז' מצות מחויב והנה קימ"ל ביו"ד סי' כ"ז דבנתנבלה בשחיטה אסורים הב"מ לעכו"ם עי' מה שכתבתי באוהל ברכות והודאו"ת מ"ד, והנה רש"י בחולין ל"ג בהך דאין מזמנים עכו"ם על ב"מ פי' משום ריאה ועי' במפרשים שם שהקשו מ"ש ריאה דנקיט ולפעד"נ בפשיטות דקמ"ל דגם ריאה בכלל ב"מ אף בלשון אמוראים עי' רש"י נ"ד שם ד"ה עד אטמא ובתוס' ד"ה אלימא ועוד י"ל דהריאה דבר חשוב כמ"ד שם מ"ט למה נקרא שמה ריאה שמאירה את העינים ושייך לשון זימון [ועי' ש"ך יו"ד סי' ש"ו סק"ז. שוב ראיתי בשו"ת שם אריה יו"ד סי' א' שהרגיש בזה אך מ"ש דריאה אין בכלל אוכליהון לאו בר אינש הם צ"ע דבמעילה כ' משמע בהיפוך ועי' נדרים נ"ד ואפשר כמ"ש בקצוה"ח סי' רל"ב דתליא במנהג המדינות עי"ש ואכמ"ל] וה"נ י"ל שיצחק רצה לאכול הריאה שמאירה עינים וזה לרפואתו לכן צוהו בשחיטה שלא יהיה נכשל באמ"ה עבור הריאה שבזה להלכה גם לר"י מצווה וכ"ש לרבנן. ועפ"ז י"ל קושית התשו' חת"ס יו"ד סי' ט"ו דממ"נ אם נחשד עשו בעיניו שיאכל נבילה בלי בדיקת סכין איך האמין לו ואי לא מדוע צריך להזהירו בדבר הידוע להם ובזה ניחא ע"פ מ"ד בחולין ג' דחותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול וה"נ צוהו שישחוט ואח"כ יתן לו מן הריאה ובזה גם עשו מוזהר מדינא לא מצד חומרא, ולא קשה ג"כ קושיות הנ"ל ממליחה ובב"ח ע"פ מ"ש בחת"ס שם דיצחק רצה לאכול צלי וכן משמע מרש"י בפי' התורה דגדיי עזים זכר לפסח ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת נ"א ופסח אינו נאכל אלא צלי וצלי א"צ מליחה אף לפסח וכן לענין בב"ח יש דעות רבוותא דצלי אינו אסור רק מדרבנן ואכמ"ל. ולפיכך נכון מה שלא צוהו מהם

ואגב ראיתי להעיר במלתא חדתא דמדוע לא נאמר דבב"ח שנתבשל יחדיו יהיה אסור גם לב"נ מטעם אמ"ה דהתורה לא התירה רק חלב לבדה עי' בכורות ו', ועי' תשו' חת"ס יו"ד סי' ע"ג דכל עיקר שחלב מותר לב"נ הוא מטעם דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וקודם מתן תורה באמת היה אסור להם ועי' מ"ש באות שלאחר זה, ועכ"פ לשיטת האוסרים המימי חלב מה"ט דרק החלב כמו שהוא התירה התורה עי' יו"ד סי' פ"א וה"נ נימא כן [ועפ"ז קשה ג"כ מביצה שיש בה טיפת דם יאסר לב"נ ועי' חת"ס סי' י"ט שהרגיש בכה"ג ועי' יו"ד סי' ס"ו סס"ד ויזרקם הרי דגם לב"נ יש חשש ועי' ש"ך סי' נ"ה ס"ק י"ג ולהשליכו עי"ש. ועי' בית מאיר סי' ס"ו שם ואכמ"ל] ולא קשה ממ"ד בחולין דף צ"ז דקדירה של בשר שבישל בה חלב בנ"ט ואמר רבא מריש הוי אמינא מאן טעים ליה והשתא דאר"י סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ עי' ביו"ד רס"י צ"ב הרי דאין איסור לעכו"ם, די"ל דאף שהטעימה הוא אכילה ממש כדי להבחין אם יש בו טעם כמ"ש הפמ"ג בריש סי' צ"ח מ"מ לפמ"ש הנו"ב סי' נ"ז ובשו"ת ברית אברהם סי' ל"ב דהא דלא מוקמינן התבשיל בחזקת היתר לומר שאין בו טעם משום דאיכא לברורי ע"י קפילא עי"ש ולישראל מחמרינן וא"כ מדינא מותר משום חזקה וא"כ אין לומר לאסור לעכו"ם משום אמ"ה דא"כ שוב אי אפשר לברודי ומותר בלא"ה משום חזקה והא דנותנים לטעום לקפילא הוא לחומרא בעלמא ונגד איסור אמ"ה לעכו"ם סמכינן על החזקה דא"א בלא"ה אם נאסר לו לטעום [ועפ"ז י"ל מ"ד ברסי' צ"ח ביו"ד בט"ז וש"ך חלב בציירי מדכתיב איסור וקשה דשמא מיירי בחלב נבילה וטריפה אך דא"כ אמאי מותר העכו"ם לטעום דהרי כבר נקרא עליו שם איסור וזה אסור גם לב"נ משום דלא אישתרי לגבי ישראל ובדאיתחזק איסורא שוב אסור גם לעכו"ם לטעום]. הן אמת שיש קצת לפקפק דחזקה מטעם רובא ובב"נ לא אזלינן בתר רובא עי' פמ"ג סי' ס"ב שנסתפק בזה וראיתי באחרונים שהוכיחו דגם בב"נ הוא הדין. ובזה יתישב מ"ש בכו"פ סי' צ"ב דאמאי בכזית בשר בתוך יורה של חלב הבשר אסור ולמה לא יהיה מהני גם לדידיה אם טעם קפילא ואומר שאין בו טעם חלב ועי' פמ"ג משבצות סק"א שכתב דלא מהימן הקפילא בזה דודאי יש בו טעם [וצ"ע ממ"ש בעצמו במשבצות צ"א סק"ז עי"ש] ועפ"ז קשה לי דאם חד קפילא טעם הבשר וגם החלב ואם לא תאמין לו על הבשר א"כ לא מהימן ג"כ על החלב כיון דחזינן דמשקר אך שי"ל דלכאורה קשה בגמ' שם דאם לא ידע רבא מקודם מן קפילא מה הוי קשיא ליה דהרי א"א לברורי ושפיר מותר לטעום בעצמו מטעם חזקה. אך הנלפע"ד דהיה קשה לו מריש שהיה סבר דסומא פטור מכל המצות כר"י הנ"ל באותות הקודמין והיה צריכים ליתן לטעום לסומא וכמו בב"ק פ"ז רב יוסף היה סבר מריש דהלכה כר"י וכן כאן בדף הקודם דאמר מריש אמינא סימנא עדיף והכי לא ידע מהסברא דא"כ סומא איך מותר באשתו אך דהיה סבר דאין ראיה מזה יען כי הלכה כר"י ופטור לגמרי אך אח"כ נתחדש להם דהלכה כרבנן ואפילו לר"י מ"מ י"ל דבז' מצות מחויב כנ"ל. והנה בסומא י"ל ג' סברות דהוי כאי אפשר לברורי א' מטעם דסומא לא שכיחא וכמ"ש לעיל אות ב'. ב' דאפשר הסומא לא יבחין הטעם כמ"ד חז"ל דסומין אין שבעים. ג' י"ל כיון שיש בזה חשש אמ"ה אפשר אסור לטעום דבזה הוי כישראל לזאת לא ידע הדין אם להעמיד על חזקת היתר דמאן טעים לה או לא עד שנודע לו דבאמת הלכה כחכמים דסומא מחויב במצות ואפ"ה אין מעמידין על חזקת היתר דאפשר לברורי ע"י קפילא. והנה התוס' שם הקשה דאמאי לא הוי קשיא ליה על הך דטיפת חלב שנפלה בנ"ט מאן טעים לה עי"ש ועי' דברי שאול ויוסף דעת סי' ס"א מ"ש בזה. ולפעד"נ די"ל דהתם יותר מסתבר להעמיד על הקפילא דחזקת היתר עדיפא הוא דטיפה א' בודאי לא יורגש הטעם בחתיכה ולפיכך מותר העכו"ם לטעום בלא חשש שמא יטעם אמ"ה משא"כ בקדירה שע"פ הרוב ככולו אין בה ס' נגד גוף הכלי א"כ חזקה כזאת לא הי' עדיף ליה ואפ"ה מסיק דגם בזה סמכינן אקפילא [עי' באר הגולה יו"ד סי' צ"ג ופמ"ג שם] ומותר העכו"ם לטעום ועפ"ז ניחא קושית הכו"פ הנ"ל דבגוף החתיכה נהי דאם טעם העכו"ם סמכינן עליה מ"מ לכתחילה אסור לטעום דאיתרע החזקה. ועפ"ז י"ל ג"כ מ"ש בתוס' שם דאמאי לא היה קשה לו הך דיין במים בנו"ט דמעיקרא דהוי ס"ד דסומא פטור וחשש השלישי הנ"ל אין כאן אפשר דסבר שיטעמנו סומא. עוד י"ל דלרבותא הוי קשיא ליה בב"ח ע"פ מ"ש הט"ז בסי' קכ"ז סק"ו וביותר בשב שמעתתא שמעתא ג' פ' ז' דכל שאין האיסור בגופו רק בתערובות לא שייך לאוקמיה בחזקת היתר כיון דגם אחר שנפל האיסור אין ההיתר נאסר אלא שהאיסור שבתוכו אסור כמקודם עי' ס' חוקת הפסח סי' תס"ז סק"ט וא"כ עפ"ז בב"ח דהוי איסור מגופו עי' ט"ז וש"ך סי' צ"ב. סעיף ד' שפיר הוי אמינא לאוקמיה אחזקה לזה קמ"ל משום