מור ואהלות קח

דלא יתחייב גם על אמו דשמא הוא ממזר והיא לא עשתה תשובה שהרי אינה פורשת מלשמש עם זה הבעל [שנקרא אביו] שנאסרה עליו [וגם לר"י דסומא פטור מכל המצות מ"מ א"א לומר דהפסוק מיירי רק כשהאב סומא וגם בזה צ"ע וכנ"ל] וזהו ממכה אביו ואמו פי' שגם אביו עם אמו אלא ע"כ דאזלינן בתר רובא וע"ז מקשה התוס' דאין ראיה דנעמידנה על חזקת צדקת ואפילו אם זינתה מ"מ הי' בטעות שהוא בעלה או דסברה שמותר לזנות או שמא באמבטי עיברה ושפיר הוי עושה מעשה עמך אבל לא מטעם רוב ועי' שעה"מ פ"ט מהל' ט"מ הי"ב ואכמ"ל. ועוד י"ל דנקיט אמו דהגמ' רצה להוכיח דאזלינן בתר רובא אף היכא שיש שני מיני רגלים לדבר נגד הרוב [וכמ"ש בשבו"י ח"ב סי' ב' לענין כהן שיצא בנו לתרבות רעה אם הדין שלא לנהוג בו כבוד] שי"ל שאיתרע חזקת הרוב בעילות כמ"ד מדחציף כולי האי [ונעלם ממנו מ"ש בתשו' מהר"י מברונא סי' כ"ו עי"ש] וחילק בשבו"י בין בן לבת מטעם כי תלה הזכרים בנקיבות ועי' פמ"ג או"ח א"א קכ"ח ס"ק ס"ב וא"כ ממכה אביו לבד אין ראיה דאזלינן בתר רובא רק אף דאיתרע קצת הרוב בעילות ובמכה אמו שי"ל שאיתרע חזקת כשרות האם מסברא שגם היא אינה עושת מעשה עמך לזה קמ"ל במכה אמו שבזה אף שמוכח קצת שהיא אינה עושת מעשה עמך ואפ"ה אזלינן בתר רובא וקטלינן ועי' שו"ת בן יהודה סי' ד' וסי' י"א. ואגב שכתבתי מענין בת כהן אציג מה דמרגלא בפומיהו דת"ח לישב הקושיא דבתוס', חולין שם ד"ה ליחוש כתבו דרק אם בלא כן לא הי' חייב מיתה כלל אזלינן בתר דובא אבל ממיתה קלה לחמורה לא אזלינן בת"ר והקשו מבת כהן נשואה שזינתה בשריפה ואמאי דלמא זינתה אמה מישראל ומגיע לה רק חנק ומתרצים כיון דנשאה בחזקת כהנת ואם נאמר דלאו אביה הוא הקדושין לאו כלום והיא פנויה ואין מגיע לה כלל מיתה ובכה"ג אזלינן בתר רובא או דמיירי שקיבל אביה קדושיה ואם לאו אביה הוא הקדושין לאו כלום. ושוב ראיתי שכתוב זאת על ספר שו"ת להג' מוה' צבי הירש מהלברשטאט בדרוש לש"ת

ה (ישוב לשש קושיות בביצה ט"ז בהאי סמיא דלא הניח ע"ת. ביאור בדברי רש"י שם שאין דעתי על המזידים הפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים.) על פי ראית השם אריה הנ"ל באות ג' דסומא מחויב במצות מקדושין ס"ו ממעשה דב דמר שמואל נ"ל פרפרת אחת דבקובץ יגדיל תורה הנדפס באדעסי מחדש בסי' א' מורה א' קיבץ השש קושיות בסוגיא דביצה ט"ז בהאי סמיא דלא הניח ע"ת עי"ש, א' הא לעיל ט"ו אמרינן דמי שהי' לו להניח ולא הניח פושע הוא ולא חילק בין פ"א לב"פ וכאן לא קראו פושע עד פ"ב. ב' למה פירש"י על לשנה הבאה דר"ה היה ולא על פ"א. ג' למה היה עצב בפ"ב הלא הודיעו שמואל סמוך אדידי בפ"א. ד' למה באמת פסק בסכינא חריפא לדידך אסור ולכ"ע שרי ואי דשנה בשכחה דלמא גם בכ"ע יש ששנו בשכחה ור"י בר אידי לא חילק בין פ"א לפ"ב. ה' למה לא נאמר זכין לאדם שלא בפניו ולכתחילה יזכה החכם לכל. ו' קושית הט"ז או"ח תקכ"ז סק"ט ועי' מ"ש המפרשים בזה ועי' ח"צ סי' ק"ל ובשו"ת בית שלמה, ח"א סי' ר' בהג"ה מבהמ"ח וגם בחידושי כתבתי בזה, רק ע"פ הנ"ל נלפע"ד דהוא הוא אותו סמיא מקדושין ס"ו כנ"ל שסידר ג"כ לפני מר שמואל ועל עיקר הדבר שאל ממר שמואל דלא הניח עירוב ודלמא הלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות והשיב לו מר שמואל סמוך אדידי פי' אכל מילי הן דמחויב אתה במצות [שוב ראיתי בכסא דהרסנא שהרגיש קצת מזה] כי כבר אמרתי לך זיל אפקא דמינה מוכח כן וכן סמוך אדידי על ערובי כשלא הנחת לשנה חזיה דהוי עציב כי חזר בו קודם יו"ט מלסמוך עליו במה שמחייבו במצות כי סבר דהלכה כר"י וכנ"ל באות א' הסברא דגם מדרבנן פטור וכמ"ש שם דלא קשה דא"כ הוי כעכו"ם דיש חילוק בשכר והוא אמר לא הן ולא שכרן ואף לשיטת התוס' הנ"ל שם דס"ל דעכ"פ מדרבנן מיחייב אף לר"י מ"מ היה סובר דזה במצוה דאורייתא לא בעירוב שהוא גופא רק מדרבנן אפשר שפטור לגמרי [ועי' מ"ש לעיל אות ב' לענין קטן יש דיעה דאיסור דרבנן מותר למספי ליה] דלא כתוס' מגילה י"ט ב' דאף תרי דרבנן מוציא חד דרבנן ועי' מלוא הרועים ערך סומא אות ז' ואכמ"ל, ע"כ אמר לו לדידך אסור אף שתחזור בך ביו"ט מדעציבת מ"מ אסור, ו עי' פירש"י שאין דעתי על המזידין הפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים פי' דפליגו על ר"י וסוברים דמחויב אתה במצות או י"ל שאין חרדים לדברי חכמים במצוה שהוא רק מדברי חכמים לא מד"ת ואף מדרבנן סובר אתה דפטור ממצות ולא הן ולא שכרן א"כ לא רצית לזכות בערובי קודם יו"ט וגם דעתי עליך לא מהני ואין מועיל עתה חזרה ועי' גיטין ס"ג רש"י ד"ה אלא השתא ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ט"ו ואכמ"ל. ועתה קושיא א"ג"ד מיושבים דלפיכך קראו כאן פושע מטעם שהלך אחר דעתו לפטור ממצות ואף אחר שאמר לו שמואל בפ"א וא"כ איך יזכנו מר שמואל בעירובו היכא דגלי דעתו שאינו רוצה בהזכות כי רוח אחרת בקרבו ובאמת בשכחה אין נ"מ בין פ"א לב"פ ואף ביו"ט סמוכים וכן קושיא ה' ו' ניחא דבאמת אם היה החכם נתכוין להוציא גם להמזיד לסמוך עליו מהני שפיר אך כדי שלא תשתכח תורת עירוב תקנו הן שיעשה כל א' עירוב ולא יסמוך לכתחילה והן שהחכם לא יהיה דעתו עליהם ולפיכך ממילא המזיד פושע הוא ואינו יוצא בו. ועפ"ז לא יהיה מחלוקת כלל בין רש"י ורשב"א להרא"ש וטור ואף שב"י וט"ז לא פירשו כן הנלפע"ד כתבתי ואתה תבחר ותקרב, וכן קושיא ב' ג"כ לק"מ כי בכתובות קי"ב ע"א רש"י ד"ה לשנה לסוף שנה פי' מיום ליום ועי' ב"ב ל"ט ע"ב רשב"ם ד"ה לשנה כן גם כאן הפי' כן ואם בפ"ב ר"ה היה שאינו יכול להתנות ע"כ גם בפ"א ר"ה היה והא דכתב על פ"ב כן דרכו לפעמים לנטור עד סוף עי' גיטין ע"ז ד"ה קמא שבחא פי' דלא נימא כלעיל דפי' שבת שבוע ולא פי' כן על בתר שבתא מה"ט דנטר עד סוף וכה"ג בכ"ד והכל ניחא ואכמ"ל

ו וי"ל דקודם שניתנה התורה אף שקיימוה סברי דהלכה כר"י דסומא פטור ממצות לבד מהשבע מצות ישוב במד"ר פ' תולדות מצוי יצחק לעשו. ביאור מר ברש"י חולין נ"ד. ישוב לקושית החת"ס ויתר הקושיות חקירה מדוע לא נאסר בב"ח שנתבשל לעכו"ם מחמת אמ"ה, וכן בביצה שיש בה טפת דם ל"ק מטעימת קפילא די"ל מטעם חזקה. ישוב לקושית הכו"פ בסי' צ"ב. והקושיא שיש בגמ'. וקושיות התוס' שם. עוד ישוב לקושית התוס' וישוב לקושית הכו"פ. ביאור בתקוני זוהר בדרך הדרוש דאליהו ורש"י ור"י לשיטתם

) וראיתי שי"ל דבר חדש דאף שלהלכה קימ"ל דסומא מחויב בכל המצות כנ"ל באות א' מ"מ זהו רק לאחר מתן תורה משא"כ קודם שניתנה התורה אף שקיימו האבות והשבטים כל המצות ודקדוקם עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ו מ"מ אז י"ל שלהלכה סברי כר"י דסומא פטור לגמרי לבד הז' מצות שי"ל להיפוך דגם לר"י הסומא חייב וכמ"ש לעיל אות ג' דאם היה דינם כב"נ [עי' פרשת דרכים