מור ואהלות קז

ג"כ על דאית הגאון רעק"א הנ"ל באות א' דסומא מיחייב בלאוין דאין ראיה שיתחייב גם בהז' מצות וג"ע רק דלפיכך לא משכחת מצרי ב' סומא נשא מצרית ב' סומית דבגר סומא וכ"ש באשה סומית גם לר"י מתחייבין כפקחין משא"כ בישראל סומא אפשר דפטור מכ"ד וכנ"ל. עוד י"ל דבאמת גם מצרי סומא פטור ואפ"ה לא מצא ידיו ורגליו דדוחק לאוקמי' במלתא דלא שכיח וכנ"ל באות הקודם ועי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ז'. וכ"ז לפלפולא אבל האמת נראה דגם לר"י הסומא מחויב עכ"פ בהשש מצות לבד דינים וכנ"ל

ואגב ראיתי שיש לעיין בחולין שם דמביא גם ראיה מסומא דמאיך בני ארם מותרים בנשותיהן בלילה אין ראיה גמורה די"ל דמיירי שראה אותה מקודם לאור הנר במקום זה לפיכך מביא ראיה גם מסומא וגם בזה צ"ע דשמא אינו מותר הסומא רק בסימנים כגון תיכף שסדרו קדושין להם יכניסו אותם בחדר מיוחד וימסור לה סימנים כמו שמסר יעקב לרחל ועי' שו"ת בן יהודה סי' ז' (וזה דלא כמ"ש הג' רי"ש בהסכמתו שם דבסומא לא משכחת כלל סימן) ודוחק לומר דהקושיא מסומא שהוא ג"כ אלם או בחרשת דא"כ מנ"ל דמהני טב"ע דקלא דהרי שם גם בלא"ה מותר וכן קשה דלא מצינו בש"ס שיהיה חיוב לדבר עמה קודם. שוב ראיתי בים של שלמה שם בפג"ה סי' כ"ו שהרגיש בזה ותירץ דלא בעי לקלא רק כשמוצא אשתו במקום שאינו מיוחד לה אבל במקום המיוחד לה ל"ח לאחלופי ואחזוקי אנשי ברשיעי לא מחזקינן עי"ש ועי' שו"ת שם אריה חיו"ד סי' מ"ב מ"ש בזה, ועכ"פ קושיתי הראשונה במקומה דמנ"ל באמת דא"צ סימנים ואין לומר דסימנים אין ראיה דשמא תגיד אותם לאשה אחרת כמו שעשתה רחל, די"ל דלא דמי דשם לא עשתה איסור בזה משא"כ בנ"ד י"ל דנותנים לה חזקת צדקת שלא תגיד לאשה האסורה לו וכמ"ש תוס' חולין י"א ד"ה כגון. אך האמת י"ל דאדרבה סימנין אין מועילין דחיישינן שתגיד לחברתה מה"ט גופא שתתן לה חזקת צדקת וחברתה חברא אית לה ובוודאי שלאו כ"ע צדיקי נינהו עי' תוס' ב"מ קט"ז ד"ה והא דחילקו דדוקא אם אמר לחבירו גנבתם לא מהני מיגו דאחזוקי אנשי בגנבי לא מחזקינן משא"כ באומר גנובים הם דהא כמה גנבי איכא בשוקא ועי' ש"ך ח"מ סי' קל"ג ס"ק י"ג וב"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד ומדברי יש"ש הנ"ל נראה דלית ליה הך סברא וי"ל כמ"ש בבית שלמה ח"ב סי' קי"א וסי' רי"ח בהג"ה מבהמ"ח עי"ש מ"ש לחלק, והנה מהך גופי' יש להוכיח דתמיד א"א לאוקמיה כ"ע אחזקת צדקת דאל"כ קשה דלמא ט"ע דקלא לא מועיל וכמו שיצחק אבינו לא הכיר את יעקב אף שהיה קול יעקב ושאני הכא דנותנים לה חזקת צדקת דאם היא אחרת לא היתה נבעלת לו, ואפילו אם נאמר דהפירוש שאיך מותר באשתו שהיא ג"כ סומית ואינה מכירו ג"כ רק בט"ע דקלא וא"כ לא נוכל לומר שמעמידין על חזקת צדקת דשמא היא אשה אחרת סומית וסוברת שהוא בעלה עיי' מ"ש לקמן באות שאח"ז אלא ע"כ שמועיל ט"ע דקלא, מ"מ יש להקשות דאולי שאני הכא דשני בני ארם לא חיישינן שיטעו בט"ע א' משא"כ בחד ועי' שבת י"ג התם דיעות איכא, אך בזה ניחא אם כלל בידינו דאין מעמידין כ"ע על חזקת צדקת. ובענין הזה מט"ע אם סמכינן בדיני ממונות ג"כ בט"ע עי' צ"צ סי' ע"ט ושו"ת עבוה"ג סי' ק"מ ושבו"י ח"א אה"ע סי' ק' וחת"ס ח"מ סי' ב' ובשם אריה יו"ד שם ובעמודי אש דיני ערות אות ה' ואכמ"ל

עוד התבוננתי על קושיתי הנ"ל דשמא טב"ע דקלא לא מהני בלא סימן וכמו ביעקב אבינו די"ל דבאמת גם הוא היה סומך על הקול ויתישב קושית מהרש"א ב"ב קכ"ג וידע זה הסברא ממה שאביו הכירו הקול קול יעקב רק שהיו הסימנים בהיפוך ואף דלכל זה קשה דהא קימ"ל דטב"ע עדיף מסימנים ומדוע סבר דזה עשו, די"ל ע"פ מ"ד בשבת קנ"ב דזקן אפילו קול שירים דומות עליו כשוחה א"כ סבר דלדידיה חוש השמיעה גרע מבאיש אחר ושמא טעה בקול ועי' מ"ש באות ח' אבל באיש אחר הקול הוי ראיה וה"נ ביעקב שהיה אז בן פ"ד שנה סבר ג"כ דשמא לדידיה חוש השמיעה גרע וטעה בקול כיון דהסימנים מורים שהיא רחל אבל באיש אחר טב"ע דקלא עדיף מסימנים. עוד י"ל דבאמת סמך על הקול ומה שמסר סימנים הוא מה"ט דהנה אם מותר לספר בשעת תשמיש אף שמדברי הב"י באה"ע סי' כ"ה נראה דשוים המה עי"ש ועי' רש"י ור"נ נדרים כ' שפירשו מספר משמש והנה במס' כלה חרשים מפני מה מפני שמספרים בשעת תשמיש ושם לא גרסינן הך וכשהוא מספר הרי דאין היתר לדבר אז וכן כתבו המקובלים ועי' בראשית ל"ז כ"א וישמע ראובן וע"כ דגם יעקב אבינו קיים כן שלא דיבר בשעת מעשה רק קודם כי היו נזהרים גם בדקדוקי מצות, עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת מ"ו והנה בחלקת מחוקק סי' ס"ג סק"ז פירש הטעם של ברכת בתולים לאח"כ דשמא לא שמרה חוק בטהרה עי' מ"ש שם אות כ"ג אמנם ביעקב אע"הש שהתורה העידה עליו שהיה ראשית אונו בטח זיוגו לו לפי מעשיו כי לא ינוח שבט הרשע על גודל הצדיקים ע"כ בידך קודם המעשה וירא יעקב שמא תספר עמו רחל ובשעת ברכה יכניס לבן את לאה למטתו כאשר היה באמת לפיכך נתחכם ומסר סימנים לדחל בכדי שיהיה בדעת לבן שיעקב לא יספר עמה כלל כיון שמסר סימנים וא"כ מסתמא יצוה לבן לרחל שתמסור הסימנים ללאה ובאמת יספר עמה קודם ויודע לו שהיא לאה מחמת טב"ע דקלא אבל לבן היה רמאי גדול והבין בשכלו גם זאת הכוונה וצוה לרחל שתדבר עמו קודם ובעת ברכתו הכניס ללאה ואז אח"כ לא היה מספר עמה ע"כ מחמת שלא היה לו שוב טב"ע דקלא לא ידע שהיא לאה

ד (קושיות בתוס' חולין י"א. בהמה אינה יכולה להתעבר באמבטי. פרפרת בפסחים מ"ט קושיא בחולין שם דאמאי הזכיר ממכה אמו ובהתירוץ יתישב הקושיות בתוס'. עוד תירוץ ע"ז עוד ישובים בענין בת כהן שזינתה

) והנה במ"ש באות הקודם דברי התוס' חולין י"א ד"ה כגון ראיתי מקשים דסוף סוף ניחוש שמא באמבטי עיברה [עי' חגיגה ט"ו ותוס' יבמות י"ב ב' ד"ה דאפילו וזה דלא כמ"ש המל"מ הל' אישות פט"ו הי"ד ובפי"ז מהל' א"ב דא"א שתלד ולד קיימא מאמבטי לפי ההלכה וצ"ע. ואגב אזכיר דלכ"ע הדין נותן דבהמה אינה יכולה להתעבר באמבטי בשום אופן דאל"כ מה מקשה תוס' פסחים כ"ו ע"ב ד"ה עלה מפרה מעוברת עי"ש, ועפ"ז י"ל פרפרת אחת במ"ד בפסחים מ"ט ע"ב ועל בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה ועי' צל"ח מ"ש בזה ולפעד"נ ע"פ מ"ש הט"ז סי' קצ"ד סק"ז דאסורה לשכוב אסדינים של אחר ובת ע"ה שאינה יודעת מזה דסבורה שלא תתעבר מזה הוי דומיא דבהמה שאינה מתעברת בכה"ג] ולפע"ד עוד קשה דניחוש שמא טעתה שהוא בעלה כנ"ל באות הקודם או שמותר לזנות עי' אה"ע סי' קע"ח ס"ג או שנאנסה ויש לה חזקת צדקת ואפ"ה אינו בנו וכה"ג אמרו לענין שלומית בת דברי עי' ס' שמחת הרגל ע"פ ושם שני בני' מחלון וכליון אך שי"ל כוונת התוס' בדרך זה דקושיתם דיש לדקדק בגמ' שם דהיה די לאמור אתיא ממכה אביו ולמה הזכיר אמו ועי' בכור שור קדושין פ' מ"ש בזה, והנלפע"ד דע"כ כוונת הגמ' למילף גם ממכה אמו דביבמות כ"ב משני דמה שממזר חייב שמכה אביו כשעשה תשובה דהוי עושה מעשה עמך וזה שמקשה