מור ואהלות קו

לבד כשמצא דרשה לפוטרו ממיתה וגלות עי"ש כן י"ל דמשום הדרשה פוטרו מכל הדינים אבל שאר הששה מצות באמת מחויב, ובזה י"ל מ"ד בתנד"א זוטא פכ"ג העובדא מהסומא והדינרין עי"ש דלאו משום דקימ"ל כרבנן דסומא מחויב במצות או דבלאוין מחויב רק דבזה לכ"ע מחויב דגזל א' מן השש מצות [אך האמת נראה יותר דס"ל כהלכה דסומא מחויב בכל המצות] וכן אין ראיה מסוטה דף י' ויהי טוחן בבית האסורים אין טחינה אלא לשון עבירה וכו' ואף דהיה סומא מ"מ בהשש מצות לכ"ע מחויב ועריות א' מהם ועי' רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"ה ומ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג ס"ק י"ג. האומנם שי"ל דבאמת לר"י פטור גם מהשש מצות אך דשם ר' יוחנן דריש כן ואפשר ס"ל כרבנן דסומא חייב בכל המצות כי גם בסומא בא' מעיניו מצינו שהשוה אותו לפקח גם לדון עי' סנהדרין ל"ד ואף ר"מ הפוסלו שם מ"מ מוכח בב"ק דבסומא בב' עיניו מחייבו במצות כ"ש ר' יוחנן. ועפ"ז י"ל מ"ר במנחות מ"ה כל נו"ט לא יאכלו הכהנים כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי אר"י פרשה זו אליהו עתיד לדורשה רבינא אמר כהנים איצטריכא ליה סד"א הואיל ואישתרי להו מליקה וכו', ועי' תוס' שם שהקשה דא"כ גבי כלאים נמי נימא דהותר לכהנים הואיל ואישתדי בבגדי כהונה עיי"ש ועי' מ"ש בברכות והודאו"ת מ"ג, ובדורש לציון סי' א' הקשה דמהיכא סד"א דתשתרי נבילה מדאשתרי מליקה הא י"ל שרק עשה דקדשים דוחה ל"ת דנבילה ועי"ש מה שתירץ ומ"ש בנו בהג"ה. ולפעד"נ דמוכרח דתשתרי ולא משום דחיה דאל"כ היו יכולים ליתן המליקה לאכול לכהן סומא לר"י שפוטרו מכל המצות ואף מלאוין למ"ש באות הקודם. הן אמת שי"ל דכהן סומא אף לר"י מחויב במצות ועי' ב"י או"ח סי' קמ"א דכהן סומא קורא בתורה אף דאיש אחר לא מפני שיש בו עשה דוקדשתו עי"ש ועפ"ז י"ל דמתחייב בכל המצות ועי' בס' המצות להרמ"בם מ"ע ל"ב שכתב והיו קודש לרבות בעלי מומים וכו' וכ"כ בחינוך סי' רס"ט וכ"כ בבה"ג הלכות בכורות וכהן סומא מותר לפדות הבכור מה"ט. אך באמת י"ל דתלוי במה שנסתפק הב"י בסי' קל"ה אי עשה דוקדשתו קאי על הישראל או על הכהן ועי' מהרי"ט ח"א סי' קמ"ה דקאי על הישראל וא"כ אין ראיה שיהיה מחויב באיזה מצוה ורק המצוה מוטלת עלינו לקדשו אף שהוא סומא ועי' ט"ז ססי' קכ"ח וצ"ע] ועי' רמב"ם הל' מעשה הקרבנות פ"י הי"ז דבע"מ חולק ואוכל בקדשים ומדלא מפליג בזבחים צ"ח צ"ט בין סומא לשאר בעל מום משמע דגם סומא חולק ואוכל וזה גם אליבא דר"י מדלא פליג שם ומדלא נותנים לסומא ע"כ דתשתרי משא"כ כלאים י"ל דרק משום שנדחה הל"ת כי סומא פסול לעבודה, והנה ר' יוחנן שלא רצה שם במנחות לומר כרבינא ותלה זאת באליהו דעתיד לדורשה לשיטתו אזיל דס"ל דסומא מחויב בכל המצות כנ"ל א"כ לא היה בסד"א דתשתרי נבילה די"ל משום דנדחה כנ"ל ולפיכך אמר אליהו עתיד לדורשה דגם הוא סובר דהלכה דסומא מחויב בכל המצות וכנ"ל בשם התנד"א ועכ"פ בלאוין וודאי שהוא מצווה וא"כ אין אנו מבינים פי' הפסוק עד שיבוא אליהו ב"ב. כ"ז כתבתי בדרך הפלפול אבל התבוננתי דגם לר' יוחנן הוי מצי לאוכוחי דתשתרי דאל"כ ורק מחמת דחיה הוי מצי ליתן המליקה לחרש כהן או לקטן דאף דקטן אינו חולק מ"מ אוכל כמ"ש הרמב"ם שם ולדידיה קיל יותר, אף דאסור למספי ליה איסורא מ"מ צ"ע עכ"פ למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ואיסור דרבנן יש דיעות דספינן ליה ועי' שו"ת שם אריה חאה"ע סי' י"ז ואכמ"ל. והנה אם נאמר דגם בהז' מצות אינו מחויב הסומא לר"י כנ"ל י"ל קושית הכרו"פ סי' פ"א דבבכורות ו' אמרינן חלב מנ"ל דשרי וכו' ודלמא לסחורה והקשה כיון דס"ד דאסור משום אמ"ה א"כ אינו ראוי אף לב"נ ואיך קאמר לסחורה ובזה ניחא דעכ"פ ראוי לסומא אלא דדוחק לאוקמי במלתא דלאו שכיח דא"כ משכחת ג"כ בחולה מסוכן שיש בזה פ"נ וי"ל

ג (אם סומא לר"י מחויב בז' מצות או באביזרייהו דע"ד ג"ע ושפ"ד. דחיה לראית הכ"ד ושם אריח ורעק"א אם עכו"ם וגר ואשה סומים מחויבים במצות. עוד דחיות לראית הגאון רעק"א. מדוע אין אסור הסומא באשתו בלא סימנים לבד ט"ע דקלא. אם מוקמינן כ"ע אחזקת צדקת. יעקב אבינו לא במך על הקול מחמת שהיה זקן וכן יצחק. עוד י"ל דבאמת סמך על הקול רק אח"כ לא סיפר עמה ולבן רימה אותו

) והנה בשם אריה שם מביא ראית הכ"ד שם דלית הלכתא כר"י ממ"ד רבא בחולין צ"ו איך סומא מותר באשתו ועכ"פ אין בזה ראיה רק לענין הז' מצות שגם הב"נ מצווה להנ"ל באות הקודם. וכן הראיה שכתב בעצמו מקדושין ס"ו מהאי סמיא דהוי מסדר מתניתא לקמיה דמר שמואל וא"ל עד א' אשתך זינתה א"ל אי מהימן לך זיל אפקא ואי דפטור ממצות לא נאסר לו אשתו ג"כ ועי' מ"ס באוהל ברכות והודאו"ת כ"א] י"ל קצת למ"ד בסנהדרין נ"ז דב"נ מוזהר על כל ערוה שב"ד ישראל ממיתין עליה ועי' כ"מ ולח"מ הל' מלכים פ"ט ה"ה וא"כ בסומא ג"כ ה"ה ואף להכרעתינו דאינו מוזהר מ"מ י"ל דאביזרייהו דג"ע [וה"ה דע"ז ושפ"ד] שחמור מאוד לישראל עד שיהרג ולא יעבור עי' יו"ר סי' קנ"ז ה"ה לסומא עכ"פ אסור לכתחלה גם לר"י דאל"כ מדוע יהרג יסמא ויעבור ויש לחלק]. ובזה יש לדחות ראית הג' רעק"א הנ"ל באות א' דסומא מצווה בלאוין דאל"כ משכחת מצרי שני סומא נשא מצרית שניה סומית ולכאורה אמאי לא כתב יותר רבותא ישראלית סומית אם אינה מצווה בלאוין אלא ע"כ משום אביזרייהו דג"ע וא"כ ה"ה במצרית סומית דיינינן לה כפקחת לענין האיסור מחמת אביזרייהו דג"ע ועי' מ"ש באוהל ארץ נוד קפ"ג ס"ק י"ג ואף לר"י בכה"ג מה"ת אסורים אבל בשאר לאוין אין ראיה שחייבים לר"י. והנה אם נאמר דרבא בחולין שם אליבא דרבנן קאי אין ראיה כלל דלר"י מיחייב אף בהז' מצות וכנ"ל באות הקודם. אך התבוננתי דאפ"ה יש ראיה גם לר"י דסומא מחויב בז' מצות כיון דכל הילפותא שלו מדכתיב אלה המצות והחוקים והמשפטים דכל שאינו במשפטים אינו בחוקים וא"כ ה"נ נאמר דהפסולים לדון כגון עכו"ם גר ואשה לא יהיו במצותם כלל אתמהה אלא ע"כ דר"י בעי שבהך הפסול לדון יהיה ג"כ מה שהוא בעצמו אין עליו דין וזהו רק סומא ולא הנך ועי' מלוא הרועים שם אות י"ב [וקצת צ"ע למ"ש הב"י חו"מ סי' ז' דרבינו ירוחם מביא הפוסקים להכשיר לדון גם סומא בב' עיניו והלא הוא בעצמו ס"ל דהלכה כר"י] וא"כ לא קאי על הני תלתא, ובזה י"ל דלר"י אף דהני תלתא נעשו סומים מ"מ לא נפטרו ממצותם כיון דמה דפסולים לדון לאו מה"ט רק מצד תולדותם, ולא קשה דא"כ יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכן דא"כ אשה עדיפא מאיש וכמ"ש בשאגת אריה סי' פ"ב דאיך נאמר דאשה אינה בעשה דתשביתו דא"כ עדיפא מאיש לענין שתלקה על לאו של בל יראה דלא הוי ניתק לעשה וכן מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור די"ל דאדרבה מה"ט גופיה דהוי תלתא גברא חלוקים ושוים בחד מלתא, זכר לדבר כמ"ד לכ"ע שלשה כתובים הבאים כא' למידים ואין משיבים וא"כ גם לר"י קשה סומא איך מותר באשתו וכגון גר או עכו"ם או בישראל רק שהיא ג"כ סומית והיא חייבת בהמצות וע"כ משום ט"ע דקלא וצ"ע קצת למ"ש בשמ"ח סי' ס"ג דאשה לא מהימנא בט"ע באיסורין דאורייתא ועי' תבואות שור שם ומעיל צדקה סי' ס"ג] ועפ"ז יש להשיב