מור ואהלות קה

מנוחה הלכות שופר פ"ב ה"ב אות א' עי"ש. מיהו כל זה רק אם נאמר דאף לר"י אסור למספי ליה איסור כמו לקטן אז י"ל דהוי בר זביחה מיהו זה צ"ע ועי' מ"ש באוהל ראשי בשמים אות ט' לענין להושיט לב"נ חצי שיעור וי"לח ואכמ"ל

והנראה לפע"ד ע"פ מ"ד בסוטה כ"א נהי דפקודי לא מפקדי באגרא מי לא מפלגו וכן בשבח י' תירץ הגמ' במתן שכרה וה"נ זה החילוק דאף לר"י מ"מ אגרא קצת עכ"פ יש לו כשמקיים המצות אף אם פטור ממצות גם מדרבנן והנה צ"ע לפע"ד ממ"ד בירושלמי שבת הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט עי' מ"ש באוהל ברכות והודאו"ת ט', ועי' בבית מנוחה שם דלר"י י"ל כמו דאין נשים סומכות ה"נ סומא אסור לו לסמוך וא"כ כ"ש שאין לו שכר אך באמת לא אבין דכיון דפטור מדרבנן וגם מלאוין איך שייך לומר עליו איסור כיון שהוא פטור מכל איסורים ול"ד לאשה וא"כ ממילא יש לו אגרא ועי' שיטה מקובצת דאף שפטור מדרבנן ג"כ מ"מ ממדות חסידות מיחייב] ונלפע"ד ראיה לזה ע"פ מה דקימ"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן עי' ש"ך ח"מ סי' כ"ה ס"ק י"ד ובשו"ת באר שבע סי' כ' וה"נ דלחכמים יהיה דינו ככל ישראל שמצווה ויש לו שכר ולר"י אין לו אף קצת שכר כמו עכו"ם המקיים מצות החוקים כציצית ותפילין [לבד מצות השכלית שגם לעכו"ם יש שכר כמ"ד בשכר כיבוד אב שנולד לו פרה אדומה בעדרו ואפשר דכיבוד אב נכלל בל' מצות שקבלו עליהם ב"נ עי' חולין צ"ב ועי' נחל אשכול הלכות מילה סי' ל"ט אות ו' ועי' ילקוט למודים אין ישראל נגאלים אלא בזכות ל"א מצות ואכמ"ל או על ז' מצות שלהם כידוע] אלא ע"כ דגם לר"י עכ"פ קצת אגרא יש לו להסומא. וכן משמע ממ"ד בב"ק שם כ"ש שיש לי אגרא טפי דמפקדינא ועבידנא משמע בפירוש דגם כשאינו מצווה כר"י מ"מ קצח אגרא יש ועי' שבו"י ח"ב סי' ל"ח] הן אמת שלהתוס' שם דלר"י מחויב מדדבנן י"ל דאגרא טפי פרושו כיון שלחכמים מחויב מה"ת וע"ז יש אגרא טפי, אך לפי מ"ש באוהל דאשי בשמים אות ד' דעל דברי סופרים י"ל דיש יותר שכר א"כ הפשט פשוט דאף לר"י אם אפילו פטור גם מדרבנן מ"מ קצת אגרא יש. ובזה י"ל מ"ש בס' לוית חן פ' לך שדוחה דברי התוס' שכתבו דלר"י מיחייב עכ"פ מדרבנן כיון דכל מידי דרבנן אסמכוה על לאו של לא חסור וכיון שאינו מצווה בלאוין שוב אין עליו לקיים המצוה מדרבנן וכן נראה שיטת הירושלמי עי' מראה פנים מכות פ"ב ה"ה ופני משה מגילה דמקשה הירושלמי על ר"י דאם ראה מאורות ונסתמא שפורס על שמע הלא לר"י פטור ממצות עי"ש ועי' בית מנוחה שם ועי' קרבן העדה סוטה פ"ב ה"ב ובעמודי אש להה"ג מבאהטאליע קונ' בית תפלה אות כ"ג, ולא קשה עפ"ז קושיתם דא"כ הוי כעכו"ם דיש חילוק ביניהם לענין השכר וא"כ עפ"ז ניחא ג"כ קושית הגאון רעק"א ושו"ת דבר הלכה דאמאי כשר שחיטת סומא דגם לר"י מקרי בר זביחה לענין שכר וכן בקטן וחרש י"ל כן רק לענין כתיבת תפילין י"ל דקטן לאו בר קשירה גם לענין שכר דחששו חז"ל, שמא לא ישמרם משא"כ חרש י"ל דישנו בשכר וצ"ע] וכ"ז לר"י אבל אנו קימ"ל כרבנן דסומא מחויב בכל המצות עי' מג"א סי' נ"ג ובעמודי אש שם. והנה בסוף מס' כלה ואם היה סומא יאמר לו סלוק תפילתן ואף לבני מערבא שעובר בלאו עי' ב"י או"ח סי' כ"ט ל' לא קשה דהא לדידהו לר"י פטור מלאוין כנ"ל, די"ל רזה קאי לדברי ר' יוסי שם ולגירסת הגר"א שם דהך ואם היה סומא מקומו קודם ואיזהו רבו ואף דע"ז קאי גם דברי ר' יהודה דס"ל כל שרוב חכמתו ממנו ולדידיה פטור ממצות י"ל דבלאוין מחויב ע"כ גם לדידיה. ועכ"פ מזה משמע דלדידן סומא וודאי מחויב בתפילין דלא כמ"ש הרא"ש בה"ק הל' תפילין בשם ספר העתים ע"ש: [ואגב אזכיר דבשבת שם איתא דר"ח הוי נקיט בידיה תרתי מתנתא דתורא אמר כל דאמר לי מלתא חדתא משמיה דרב יהיבנא ליה א"ל רבא הכי אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו עי"ש ברש"י ובמהרש"א. והרבה דקדוקים יש בזה כמובן, ובפרטן א' מנ"ל לרבא דזה מלתא חדתא שלא שמען ר"ח. ב' דהך מלתא אלבישייהו יקירא סובל רק על בעל המלתא כמו רב. ג' דהלא אסור ללמוד בשכר וקשה על רבא. ונלפע"ד דרבא לא נתכוין כלל ללמד לו מלתא חדתא רק כיון ששמע שמכריז ומודיע שיתן המתנה א"ל הכי אמר רב, פי' שאתה עושה כמו שאמר רב שצריך להודיע וממילא היתה זאת חדתא לר"ח משמיה דרב ויהיב ליה התרתי מתנתא ורבא קבלם כיון שלא נתכוין ללמד רק שר"ח נמצא למד, לזאת א"ל רבא חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי פי' אף שלא נתכונתי להמתנה [ואף דקימ"ל בח"מ סי' ר"ד דכשהבטיח לחבירו מתנה מועטת ולא נתן הר"ז ממחוסרי אמנה דסמכה דעתו מ"מ הני מילי כשהמקבל נתכוין לזה משא"כ בזה שלא נתכוין רבא לזה א"כ הרי הי' רשאי שלא ליתן ומדנתן ע"כ רק מחמת החביבות] וכן י"ל דהיה די אם היה נותן לו מתנה א' ומדנתן לו תרתי ע"כ מפני החביבות, א"ל אין א"ל היינו דאמר רב מלחא אלבישייהו יקירא פי' על מי שהוא בעל המלתא יקר בעיניו כשמביאין לו סייעתא פי' שגודל נדבת לבך לא מצד חביבות שמעתתא דרב רק מצד שכיון לדעתך, א"ל זה לא ידעתי שיש חשיבות לבעל המלתא כשמביאין לו סייעתא לפיכך השתא דאמר דב הכי בתרייתא עדיפא לי כי בקמייתא גם אני ידעתי מזה רק שלא נודע לי משמיה דרב הכי משא"כ בתרייתא לא נודע לי כלל והך דיהיבנא לך מקודם לאו משום החביבות שכיון לדעתי רק מחביבות שמעתתא דרב וראיה דאי הוי נקיטנא אחריתי פי' זוג אחר גם כעת יהיבנא לך אף שבזה ודאי לא נתכונת לשכר ולא כיון לדעתי ואדרבה זה עדיפא לי כנ"ל]

ב (אם סומא לר"י מחויב בז' מצות. אם עכ"פ מחויב בשש מצות. ראיות שונות בזה. פי' נכון במנחות מ"ה. ישוב לקושית התוס' ודורש לציון. אם כהן סומא מחויב במצות. על מי מוטל החיוב של וקדשתו. קושיא על ר' יוחנן עפ"ז. אם נאמר דאינו מצוה על ז' מצות י"ל קושית הכו"פ וצ"ע

) וראיתי להעיר במ"ש היעיר אוזן שם דנראה דעכ"פ בשבע מצות מחויב גם לר"י וכן הביא בשם תוס' תלמידי רבינו פרץ דס"ל כן וכן ראיתי בשו"ת שם אריה יו"ד סי' א' בשם הבשמים ראש סי' ע"ג דלא גרע עכ"פ מעכו"ם, ולפי מ"ש באות הקודם אין ראיה דהלא במתן שכר עדיף מעכו"ם אבל לענין זה גרע ורק לענין ישראל פקח אמרינן בחולין ל"ג מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסוד משא"כ בסומא י"ל דלישראל סומא מותר ולעכו"ם פקח אסור, ובפרט לדברי התוס' הנ"ל באות הקודם דמדרבנן מיחייב בכל המצות א"כ לענין זה עדיף מעכו"ם ולענין דאורייתא גרע, ובפרט לפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה סוף פ' גיד הנשה דמה שאין אנו אוכלים אמ"ה וכדומה הוא רק מהצוי למשה מסיני ולא מפני שהקב"ה אסרו לנח א"כ סומא שאינו בהמצות שנאמרו למשה מסיני מנא ליה המצות שנצטוה נח. ועוד ראיה דהלא ב"נ מצוה על הדינים ובמס' ב"ק שם אמרינן דפוטרו ר"י מכל הדינים שבתורה ומטעם זה פוטרו מכל המצות דכל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים עיי"ש הרי דאינו מחויב גם בהז' מצות לר"י, אולם י"ל ע"פ מ"ש התוס' שם ד"ה וכן פוטרו מכל דינים דלסוף חזר בו ר"י ממה שהיה פוטרו מבושת