מור ואהלות קג

וכו' נטל לקרות ועי' ט"ז סס"י תר"א ושבת דף ל"ה ורש"י תענית ט"ו ריש ע"ב, והמקור שיקראו סדר תקיעות בתפלת לחש מראה"ש ל"ד ע"ב ר"פ ב"ש קם לצלויי א"ל לשמעיה כי נהירנא לך תקע לי [ועי"ש בדף ל"ג א"ל ר"ז לשמעיה איכוין ותקע לי] א"ל רבא לא אמרו אלא בחבר עיר פירש"י בצבור ועפ"ז בצבור כשהתפללו בלחש כמו ר"פ גם רבא מודה דשפיר הוי עביד אם היה אומר כי נהירנא לך וכו' [והטעם י"ל כמ"ש המג"א סי' קכ"ד סק"ז דלפיכך נהגו להמתין על האב"ד מפני המתפללים מלה במלה עי"ש וה"נ ועפ"ז י"ל טעם למנהג שלנו שהאב"ד מקריא עי' משבצות סס"י תקפ"ה ולא המתפלל שחרית כמ"ש בד"מ והוא מה"ט] ולגרסתינו נהירנא בה"א עי' ב"ב צ"א שפי' הרשב"ם זכורני ועי' ערוך ערך נהר שע"פ ויזכור אלקים את נח פי' המדרש אנא מנתיר ליה ועפ"ז הפי' בגמ' כאשר אזכיר לך תקע לי וענין זכור פרושו בדברים [עי' פסחים ק"ו ומג"א סי' רע"א סק"א והיה צ"ע לי דהרי במגילה י"ח אמרו זכור יכול בלב וראיתי בפמ"ג שם באשל אברהם או"ק ג' ומשבצות ב' שהרגיש בזה ואפשר דנלמד ג"ש זכור זכור משם אך דא"כ נבעי ג"כ ספר*) ועי' תפארת ישראל ושם ישראל ברכות פ"א מ"ה מזכירין יצ"מ ואכמ"ל] ואיזה דברים יש אם לא במה שיקרא לפניו תקיעה, ורש"י שם פי' לסימן שסיימתי הברכה ולכאורה למ"ש בסי' תקפ"ב ס"ט דברה"ש נוהגים לומר בקול רם א"כ ממילא ישמע הסיום [ועי' לעיל לענין כהן א' שקורין יברכך] ובפסקי תוס' סוף רה"ש נאמר רק משמיעים קולם ועי' או"ח סי' ק"א ס"ג ועי' באה"ט ושע"ת שם וי"ל כיון דעיקר הלימוד בברכות ל"א מפסוק וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קול בתפלה ואף שבמדרש שמואל פ"א איתא ויהי היום ריב"ל אמר זה יומו של עצרת מ"מ כמדומה שיש מדרש אחר דר"ה היה ועי' מג"א סי' תקפ"ד סק"ה וכן משמע בזה"ק פ' פנחס דף רל"א דכ"מ דכתיב ויהי היום ר"ה הוא ועי' תנדא"ר פ"ח, וי"ל דלפיכך חשבה עלי לשכורה דאז כ"ע הגביהו קולם אבל באמת השיבה שעשתה כדת שהיא קשת רוח ויראה יותר מלעורר דין ואצלה לא שייך הטעם שתכוין לבה ע"י הרמת קול דהרי בגמ' שם למדו מפסוק מדברת על לבה שצריך כוונת הלב הרי דכוונה לבה גם בלחש ועי' יד אפרים סי' ק"א ואכמ"ל] אבל לדברי הש"ע קשה, וי"ל כיון דמסתמא היו שם עוד יחידים דהרי היה שם רבא ועי' לח"מ פ"ג מהל' שופר דב' קולות שוות מב' אנשים לא משתמעי אף דחביבי וא"כ סוף סוף לא ישמע סיום ברכתו משא"כ אם יקרא לפניו תקיעה שאין הקולות שוין יכול לשמוע, ואף לפי מ"ש באות מ"א דתרי קלי שאינם שוין יותר לא משתמעי מ"מ י"ל כמ"ש במגן גבורים סי' קכ"ח בשלה"ג ס"ק י"ד דהיכא דא"צ לתת לב רק לא' החביב יותר כגון בשופר וחצוצרות שמצות היום בשופר שפיר יכול לשמוע וה"נ אין לו ציוי לשמוע לסיום הברכה רק לקול תקיעה ואכמ"ל, וכן י"ל דאפשר רש"י גרס נחירנא והוא לשון רמז ועי' רש"י סנהדרין צ"ג ד"ה רמז ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ב'. עכ"פ הרי דלא חששו בזה להפסק באמצע התפלה דהוי צורך וי"ל דזהו כוונת המשנה ר"ה ל"ב העובר לפני התיבה השני מתקיע וכתב רב האי דלא נאמר תוקע כיון דבאינו מובטח אין לו לתקוע ולכאורה קשה דהול"ל במוסף תוקעין, ועי' בפי' תפארת ישראל דקמ"ל דרק בחזרת הש"ץ תוקעין ולא בלחש ולפע"ד אין מזה שום משמעות כמובן למעיין ועי' תוס' יו"ט שם, וכן ראיתי במהרשד"ם סי' א' ראיה דלא היו תוקעין בלחש מדרב חסדא ורב זעירא לא היו מתפללים ט' ברכות כמ"ד בירושלמי עי"ש והיו יוצאים בתפילת הש"ץ, ולפעד"נ דאדרבה ראיה למנהגינו שמתפללים ט' ברכות שצריכים ג"כ לתקוע, גם מ"ש שקדמונינו לא היו נוהגים ק' קולות אדרבה למ"ש בפרדס הגדול סי' קע"א דבירושלמי גרסינן דק' קולות כנגד ק' פעיות דאימא דסיסרא ומשום בל תוסיף ליכא עי"ש ועי' בטור סי' תקצ"ב, ומ"ש המג"א שם בריש הסימן דאין לנהוג כן לכתחילה פי' בעיר חדשה ואולי גם מה"ט שאז צריכים ג"כ להקרות אבל היכא דמנהג לתקוע בלחש צריכים ג"כ להקרות. ולפעד"נ דהמשנה רמזה כן בתיבת מתקיע שרק לתקוע אין לו אלא א"כ מובטח בעצמו אבל להקרות מותר ומתקיע הפי' כמו מקרא את ההלל שע"י יהיו תוקעין וזה מותר דבזה לא יתבלבל כמו שמותר להקרות ברכת כהנים. ואף שבמשבצות סי' תקפ"ה סק"ז ובמט"א כתבו שהש"ץ בתפלה לא יפסיק להקרות וכן יראה מרש"י תענית ט"ו ע"ב ד"ה תקעו בני אהרן דהוא השמש ולא הש"ץ דש"ץ ע"כ אסור מטעם הפסק, מ"מ י"ל דעכ"פ זה קאי בחזרת הש"ץ התפלה דאפשר באחר משא"כ בתפילת לחש דהכל שוים, ולא קשה עמ"ש המג"א תקצ"א סק"ב דבמקום שהקהל מתפללים עם הש"ץ והוא חוקע וטעה אסור לשיח ולגעור בו עי"ש די"ל דקאי במקום שמתפללים יחד חדא תפלה עי' ריב"ש סי' ל"ז וע"כ במובטח הש"ץ וא"כ י"ל דאם ישיחו ויגערו בו יוטרד ולא יוכל לחזור לתפילתו משא"כ בנ"ד ובפרט דשם כתוב בפירוש לשיח ולגעור בו משא"כ בקריאת תקיעות אין זה שיח הפסק כנ"ל [וכמו דלא הוי הפסק מה שאומרים היום הרת עולם גם בלחש אם תוקעין עי' ד"מ ומ"ש בלבוש שלא לומר בלחש זה לשיטתו ובמקום שאין תוקעין]. ועוד ראיה ע"פ מ"ש בתשו' הרדב"ז ח"א סי' שמ"ז לענין אם היחיד ששמע תקיעות מיושב ומתפלל מוסף ביחיד אם מוחר לו לתקוע בעצמו בסדר הברכות וז"ל ומסתברא דמותר דאין כאן לא ערבוב ולא הפסקה דערבוב ליכא כיון שהוא יחיד וגם אומר אותם מתוך הספר וכו' והפסקה ליכא חדא דתקיעת שופר מענין התפלה ועיקר שתקנוה על סדר הברכות הלכך לא הוי הפסק ולא הוי כמפסיק בדברים אחרים בטלים ותו כיון דהוי צורך מצוה קצת להשלים הק' קולות אף שאינו מחויב בדבר מ"מ לא הוי הפסקה ותו כיון דתפילת המוספים אינה אלא בחבר עיר והיחיד פטור ממנה הוי דבר של רשות ואפילו שיפסיק לית לן בה הלכך אין זה חיוב ליחיד לתקוע על סדר הברכות ואם תקע אין מוחין בו ואדרבה שפיר עביד עכ"ל והנה לפעד"נ אף שהביא השעת"ש סי' תקצ"ב שהברכ"י תמה עליו ובאמת תמוה מה שלא הזכיר דברי הטור ושאר פוסקים שאינו מפסיק אף או תקע ליה אחרינא ומנ"ש שהוא בעצמו אין לו לתקוע עכ"ל, מ"מ קט שכלי רואה שאין כאן שום תמיה ומנ"ל לבדות מחלוקת בין הפוסקים הראשונים דהרמב"ם בפ"ג כתב דהיחיד בין ששמען על הסדר ובין שלא על סדר ברכות יצא משמע בפירוש שרק יצא אבל אם רצה לתקוע על סדר הברכות מותר אף בעצמו וכן משמע מאלפסי והרא"ש והטור עי"ש וע"כ מוכרח לומר שכן דעת וכוונת המחבר ורמ"א אבל איסור מאן דכר שמיה ומה שכתבו אינו מפסיק פי' אינו מחויב להפסיק אבל יצא בתקיעות הראשונות, וגדולה מזה כתבו התוס' בקדושין דף ל"ג ד"ה אין בעלי אומנות וד"ה אין ת"ח דאף שנאמר אין רשאי פרושו אין חייב אבל אם רוצה מותר ועי' מ"ש באות ט' י"א ועי' שערי חכמה שער י"א סו' ה' ועי' ם **(שוב ראיתי בשאגת אריה סי' י"ג שהביא דברי הרמב"ן פ' תצא ע"פ זכור את אשר עשה למרים שמביא לשון הספרא זכור את יום השבת יכול בלב כשהוא אומר שמור הרי שמירת הלב אמורה הא עה אני מקיים זכור שתהיה שונה בפיך עי"ש ובמודי אש קונטרס מעון הברכות אות י"ז שפלפלו בזה ועי' בני יששכר חודש אדר מאמר נ' אות ח' ט' עי"ש.)**