מור ואהלות קב

השנה היה בסעודה קטניות ומקורו מסנהדרין. ומ"ש בספר חסידים סי' ש"ץ דעדשים מבושלים מרבים זרע מקורו מירושלמי יומא פ"א ה"ד: נב (אם מותר בר בר"הש לשחות יותר משיעור בהתפלה המלאכים מותרים בסמיכה. בר"הש אסור לסמוך בתפלה. אם מותר להקרות התקיעות בתפילת לחש טעמים למקריא, דברי הפמ"ג ומחה"ש צ"ע. ג' חלוקים בין ברכת כהנים להקרות תקיעות רמז בש"ס למקריא וגם בתפילת לחש. הערות בתפלת ר"הש בק"ר. אם קול א' חביב יותר משתמעי אף בתרי קלי. רמז ממשנה. הערה על הת"י ומהרשד"ם ממשבצות ומט"א אין ראיה. ממג"א לא קשה. ראיה מרדב"ז. היחיד מותר לתקוע בסדר הברכות ולפע"ד אין מחלוקת בזה. ראיות לזה ובמהרי"ל יש ט"ס. ממג"א לא קשה ג"כ. עוד ראיה דמותר להקרות ומנהג ותיקון הוא

) נשאלתי ע"ד יחידי סגולה ששוחין בתפילת ראה"ש ויו"כפ יותר משיעור שיתפקקו החוליות שבשדרה אם יש איסור בזה. וזאת תשובתי הנה בא"ח סי' קי"ג ס"ה כתוב דשיעור כריעות המחויבים לא ישחה כ"כ עד שיהיה פיו כנגד חגור של מכנסים ועי' בלבוש וט"ז הטעם דמחזי כיוהרא ששוחה יותר לשיעור ועפ"ז בהכריעות שהם רק ממנהגא שפיר דמי ועי' ט"ז סי' קכ"ג סק"ז וסי' קכ"ז סק"א ובזה י"ל סתירת הש"ע דבסי' קי"ג משמע דרק בזכרינו ומי כמוך נוהגים לשחות ובסי' תקפ"ג משמע דבכל התפלה הדין כן ועי' בתוס' ברכות י"ב ע"ב ד"ה כרע ודף ל"א ד"ה ומוצאו ג"כ זה הסתירה, ובאמת אין כאן סתירה דמי שרוצה לנהוג לשחות בכל התפלה ג"כ אין בזה משום יוהרא כיון דהוי רק ממנהגא ועי' א"ר ומגן גבורים סי' קי"ג, עוד יהיה נ"מ בגדול מפורסם שכל מעשיו לשמים אין חשש יוהרא עי' משבצות סי' ק"א סק"א אמנם במשבצות קי"ג שם סק"ה כתב טעם שלא ישחה כל כך כנ"ל מחמת גנאי ג"כ וא"כ אף בכריעות דמנהגא וגדול מפורסם אסור ג"כ לכרוע כ"כ, אך י"ל דגנאי לא שייך רק כשהחגור מגולה וכן י"ל דמעט יותר משיעור שיתפקקו החוליות עדיין אין פיו כנגד החגור וליכא לא משום יוהרא ולא גנאי ובזה נציל קצת את ס' אלפי מנשה בברכות דף י"ב שפי' כרע כחיזרא כורע ביותר מהשגת רבבות אפרים דהלא אסור לשוח יותר מדאי עי"ש דהך יותר מדאי מיירי כשפיו נגד החגור והך כורע ביותר מיירי ביותר משיעור שיתפקקו החוליות. וא"כ בנ"ד הנך יחידי סגולה ע"כ אינם שוחין בכל תפילות ר"ה ויו"כ יותר מדאי כנ"ל דבלא"ה א"א לעמוד כך הרבה בלי סמיכה ובעת התפלה אין לסמוך עצמו לעמוד עי' סי' צ"ד ס"ח, ובפרט בר"ה י"ל ע"פ מ"ד דבר"ה הקב"ה משתתף עמו מלאכי מעלה לישב בדין כמ"ד וה' פקד את שרה שהיה בר"ה וכ"מ שנאמר וה' הוא ובית דינו והנה למלאכי מעלה אין ישיבה עי' מדרש שוח"ט תהלים א' ועי' יפ"מ ירושלמי ריש ברכות ובס' כבוד חכמים שם ויש להוכיח שם דסמיכה מותרים המלאכים דאיתא שם למעלה אין ישיבה ודוד יושב וכו' אלא מהו וישב שסמך עצמו הרי דמלאכים מותרים בזה דאל"כ הדרא קושיא לדוכתא ומזה ראיה למ"ש המחבר בח"מ ססי' כ"ח דכשהדיינים בסמיכה מותר אף לכתחילה דהוי כישיבה וע"פ מ"ש הסמ"ע שם ובסי' י"ז דכשהדיינים והעדים או הבע"ד בפ"א נסמכים ממ"נ הוי שלא כדינא עי' מ"ש באות הקודם א"כ בד"ה אסור לסמוך בעת התפלה. עת הדין דממ"נ הוי שלא כדין אבל בשחיה ליכא ממ"נ וי"ל בזה קושית הש"ך שם סי' י"ז סק"ה משתיה ואכמ"ל עכ"פ כיון דאין שוחים יותר מדאי שפיר דמי

. עוד נשאלתי ע"ד הני רבנן שמקרין סדר תקיעות גם בתפילת לחש במקומות שתוקעין אז אם אינו כמפסיק ח"ו בדברים בטלים ואם הוא מנהג ותיקין שיש לו מקור. וזאת תשובתי הנה קבלה בידינו מקרושי עליון וגאוני ארץ שנהגו כן וכן שמעתי מפורש יוצא מפי קדוש מפורסם.. ומקור המנהג דהנה טעם הפשוט שצריכים מקריא מביא הרמ"א בא"ח תקפ"ה ס"ה כדי שלא יטעה וא"כ בתקיעה הראשונה שוודאי לא יטעה ואפ"ה הביא המג"א שם ס"ק י"א בשם של"ה דגם התקיעה ראשונה יקרא לפניו וע"כ דיש עוד טעם מחמת שצריך המקריא לכוין ג"כ כמ"ש המג"א שם וא"כ ה"ה בתקיעה א' עי' מחה"ש וכ"כ היעב"ץ, ומ"ש הפמ"ג והמחה"ש דכוונת המג"א שציין לסי' קכ"ח סמ"ג דלרמ"א משמע דגם בתיבה הראשונה יש לחוש לטעות וכן היכא שאין קוראין לו גם להמחבר שם יש לחוש לטעות כמ"ש שם סק"כ וה"ה הכא וא"כ אין ראיה שצריך המקריא לכוין, הנה לפע"ד צ"ע דבאמת לרמ"א שכתב דגם תיבת יברכך יקרא לפניו י"ל דג"כ מודה שאין שייך בה טעות רק מש"ה צריך להקרות ע"פ מ"ש הפמ"ג שם דהרמ"א י"ל דסובר דדרשא דאמור להם שיקרא הש"ץ מלה במלה דרשה גמורה הוא וא"כ אין נ"מ גם בתיבה א', או כמ"ש במק"א שע"כ מוכרח הש"ץ להקרות גם תיבת יברכך דאל"כ הלא כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן וזה אף למ"ש הרמ"א בסי' קכ"ח סעיף מ"ה דיברכך סוף ברכה בפני עצמה ועי' מגן גבורים סי' נ"א וסי' ס"א לענין אם רשאי להפסיק בפיסוק טעמים ואכמ"ל וע"כ ס"ל לרמ"א דיקרא בקול רם [ועי' מ"ש בסידור יעב"ץ על מה שהש"ץ מתחיל בפסוקי דזמרה בק"ר הודו על ארץ] או דשם יש חשש שיתחיל פסוק השני משא"כ בתקיעה א' ליכא הני תלתא סברות וא"כ מדוע קוראין אותה אלא ע"כ משום דצריך ג"כ לכוין, וכן להמחבר דהיכא שאין קוראין לו כגון ליחיד שצריך להקרות לו תיבת יברכך י"ל דהמחבר ס"ל כהדיעה שמובא בכנה"ג שיחיד אינו מברך ג"כ רק נ"כ בלא ברכת אק"ב של אהרן דלא כרמ"מ המובא במג"א שם ס"ק ט"ז כ' ומ"ש המחבר סעיף כ' ויברך ב"כ קאי רק על נ"כ באמירת יברכך וכו' וא"כ עפ"ז דאינו מברך לא ידע מתי יתחיל יברכך לפיכך קוראין לו גם יברכך משא"כ בתקיעה א' יוכל להתחיל תיכף אחר הברכה אף שלא יקראו לפניו ומדוע קוראין אותה לפניו אלא ע"כ משום שהמקריא צריך ג"כ לכוין. ואם אין אתנו יודע עד מה י"ל דלא פלוג ועי' זוה"ק פ' פנחס דף רל"א ע"א וע"ד לא ידעו הני בבלאי רזא דיבבא ויללותא ולא ידעו דתרווייהו צריכי וכו' אינון לא ידעו ועבדין תרווייהו ואנן ידעינן ועבדין תרווייהו או י"ל דעכ"פ יוכל לכוין כוונה הפשוטה המובא בספרים] ועפ"ז היה קשה לי דסוף סוף איך לא חששו להפסקה בין הברכה לתקיעה במה שקורא לפניו התקיעה הראשונה עי' הגמ"י פי"ד מהל' תפלה שר"ת קרא תגר על מה שהש"ץ קורא כהנים משום הפסקה וה"נ ומה יועיל התירוץ שצריך ג"כ לכוין אחרי שלכאורה אין לזה רמז בש"ס מדין המקריא ושהוא צריך לכוין. וע"כ נלפע"ד דראו חכמי המקובלים שיש לו רמז בש"ס ולפיכך י"ל דמעיקרא כך תקנו ולא הוי הפסק דהוי כגוף התקיעה לכתחילה וכמו בגוף תקיעות דמעומד עי' מג"א סי' תקפ"ה ס"ק י"ח דלא הוי הפסק דהוי צורך וה"נ, וא"כ עפ"ז כ"ש בנ"ד לענין להקרות בתפלת לחש למנהג התוקעין אז כמ"ש לקמן וודאי דמותר להקרות אז דשייכו ב' הטעמים שלא יטעה וגם שצריך לכוין וכ"ש דלא הוי הפסק מש"ה [וקצת צ"ע בתקיעה א' בתפילת לחש דלא הוי כ"ש אך לפי המקור שאכתוב לקמן נראה דתקיעה א' יותר כ"ש דצריכה להקרות מהאחרות]

דהנה נראה דהיה תקנה קדומה להקרות כל מיני תקיעות עי' תוספתא סוכה פ"ד חזן הכנסת נטל חצוצרות