מור ואהלות קא

ואיכא מצות זה אלי ואנוהו. ובזה יתישב ג"כ קושית הפמ"ג הנ"ל דמדוע השמיטו הך דימול מעומד דממ"נ אם המוהל אינו סנדק פשיטא דמעומד דלא גרע ממ"ש דכל העם יעמדו וכשהסנדק מוהל באמת מותר לישב ולמול דא"א בענין אחר ויש מצוה בהישיבה, ולפיכך י"ל דבכוונה כפל הרמ"א המנהג שתופס התינוק יושב פי' גם כשמל ולא כתב שלכתחילה המנהג שהמוהל לא יהיה סנדק כאשר פרשתי בכוונת היעב"ץ דבאמת אין בזה מנהג לדידיה וגם לכתחילה ס"ל דיכול המוהל להיות סנדק, משא"כ ברכת על המילה י"ל כשיטת המג"א סי' ח' שאין תלוי בהמצוה ויכול לברך על המילה בעמידה וישב וימול לפיכך כתבו ויברך מעומד פי' אף שהוא סנדק מ"מ ברכת על המילה בעמידה ואף דלשיטת הב"ח הוי עמידה הפסק עי' ט"ז או"ח סי' נ"ג סק"א מ"מ ישיבה י"ל דלא מקרי הפסק ובפרט דגם בעמידה צ"ע אם מטעם הפסק הוא עי' יד אפרים שם. ובהיותי בזה י"ל דפריעה מותר בישיבה אף שאינו סנדק אף דמל ולא פרע כלא מל אך למ"ד ביבמות ע"א דלא נתנה פריעה לאאע"ה א"כ הך לכם קאי רק על המילה שצריך עמידה אבל הפריעה מותר בישיבה [אך ע"פ מ"ש במדרש והובא ברש"י פ' לך דרק באברהם לא היתה לו מה לפרוע אבל לישמעאל פרע ועי' תוס' יבמות שם דגם אברהם פרע ערלתו אף שלא נצטוה ועי' חדושי הרשב"א שם י"ל קצת דגם פריעה צריך עמידה ויש לחלק וצ"ע. עוד העירה במ"ש הפת"ש רס"י רס"ד בשם יד אליהו דלדעת הש"ך שאינו יכול האב לעשות שליח במילה ה"ה בפריעה דהלא כל עיקר חיוב על האב יותר ילפינן מקרא דאברהם עי' מ"ש באות ל"ג וכיון שלא נתנה פריעה לאאע"ה א"כ אין החיוב על האב יותר רק במצות מילה ולא בפריעה וצ"ע] ועפ"ז י"ל טעם למנהג שכתבו הטור ורמ"א שתופס התינוק יברך להכניסו והקשיתי באות ל"ד שמדוע לא יברך המוהל עי"ש דזהו באמת הטעם להורות לנו דמעתה לאחר המילה מותר לעשות הפריעה בישיבה [אף דבאמת ברכת להכניסו לא קאי על הפריעה אי לא נתנה לאברהם אע"ה מ"מ היא קודם הפריעה ויש דעות דקאי עלה עי' בפוסקים ואי לא קאי עלה בוודאי מותר הברכה בישיבה דאינה ברכת המצות כשאין אחריה מעשה וכמ"ש בשם ישראל ברכות פ"א מ"ג דלשיטת הרשב"א דברכות ק"ש הם ברכות בפ"ע ואין להם ענין עם ק"ש לפיכך הם בישיבה ועי' מג"א סי' רצ"ו שחילק כן ובזה ג"כ י"ל קושית הפרדס הנ"ל דמדוע צריך טעם בלבנה שצריך עמידה מחמת קבלת פני השכינה דהלא כתיב לכם די"ל דהיינו דוקא במצוה שיש אחריה מעשה משא"כ לבנה הוי אמינא שדמי לברכת אהבה רבה ואף דכתיב לכם מ"מ בישיבה קמ"ל דמשום קבלת פני השכינה הוי כמעשה. ועי' באחרונים שהעירו שמדוע אין מברכין על התפלה או על ברכת המזון דהוי מצוה ובפשוט י"ל כיון שאינה מעשה עי' לעיל אות ל"ז ומ"ש באוהל ראשי בשמים אות ז' דעקימת שפתים לא הוי מעשה ע"כ לא דמי לברכת לבנה] ובזה יתחזקו דברי שם דגם כשאבי אביו מוהל בכל זה הסנדק מברך כדי להורות החידוש דמעתה מותר הישיבה. אך צ"ע משבת קל"ז גבי העומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית שדייקו התוס' מזה שצריכים לעמוד הרי דאף שהוא לאחר המילה למנהגינו אפ"ה עומדים וכ"ש הפורע, וי"ל דהתוס' לשיטתם פסחים ז' דברכת להכניסו קודם המילה א"כ קאי העומדים שם בעת המילה לא בעת הפריעה, ועפ"ז ידוקדק הלשון כשם שהכנסתו פי' ועדיין לא נימול משא"כ למנהגינו אומרים כשם שנכנס ואפשר למנהגינו הך העומדים לאו דוקא וצ"ע

אציג קצת מ"ש בדרך הדרוש ע"פ הנ"ל דהיכא דכתיב לכם בעמידה וי"ל דאף שהמצוה. ג"כ דבר הנהנין מ"מ צריך עמידה כיון דהוי ג"ש וא"כ בקרבן פסח דכתיב בו משכו וקחו לכם א"כ מצות אכילתו בעמידה אך החגיגה שעמו דלא כתיב בו לכם מותר בישיבה, ועפ"ז י"ל פי' הפסוק שאמר יעקב אל יצחק קום נא שבה ואכלה מצידי ועשו אמר יקם אבי ויאכל מציר בנו וקשה דיעקב אמר לשון בשני הפכים קום שבה, דידוע דהשני גדיי עזים שהביא יעקב היו חד גדיא לקרבן פסח וחד לחגיגה ע"כ אמר קום נא דלקרבן פסח דכתיב לכם צריך קימה בעמידה שבה דלחגיגה מותר לישב משא"כ עשו הביא רק ציד א' עי' במדרש והוא רק לפסח דהוי כחובה לזה אמר יקום אבי פי' שרק בעמידה יאכל, אך י"ל עוד דאף היכא דכתיב לכם מ"מ כיון דנהנין הוא יאכל רק בישיבה דבגיטין ע' קימ"ל דלא יאכל אדם מעומר ואגב אציג מה דהיה קשה לי שבש"ע או"ח סי' ק"ע השמיט זה ורציתי לומר דאולי נשתנה הטבעים עי' מג"א סי' קע"ג סק"א ומ"ש באות י' אך לא מצאתי מזה מפורש. ומה"ט לא נכון בעיני מה שראיתי מת"ח שאוכלים מעומד לפני רבם דנלפע"ד דאין בזה משום שומר מצוה לא ירע רע שלא יזיק לו דאין מצוה כלל בעת אכילה לעמוד בפני רבו ועי' פסחים ק"ח דרק א"צ הסיבה אבל לישב מותר וכ"כ ביו"ד סי' רמ"ב סט"ז, ומ"ש שם ולא ישב לפניו עד שיאמר לו שב לא קאי בעת האוכל דמקור הדבר ברמב"ם ממדרש רות ויאמר שבו פה וישבו וזה היה שלא בזמן אכילה. עוד יש ראיה מקדושין ל"ג אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית כדי שלא יהיה כבוד רבו יותר מכבוד שמים, וה"נ אם נאמר דאכילת פסחים אף דכתיב לכם מ"מ נדחית מצות עמידה אז ועי' ש"ע הגאון מהרש"ז סי' רצ"ו סעיף ט"ו א"כ כ"ש בעמידה לפני רבו בעת אכילה] ובפרט באכילת פסח דצריך הסיבה וחירות אין מטריחין אותו לעמוד כמו בההלל עי' ט"ז או"ח סי' תכ"ב סק"ד ועי' תוס' זבחים דף כ"ה ד"ה אין ישיבה עי"ש, רק מה דהוי מטבע קצרה כברכת הפסח י"ל דהוי בעמידה כמו על המילה שצריכה עמידה אף שמל בישיבה כגון שהוא סנדק כנ"ל מ"מ הברכה לא נגרדה אחר המצוה וזה שאמר יעקב קום נא פי' לברך הברכה שבה ואכלה דהאכילה מותר בישיבה אף דכתיב לכם משא"כ עשו אמר יקום אבי ויאכל גוף האכילה בעמידה דלא חש לברכה, וכן לא חש מהסכנה שיש בזה כשיאכל מעומד דמנהג עשו היה כן וראיה מדאמר עשו הלעטיני דרך רעבתנות למלא כריסו, ועי' גיטין שם דהממלא כריסו מכ"ד אחזתו אחילו ועי"ש עוד ג' דברים מתיזין גופו של אדם אכל מעומד ושתה מעומד ושימש מטתו מעומד הרי דהנך ג' בחדא מחתא נינהו ועי' מס' כלה דהמשמש מטתו מעומד אחזתו אחילו וא"כ עפ"ז ה"ה באוכל מעומד וכמו שמצינו שלא חש מלמלאות כריסו שגורם לחולי אחילו ה"נ באכילה מעומד שגורם לחולי זה. ועפ"ז י"ל ג"כ דזה החולי קרוב למיתה וראיה דבגיטין שם אמרינן אכל בשר שור בלפת וישן בלבנה אחזתו אחילו ובמס' כלה אמרינן עלה דדמו בראשו, ובזה י"ל שאמר עשו דהולך למות פי' ע"פ מנהגו הזה דדמו בראשו ולמה לו בכורה, ואף שיש לפקפק על המכירה הזאת מצד שאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו כגון מה שאירש מאבא עי' ח"מ סי' רי"א ס"א אך י"ל ע"פ מ"ד שם ס"ב דאם צייד עני אמר מה שתעלה מצודתי היום מכור לו ממכרו קיים משום כדי חייו ועי' בסמ"ע שם וא"כ י"ל דעשו הצייד שהיה עיף עד שהולך למות מחולי אחילו הנ"ל דאמרינן בגיטין ובמס' כלה שם דרפואתו תבשיל מקמח של עדשים ויין ויאכלם בתר דאכל ושתה עי"ש לזה נתן לו לחם ונזיד עדשים ועי' במדדש שם שגם יין נתן לו ובזה נתרפא כנ"ל ומשום כדי חייו ממכרו קיים, ויתישב ג"כ לשון המד"ד שם מה עדשים יש בהם שמחה ולכאורה מה שמחה בהם ואפשר ע"י הרפואה הזאת וסמך ג"כ למנהג שאוכלים עדשים בסעודת בן זכר דיש בהם משום שמחה ועי' מג"א סי' קנ"א סק"ה דבעיבור