מר ואהלות צט

טביע' דוקא יפה חלק ותמה על עצמך שהרי אורחא דמלתא על הרוב כשמתעלם איזה אדם אומרים העולם באומר נהרג וקול יוצא ע"י כך שנהרג פ' וכפ"י כת"ר לא שבקת חיי שיועיל שום עדות וסיים וכתב דאין לנו לבדות דברים מלבנו על דברי העדות לומר שמא כך היה או כך היה כדי להחמיר עכ"ל הרי אתה רואה דדוקא דאם אמר שמעתי שנהרג לא אמרינן שמא עפ"י הברה שמע אבל אם אמר ששמע שטבע אזי חיישינן וא"כ הכא בנ"ד שאמר הגוי האדה מאהו אלא מקתול מאהו גריק מייה לאין וכו' משמע ששמועתו היתה שמת ע"י הטביעה א"כ אליבא דמרן חיישינן שמא שמע מקול הברה

והנראה ליישב בפשיטות דנ"ד לא אמר שמעתי אלא כך אמר ומן קבל אצרית דעולית הל יאודי אלדי 'גאייה וכו' קאלי הל מזכור מאהו אלא מקתול מאהו גריק מיט דמתוך לשון זה משמע שהוברר לו שמת אבל מאמת מיתתו שלא בטביעה אלא הריגה ואפי' מרן ומהר"י סמוט מודים בנ"ד דלא חיישינן ועוד דכיון דכבר כתב המבי"ט ז"ל דהויא ספיקא דרבנן י"ל דמרן ז"ל לא החמיר אלא בספיקא דאורייתא באופן דעלה בידינו דעפ"י עדות זו הראשונה יש בה כדי להתיר זאת העגונה והנה קצת מחכמי הישיבה הי"ו לא מלאם לבם להתיר בעדות זו הא' משום דמספור הנשים שספרו לגוי לא הזכירו שמו ואני הנלע"ד כתבתי והמעיין יבחר ואומר עוד טעם נכון והוא דאפי' אם נחשוב העיקר העדות של הגוי היא היוצאה מדברי הנשים הנז' ולא הזכירו שמו הכא שהנשים בעצמן לא אמרו שהם ראוהו הרוג ומושלך אלא אחרים ראוהו הרוג וספרו להם ואם כן י"ל דהאחים שראוהו הרוג הם יודעין הענין שזהו הצראף אשר בא עם הכזנייה ושספרו לפני הנשים מסתמא ספרו ואמרו שהיאודי שבא עם הכזניה נהרג והם קצרו בספרם לגוי דסברי כי הגוי הזה אשר נתפחד וגם שאל אותם מה נעשה בו הוא יודע שפיר מענין היאודי הזה וברור אצלו מי הוא וזהו שאמרו אל זאהיה וכו' וכיון שכל ספור הנשים הוא מאחרים שהגידו להם שמצאו אותו הרוג והוי כעד מפי עד דתלינן דעדות הא' היתה כתקנה שידעי שזה היאודי ההרוג שהוא הצארף שנשלח עם הכזנייה ויש לי ללמוד זה מתוך תשו' הרב בני משה בסי' קס"ד ומתשו' זרע אברהם בסי' ב' ג' שמשם בארה דמסתמא תלינן שעדות הא' היתה כתקנה ואף שמדברי מהר"י זאבי שם משמע דלא ס"ל ע"ש בנ"ד אזיל ומודה וכמש"ל בשם מהר"י ווייל שכ' דכיון דידעינן שהיה אותו יאודי על הדרך תלינן שאותו יאודי נהרג עכ"ל וא"כ אף אנו נאמר דכיון שידעינן שהיה אותו יאודי על הדרך תלינן מה שראוהו ידעי והכירוהו לזה הצארף בעלה של זו וספרו עליו והנשים ששמעו מהם קצרו בדבריהם ואמרו יאודי סתם וזהו אם אנו רוצים להתיר מכח דברי הנשים לבד האמנם האמת יורה דרכו דכל עקר שהביא הגוי בדבריו שיחת אלו הנשים אינו אלא לאמת שמיתתו היתה ע"י הריגה ולא ע"י חנק בים אבל הוא כבר מבורר אצלו שמת זה יאודי הצראף וכ"ת הרי יש הכחשה בעדיות שבעדות ראשונה הוא מת ע"י הריגה ואלו בעדות האחרונה הוא בחנק ע"י המים זה אינה עדות מוכחשת כיון דלדברי שתיהן שזה מת וכמבואר דבר זה בדברי הש"ע ע"ש

ומעתה' נבא לדבר משפט עדות הב' שגם שסלא יש הזכרת שמו אכן כיון שאמרו לא כמו היאודי שבא עמנו עם הכזניה יען שבא עמנו ללדקייה וכו' ומיד חזרנו וראינו אותו מת מושלך על שפת הנהר וכו' והכרנוהו שזהו היאודי שהיה עמנו ולקחנו אותו וקברנוהו במקום פ' והכורג' שלו וכו' ופנקסו מונחים ביל 'גוסר וכו' עכ"ל הנה ודאי דיש לפשוט זה ממ"ש הרמב"ם בפי"ג מהלכות גרושין הביאו הטור והש"ע בסי' י"ז וז"ל יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא הגוי המסל"ת ואמר איש שיצא עמנו מכאן מת משיאין את אשתו אעפ"י שאין הגוי יודע את האיש והוא שאמר וקברתיו עכ"ל והכא נמי בנ"ד שאמרו הגוים המסל"ת היאודי שבא עמנו עם הכזנייה והרי אנו יודעים ממקום אחר שבעלה של זו הוא ניהו שבא עמהם עם הכזניה וידוע לכל שנשלחו אלו מעכו להוליך הכזניה למקום פ' וסיימו בדבריהם שהכירוהו וקברוהו דליכא השתא חששת בדדמי מי כלל והוי ממש כאלו אמרו שיצא עמנו מכאן כיון שידוע לכל שיצאו מעכו עם הכזניה דאפי' את"ל דבאומרם היאודי שבא עמנו עם הכזניה לא חשיב כאומרם שיצא עמנו מכאן כמ"ש הרמב"ם אלא חשי' כאומר יאודי שיצא עמי מת דלהרמב"ם לא מהני וכמ"ש הר' כנה"ג בסי' י"ז אות קל"ז דחיישינן שמא נתלוה אחר עמו בדרך ע"ש מ"מ לק"מ לנ"ד חדא דכבר כתב הר' שם דלהרא"ש וכמה פוסקים הביאם שם הר' ז"ל דלא ס"ל הכי ולא חיישינן להאי חששא לשמא נתלוה אחר עמו וסיים וכת' והלכת' כבתראי ועוד בנ"ד אפי' הרמב"ם מודה דלא חיישינן לאחר דהא אמרו שבא עמנו עם הכזניה וסיימו בדבריהם שזהו שמצאוהו מת והכירוהו וקברוהו הא ליכא תו חששא אלא משום שראוהו אחר ג' ימים למיתתו כנראה מספורם שהלכו וחזרו וראוהו הרוג ומושלך ביער סמוך לנהר ואנן בעינן שיראו אותו תוך ג' ימים למיתתו להא אמינא דאי מהא לא ארייא דכבר הסכימו רוב ענין ורוב בנין כמה גדולים מהפוסקי' ז"ל דאם הגוף מחובר עם הראש ולא נחבל בפניו שמעידין אחר כמה ימים למיתתו וכמ"ש בתשובת זרע אברהם סימן ב' עש"ב וכ"ת הרי כתב הרב כנה"ג משם תשו' מהרי"ק אה"ע ומשם מהרשד"ם שצריך שיאמ' הגוי הזה לאותם שראו אותו יוצא משם עם פ' וכו' אבל אם אמ' סתם איש שיצא עמי וספר זה למי שלא ראה אותו אעפ"י ששמעון יצא עמו חיישינן שמא פעם אחר' יצא עמהם ועל האחר הוא שמעיד עש"ב וא"כ בנ"ד לא ידע ההגמון מדבר זה ולא ראה לאלו שיצאו משם עם הכזניה ועם היאודי גם לזו אני אומר דליכא למיחש מזה כלל בנ"ד משום דהכא בנ"ד שאמרו ומרוב פחדנו מהשר ששלח אותו עמנו וכו' וראינו הכור'ג שלו וחפציו דוקא וכו' ולא היה מאמין וכו' וגזר עלינו לחזור ולראות מה נעשה ביאודי הזה ומיד חזרנו וראינו אותו מת