מר ואהלות צח

חלף הלך לו הא ודאי מלתא דלא שכיחא כיון שלא נשמע דבר זה כי אם על היאודי הזה בעלה של זו:

וסמוכות מצאתי לחי' זה שבא הדבר מפורש בהר' המבי"ט ח"א סימן קל"ה שהביא כטעם זה שכתבנו וז"ל שאיש א' יאודי שהיה ידוע שיצא ממקום א' ללכת לביתו למקום אחר ולא הגיע לשם ונשכח זכרו בכל אותם המקומות ובא הגוי מסל"ת שאמ' שנהרג באותו הדרך באותו הזמן שעל הרוב כל מי שנשמע עליו דבר זה הוא למיתה ואין א' מני אלף שיאמר עליו דבר זה שישוב עוד לביתו ואם כן נשאת אשתו לא תצא דלא הוי אלא איסורא דרבנן דמדאורייתא אזלינן בתר רובא עכ"ל ואע"ג דלא התיר מטעם זה לכתחי' ולא הועיל טעם שכתב אלא להוציא מידי אסורא דאו' מ"מ מ כד דייקי' שפיר בנ"ד אף המבי"ט מודה דתנשא לכתחילה דבשלמא אם הנשים הללו מסל"ת היו מספרות לפנינו או ע"א מסל"ת לא ספר לפנינו אלא דוקא מה שהיו מספרות אלו הנשים הנז' ועל ספור זה לבד אנו באין להתיר האשה הזאת אז יש מקו' לומר דלא תנשא לכתחילה על פי עדות זו וכדכתב המבי"ט ז"ל אבל הכא בנ"ד כד מעיינינן שפיר בלא עדות הנשים שאמרו שהוא הרוג ומושלך ביער מה ששמע העד יוסף מפיו של הגוי שאמר שלפי דעתו דמיתתו לא היתה ע"י טביעה אלא בהריגה דמשמע דמפשט פשיטא ליה ששמע שמת בעלה של זו אלא דבאופן מיתתו כיצד היתה מסופק כי מתוך דבריו משמע ששמע שמת זה בטביעת הנהר ולפי דעתו שפט מדברי הנשים שמיתתו היתה בהריגה וכיון שדברי הגוי שספר לישראל מבורר שעל בעלה של זו שאנו עסוקין בו הוא מדבר וליכא לספוקי באחר הא ודאי בנדון כזה אפילו המבי"ט מודה ומכ"ש שנ"ד הוא עד מפי עד דטפי תלינן להקל וכמ"ש הראנ"ח ז"ל בתשו' סימן ס"ה דבעד מפי עד ננעלו אז דרכי הדרישה והחקירה ואין לו לדיין אלא כדברי המעיד לפנינו שהעדות ההיא תוסיף תת כוחו מהעדות הא' עש"ב גם הרב המבי"ט ח"א סי' קי"ג תנא דמסייעא לן אף על גב דנדונו היה שהזכיר שמו מ"מ לפי הטעם שכת' ה"ה אפילו בלי שמו ומעשה שהיה כך היה והכא נמי בנ"ד כיון שאינו נודע בכל המקומות שדרים בהם היאודים סביבות עכו שנעלם באותם הימים שום יאודי אלא זה שנודע לנו שיצא לבדו תו ליכא למיחש ליאודי אחר שבא מסוף העולם וכדכת' הר' ז"ל ואף לדברי המבי"ט של סי' קל"ה דלא התיר לכתחי' אינו אלא בעד הרואה אבל בעד השומע מפי עד בודאי שתלינן להקל ותנשא אפילו לכתחילה וכמו שפסק בסי' קי"ג ולפי דעתי נ"ד עדיף מנדון של המבי"ט של סי' קי"ג דהכא קאמר הגוי מסל"ת והכור'ג שלו וחפציו הם 'פיל 'גוסר וכל היאודים אשר המה 'פיל 'גוסר פתחו וראו בתוך חפציו הטלת והתפילין וסדור שלו ששמו כתוב עליו והביאום לשם מפחדם מהמושל אשר שלחו עם הכזניה והנשי' הנז"ל שספרו לגוי שהוא הרוג ומושלך הא ודאי דבכל כה"ג דההרוג הנז' הוא ניהו בעל החפצים הללו ועדיף מנדון המבי"ט ואף על גב דהרב פני משה ח"א סי' ג"ן כתב על דברי המבי"ט דקולא גדולה היא והכל חולקים עליו כבר תמה עליו בתשו' נאמן שמואל דאיך דחה דברי מי שגדול בלתי שום ראייה וגם הרב חקרי לב אה"ע הביא ראיה מדברי המבי"ט ממ"ש מהר"י ווייל ז"ל סימן ע"ט וז"ל כיון שודאי ידעינן שהיה אותו יאודי על הדרך תלינן שאותו יאודי נהרג וכעין דברי המבי"ט כת' הרב בפסקים וכתבים סי' קל"ט פסקו מור"ם בסימן י"ז ובתשו' חוט השני סימן צ"ה גם הר' כרם שלמה סימן ה' שהביא כמה אומדנות בנ"ד להתיר את האשה וכן בסימן ו' ומשם תראה שכל הצדדים וההוכחות שצדד להתיר האשה הם ג"כ בנ"ד וסמך על דברי המבי"ט כמ"ש בנדונו דהוי ספיק' דרבנן וגם הר' פ"מ ח"ב סי' ח' סמכו על ס' מבי"ט ז"ל ועשו דבריו סניף עם סניפים אחרים וכבר כתבנו לעיל דנר' עדיף מנדון המבי"ט ואפילו החולקים עליו מודו בנ"ד דהוי עד מפי עד והוכחות נכוחות וכדכתי' לעיל ועל הספק הב' אי מקרי זה הגוי מסל"ת אומר אני דשפיר הוי מסל"ת יען שהיאודי יוסף הנז' לא שאל אותו מעקרא מה נעשה ביאודי הזה והשיב לו אלא הר' יוסף הנז' שאל אותו בתחילה שאלה אחרת דלמה נתעכב והשיב לו הגוי מעשה שהיה וביני ביני הרחיב הדבור עמו כיצד שמע ממיתתו ובכה"ג שפיר הוי מסל"ת דשאלה הראשונה ששאל הר' יוסף לגוי למה נתעכב אינה ענין לגוף העדות של מיתת זה היאודי כמבואר כל זה בתשובות מהרח"ש סי' ל"ח וראייתו מתשו' מהר"ם שכת' שאפי' הקרובים מחפשים ואפ' דעי"ז נתעורר הגוי ואמר דבריו וכיון להעיד שקר עכ"ז כת' דשפיר מקרי מסל"ת גם הרב כרם שלמה בסי' ג' למד מתשו' זו לנ"ד דהוי בכה"ג דהוי שפיר מקרי מסל"ת עש"ב ודו"ק והגם שהנשים לא הזכירו אימתי נהרג כבר כתבו כל אחרונים ז"ל שכבר פשטה הוראה בכל ישראל להורות דתלינן להקל אף בעד ראיה ולא הזכיר שראהו תוך ג' ימים להריגתו אמרינן דתוך ג' ראה אותו כ"ש בעד השומע מפי עד כנ"ד דיותר תלינן להקל ואמרינן ינן שפיר דעד הא' ראהו בתוך ג' והעד הב' קצר בדבריו וכידוע מתשו' הראנ"ח ז"ל שהבאנו לעיל וז"ל מהר"ם אלשיך בסי' מ"ד דלא מחמרי' אלא בעד הרואה אבל לא בעד השומע משו' דשומע תלינן ששמע עדות הראיה עש"ב

איברא מה שעומד לנגדי הוא שנראה דעת מרן בב"י אה"ע דאין משיאין עפ"י הקול כדעת הרמב"ן ודעמיה דס"ל בהדיא שאין לסמוך עפ"י קול הברה ואע"ג דרבים פליגי בזה והכא נמי בנ"ד כיון דלא הזכיר הגוי ממי שמע דבר זה מאן לימא לן דלא אמר כן עפ"י שמועה בעלמא ששמע מפי קול דלא פסיק והיינו קול הברה דאין משיאין: האשה עפי"ז ובעומדי בזה ראיתי בתשו' מרן אה"ע בדין גוי מסל"ת בשם הרב יעקב סמוט ז"ל דף ק"ו ע"ב שגם הוא נסתפק בזה והעלה לאסור עפ"י ספק זה ע"ש ומרן כת' עליו ומה שכת' כת"ר דמטעם אחר אין להתיר והבאת ראייה מתרומת הדשן ואחד מן החכמים חלק ואמר דלא קאמר תה"ד אלא לגבי