מר ואהלות ק

מושלך וכו' מכל אלו הדברים מוכח שכוונתם על זה האיש בעלה של זו ולא אחר שהרי החפצים והטלית והתפילין והפנקס וסדור שלו שכתוב שמו עליו המונחים 'פיל 'גוסר וכמו שאמרו הם מוכיחי' שעל זה מדברים ולא על אחר ועוד הרי כתב מהרח"ש שם דמשום האי חששא הצריך הרמב"ם חפוש עכ"ל ואם כן בנ"ד שעשינו חפוש ונודע לנו שלא יצא מעכו יאודי אחר עם הכזניה זולת זה בעלה של זו האשה הנז' תו ליכא שום חששא מהנז' באופן דגם על פי עדות זו מותרת לינשא אפילו לכתחילה וכאמור

והשתא הכא נבא לעדות הג' שבאה מדמשק יע"א שכתוב בה שופת יאודי צרף ג'גייב 'גזניה מעו וכו' וגם בעדות זו לא הוזכר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו אמנם כבר בררנו בעדות ראשונה וכתבנו דלית לן בה וכיון שכבר אנחנו יש לנו ידיעה מבחוץ שהיאודי הזה הצרף שהביא הכזניה עמו הוא ניהו עזרא בעלה של זו ששלח אותו בכור נגרין נז' א"כ אע"ג דלא הזכיר שמו לית לן בה דלאו גזרת הכתוב היא אלא כדי משום לידע מי הוא זה היאודי וכל היכא דידעינן ממקום אחר סגי וכמש"ל בשם הר"ן ומהרח"ש ז"ל וכן ממה שסיים אינהו מכנוק כנק מייה ולא אחד קיתלו ומא מעו שי וכו' ואווצעי אכדרון ליל 'גוסר וכן רוחו שופו וכו' כל אלו הדברים מורים בודאי על זה האיש ולא אחר ומכ"ש לפי אומרו אווצעי כדהון ליל "גוסר וכן עלו ושם ראו ישראל כל חפציו ופנקסו וטליתו ותפלין וסדור שלו הא ודאי בברור שזה הוא בעלה של זאת ולא אחר שראה הגוי ואמר שזה נחנק במים ומת ולא ע"י הריגה וכ"ת זה בעינן שתכף יציאתו מן הנהר תוך שעה שיהיה רואה אותו ולא אחר כמה ימים והכא מתוך הענין מוכח שלא ראוהו תכף עלייתו מן הנהר ואע"ג שכת' הרא"ם ז"ל בתשובה דכשלא ידעי מתי עלה שבודאי אנו תולין לומר שעתה עלה ומעידין עליו ולא אמרינן שמא קודם שהה יום או יומיים עכ"ל ע"ש מ"מ הרי כבר כתב מהרח"ש בדף מ"ו שלא ראה דברי הר"ן שכתב דמן הסתם אין לתלות ולו' שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיותר מצוי ששהה יותר משעה א' וכו' דאלו היה רואה אותו היה חושש לדבריו וכו' וסיים וכתב הרי לך ג' הרועים הרשב"א והר"ן והריב"ש דהיכא דאינו ידוע להו מתי עלה מן הים תלינן להחמיר אמנם י"ל שהרי סיים מהרח"ש ז"ל וז"ל ואפשר מה שהקל הרא"ם הוא בנדון שלו דליכא ספיקא דאורייתא אלא דרבנן דבדרבנן קי"ל לקולא וזה אפשר כוונת תה"ד עכ"ל וא"כ בנ"ד דהוי ג"כ ספיקא דרבנן וכמש"ל בשם המבי"ט סי' קל"ד וקי"ג והסכימו עמו בזה הרב פני משה בח"ב סי' ח' והר' כרם שלמה בסי' ב' דהוי ספיקא דרבנן ע"ש וכבר כתבנו לעיל דנ"ד עדיף מנדון המבי"ט ודאי לא הוי אלא מדרבנן שפיר תפסינן כקולת הרא"ם ומכ"ש שיכולין אנו לו' דאפי' הרשב"א והר"ן שהחמירו לא החמירו אלא בספיקא דאורייתא ולא בספיקא דרבנן ועי"ל בנ"ד דאפי' ידעינן דאשתהי יותר מיום או יומיים אחר עלייתו מן הנהר יכולין להעיד עליו והוא על פי מ"ש הרב ז"ל שהביא משם רש"י וא"ז ז"ל שכתבו הר"ן ז"ל והרב המגיד משמם דמהני הצטרפות סימני כלים עם סימני הגוף שאינם מובהקים כי היכי דמהני גבי גט טביעות עינא עם הכלי עכ"ל הה"נ בנ"ד איכא סימני הגוף שאינם מובהקים וסימני כלים כמבואר בשאלה דהוו תרוייהו כסימן מובהק לרש"י ואור זרוע ובסימן מובהק הא קי"ל דמעידין עליו אפי' אשתהי כמה ימים מעלייחו מהנהר וכמ"ש הרב כנה"ג דף כ"ט ע"א אות שס"ז ע"ש ואע"ג שכתב מהרח"ש שם שקש' לקבוע הלכה להתיר א"א ע"י צרוף כלים לאומדנו' אחרות דכל א' וא' באנפי נפשיה לא מהני ולא מועיל וכו' ולהכי אין בידינו כח להקל ולהתיר בשו' אופן בסימני כלים אף בצרוף וכו' ע"ש בד"מ י"ל בתרי גווני חדא דכבר כתבנו דנ"ד הוי דרבנן וכיון דהוי דרבנן שפיר יש לסמוך אדברי רש"י וא"ז לקולא כי החולקים עלייהו לא החמירו אלא בנדון דידהו דהוי ספיקא דאורייתא שכך כתבו קשה לקבוע הלכה להתיר א"א וכו' ואי נדון דידהו הוי מדרבנן לא הוו אמרי הכי ועי"ל דהרי אף המחמירין לא אמרו אלא דאין בידינו להקל ולהתיר בשום אופן סימני כלים אפי' בצרוף זולתי כיס וארנקי וטבעת והכא בנ"ד הרי איכא בתוך חפציו פנקסו וסדור שכתוב שמו עליו וכ"כ הרב פני משה דבפנקס החובו' יש להתיר ולדעתי דהם עדיף מכיס וארנקי וטב' דאפי לדעת מרן בתשו' דס"ל דאפי' בכיס וארנקי חיישי' להשאלה בהנהו דכתיבנא ליכא למיחש לשאלה אפילו לדעת מרן ובפרט לפי מה שראיתי להרב חקרי לב באה"ע סי' י"ב שכתב דאין לחוש לחו' הב"י בתשו' הלזו דמלבד שכל הבאים אחריו השיגוהו אלא גם בש"ע מדיוק דבריו מוכח להדייא שדעתו להתיר ע"כ בצד זה אין לחוש לחו' הב"י בתשו' הלזו עש"ב וא"כ בנ"ד הן לו יהא דסימני כלים אלו ככיס וארנקי ולא עדיפי מ"מ שפיר יש להקל בנ"ד ע"י צרוף לכ"ע ואין מי שיחלוק בכה"ג

ועוד בנ"ד לא ראו הטביעה כי אם דווקא ראוהו מושלך סמוך לנהר והכירו שע"י הטביעה נחנק ולא נהרג בידי אדם והיכא דלא ראו הטביעה ס"ל להרא"ש והטור והרב תומת ישרים דאפי' לא ראוהו מיד אחר שעלה ואפילו בטביעות עינא בלא סימנים והוא שיראוהו שלם בכל גופו עי"ע ואם כן אם הכא בנ"ד שלא ראו הטביעה סגי בטביעות עינא בלא סמנים ומכ"ש דאיכא ג"כ סמני כלים וסמני גוף ואע"ג שכתב מהרח"ש והרב כנה"ג באות ק"ו דרוב הראשונים והאחרונים לא מפלגי בין ראו הטביעה ללא ראו ודחו דברי הרא"ש בראיות ברורות וכמ"ש בתשו' מהר"י אלאשקר סי' כ"ו מ"מ הא קא חזינן כמה וכמה מהפוסקים שהסכימו עם הרא"ש והטור עיין בתשו' בנימין זאב בסי' י"ב ובעל חומת ישרים ותשו' ב"ח שכולם ס"ל כהרא"ש ואף דליכא רובא דמנכר דלא ס"ל כהרא"ש מ"מ כבר כתבנו דנ"ד הוי ספיקא דרבנן ולא דאורייתא ואם כן שפיר יש לסמוך אמקילין אע"ג דהוי מיעוט' לגבי הנהו המחמירין ועוד דבעגונא הקילו משו' תקנת עגונות ועי"ל דכל הנהו דפליגי על הרא"ש הוא