מר ואהלות צד

הוא שנתברר לו כנדון מהר"א ששון ז"ל ואפי' תימא דעל ידי הסימנים הוא שנתברר לו שהוא יחייא ע"י זקנו וחוטמו נקוב ופיאה שלו הנה כבר עלה בהסכמה מהרח"ש ודעמיה דע"י סימנים מובהקים מתירין והכא נמי הוו סימנים מובהקים לגמרי שזה הראש אינו גוי כשאר ההרוגים ואין מקום לספק אלא שמא ישראל אחר וחוטמו נקוב אפשר דאינו סימן מובהק כ"כ ולא דמי לנקב יש בו בצד אות פ' אלא דמי לנקב יש בו בצד תיבה פ' וגם לא דמי למצא גבשושית על חוטמו שכתבו הפוס' ז"ל דהוי סי' מובהק דהתם אפי' א' מאלף לא ימצא גבשושית בחוטמו אבל הכא דחוטמו נקוב כבר ידוע שבאותם המקומות שכמה אנשים ונשי' דרכם בזה בעבור הגוים

אמנם גם מהא לא ארייא דליכא למיחש דדל מהכא סי' זה דכיון דהזכיר שמו ושם אביו ושם עירו ולא הוחזק ב'גבל סינ'גאר מקום שדר בו יחייא הנז' יהודי אחר ששמו כשם זה וגם לא נשמע שנהרג במלחמה הלזו כי אם כמה גוים ועמם דוקא יהודי א' יחייא דוקא ונעלם עד עתה ובא הגוי ואמר אני ראיתי ראשו בין ההרוגים וזהו סימניו וכו' הא ודאי שזהו הנהרג יחייא ולא אחר כיון דלא אתחזק שמת בההיא מלחמה אלא יחייא ן' משה וכמו שלמדתי דבר זה מתורתו של הר' דרכי נועם ז"ל והר' זרע אברהם ז"ל עיי"ע באורך

וגם מעדות השניה יש להתיר בפשיטו' וממנה מוכח ג"כ שבתוך הג' ימים רא' הגוי ליתייא ההרוג הנז' וגם אמר להדיא שקברתיו ועוד מאחר שאמר שבמקום פ' קברו והלך אחיו של ההרוג וראה כמו שאמ'הגוי הא ודאי כל דברי הגוי כנים וקושטא קאמ' שאחיהם נהרג ובודאי שנתברר לו בירור גמו' שיחייא נהרג ולא אחר ומכל שכן דהוי עד מפי עד דתלינן להקל לדעת במה הכירו וגם מעדות הב' מוכח ג"כ דלא נהרג יהודי אחר אלא זה דוקא וא"כ הגוף שמצא אחיו בקבר כמו שאמר ליה הגוי ודאי הוא אחיו הנהרג ולא אחר

ועוד דהכא בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דהכא אחיו הלך ומצא את גופו בבית הקברות והכיר שזהו גוף אחיו ולא אחר ע"י שראה שיש בידו מכת חרב מקוד' ביד ימין ונתרפ' ומזה הסימן הכירו שהוא אחיו ולא אחר וזה ודאי הוי לגמרי וזה דומה ממש למ"ש הר' זרע אברהם ז"ל דף יו"ד דסמכינן אסימן שאמר העד שראה בראשו של מת רושם פצע מכת חרב בצד השמאלי דהוי סי' מובהק וסמכינן עליה אליבא דכ"ע וכו' גם בנ"ד לא חיישי' לשאלה וכו' עש"ב א"כ גם בנ"ד מודה הר"ן ז"ל כיון דהכירו גם כן ע"י מלבושיו דלהר"ן לא חייש לשאלה ועוד דבנ"ד כ"ע מודו כיון דנתן סי' אחר שכל ההרוגים לא יש בגופם שערות והוא אחיו יש בגופו שער לבן ושחור עם סי' המובהק שנתן אפי' הר"ן מודה בזה ומה גם דבנ"ד ג"כ יש עדות הגוי המסל"ת מלבד אחיו כנז"ל

הכלל העולה דאתתא זו דנ"ד שריא והותרה מכבלי העגון ומכל הטעמים שכתבנו שבכל טעם לבדו יספיק להתירה כ"ש בהצטרף כל הטעמים כולם הנז' ודי לה צער זה י"ד שנה ובודאי שאלו היה חי לא הוה אבד זכרו עד היום הזה ויצאה והיתה לאיש אחר אם אין עליה לחלוץ וצור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות היום ראש חדש סיון שנת התקפ"ב ליצירה ח"ש פנ"י נאום העבד

אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי זלה"ה ס"ט

שאלה ח'

ראובן אמר לשמעון קח טבעת זו והולך ללוי שיקדש לי אשה פ' והלך שמעון בעצמו וקדשה לראובן אי הוו קדושין או לאו כיון שלא עשאו שליח לקדשה

תשובה לכאורה נראה לפשוט זה ממ"ש הרי"ף ז"ל בפרק התקבל גבי סוגיא דההיא דהוו קרו לה נפחא דבעי בגמ' כתבו ותנו לשליח מהו סלוקי סלקינהו א"ד חייש לטרחא דידהו ולא אפשיטא ופי' הרי"ף ז"ל דהבעיא אם יכולים הם להיות שליח וא"צ לתת ביד השליח שאמ' הוא דאימו' דרצונו בכך שיהיו הם שלוחים אלא שלא להטריחם הוצרך לו' א"ד סלוקי סלקינהו ולא עשאם שליח אלא לכתיבה ונתינה ביד השליח בלבד יע"ש וא"כ הכא בנ"ד אליבא דהרי"ף ז"ל הויא מקודשת מספק ואם עברה וקבלה קדושין מאחר צריכה גט משניהם וכן ראיתי להרב קול אליהו בסימן יו"ד לח"מ עש"ב

אמנם אחר העיון והמתון יראה לע"ד דאינה מקודשת כלל וליכא ספק קדושין כלל ואפי' הרי"ף מודה בזה דלא קאמר הרי"ף ז"ל אלא דוקא היכא דקאמר ותנו לשליח בסתמא אבל היכא דקאמר לשליח פלוני וקראו בשמו כנ"ד אפי' הרי"ף מודה דסלוקי סליק וקפיד שפלוני יעשה עיקר השליחות וכמ"ש הר' גט פשוט בסי' קכ"ב ף כ"ז עש"ב ואף דהר' ז"ל כת' ואפשר וכו' הרי כת' הר' מ"ל בפ' ב' מה' גרושין וז"ל דמ"ש באומר תנו לפ' שמזכיר שמו ברורים בטעמם דבהא פשיטא לן דסלוקי סלקינהו ואינו גט אם נתנוהו הם בעצמם ובהא מודה הרי"ף ז"ל ועפ"י זה נחו שקטו תרי תמיהי שתמה שם הר' קול אליהו ז"ל על הרשב"ץ ז"ל בתשו' ח"ב סי' צ"ו ובתשו' סימן כ"ה שהביאה מרן בסי' קמ"ב שכת' שאינה מגורשת כלל שאיך לא חשש לס' הרי"ף ז"ל דלדידיה הוי ספק מגורשת גם מהרח"ש וגדולי אחרונים עמדו על תשו' זו ולא הזכירו דברי הרי"ף והוא פלא עכ"ל עש"ב דעפ"י מאי דכתיבנ' אין כאן פלא כלל ועיקר דהיכא דהזכיר שם השליח אפילו הרי"ף מודה דסלוקי סלקינהו ואינו גט כלל וממילא גם כן בנ"ד