מר ואהלות צא

גם בכתובה וכו' וכמו שהקשה רבי אבא ז"ל והנראה לע"ד ליישב ולכוין דברי התו' דבפ"ק דמציעא ודבריהם דפרק אלמנה נזונית והוא על פי מה שראיתי להר"ב בשיטה מקובצת למס' כתובו' שכתב ז"ל בדף י"ז ע"ב וז"ל עוד הקשו התו' לפי שטתם כי היכי דאמרינן וכו' ולפי שיטת רש"י שבמה דורא בתרא ניחא דמש"ה אמרינן בחזקת האלמנה משום דנשתעבדו בתנאי ב"ד ולאו כל כמינייהו דיתמי דאמרי נתננו וכדכתיב' לעיל אבל לשיטת התו' דאיירי במזונות דלשעבר אין כאן תנאי ב"ד ולא רמי עלייהו אלא חיובא דממון כשאר ב"ח דעלמא דבמזונות דלמפרע אין כאן אלא חיוב ממון וכו' עכ"ל ואם כן בודאי דמ"ש בפ"ק דמציעא דבעי ב במזונות דלשעבר כוונתם מבוארת על פי סברתם דהכא דכיון דאיירי במזונות דלמפרע תו ליכא על היתומים תנאי ב"ד אלא חיוב ממון כשאר ב"ח דעלמא אבל ר"י שאמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום איירי במזונות דלהבא דתובעת מכח תנאי ב"ד וא"כ ל"ק כלל מכתובה דה"ט דלא אמר כלום משו' שהוא שהוא תנאי ב"ד וגם התו' דפ' אלמנ' ניזונת שכתבו משום דשתקא עד השתא מוכח מלת' דיתמי קושטא קאמרי היינו ג"כ מה"ט דהשתא ליכא טענת תנאי ב"ד ור"ל כיון דשתקא עד השתא ואבד' טענת תנאי ב"ד ועכשיו שאין תביעתה אלא כמו ב"ח דעלמא מוכח מלתא דיתמי קושטא קאמרי באופן שכל כוונת התו' לו' דכיון דשתקא עד השת' ואבדה טענת תנאי ב"ד ובאה מכח טענת שהיא ב"ח בודאי דיתמי קושטא קאמרי דאין דרך אדם להניח מלתבוע ממון שלא יוכלו לו' עליו פרעתי ולתבוע אח"ך ממון שיוכלו לומר עליו פרעתי א"כ בודאי דיתמי קושטא קא אמרי אבל אה"נ במקום שיש לה לטעון מכח תנאי ב"ד אפי' אם שהתה כגון כתובה של מנה מאתים לא אמרינן מדשתקה עד השתא קושט' קאמר הבעל אלא אמרינן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום

ובזה ג"כ נתיישב מה שהקשה מר ניהו רבי אבא ז"ל על רש"י ז"ל שפי' במזונות דלהבא משמע דלשעבר עבר פשיטא דעל האלמנ' להביא ראיה ומאי שנא מכתובה דאית ליה לר"י דלא אמר כלום ואינו נאמן לו' פרעתי עכ"ל דעפ"י מ"ש הפרש גדול יש דכתובה טוענת מכח תנאי ב"ד מש"ה לא אמר כלום משא"כ במזונות דלשעבר דאין בהם עכשיו טענת תנאי ב"ד אלא ממון בעלמא כשאר ב"ח וכמ"ש הר"ב בשם התו'כנלע"ד ליישב דברי התו' ורש"י ודעמייהו ומ"ש אדוני אבי וכן באלמנה לא ידעתי מאי וכן דודאי באלמנה ליכא האי טעמא משום דשתקא שכתבו התו'משום די"ל דהאי דשתקא עד השתא משו' מזונות דכל עוד דלא תבעה כתובה יש לה מזונות וא"כ הא דשתקא משום כדי שלא לאבד מזונותיה גם מה שהקש' לפי' הרי"ף ז"ל כפי מה שפי' הרמב"ן דמאי קבעי הכא במזונות דהא בכתובה אע"ג דשתק' ומוכחא מלתא שפרע לה אפ"ה קאמר דלא אמר כלום אם כן במזונות נמי בודאי על היתומים להביא ראיה עכ"ל עפ"י מאי דכתיבנא לעיל לק"מ דאי ס"ל להרי"ף דקבעי על מזונות שעברו וכדעת התו' א"כ שפיר י"ל דשאני מזונות מכתובה מתרי טעמי אי משום כמ"ש הריטב"א בשם התו' דה"ט דיש צד לומר דנאמני' היתומים במזונות משום דחזקה לא משהו להו וא"א לתת לה בכל יום בעדים וא"כ גבי כתוב' ליכא האי סברא דהא ודאי היה יכול לפרעה בעריש ואי משום דמזונות שעברו אין עוד כאן בהם תנאי בית דין וכמש"ל מה שאם כן כתובה דעדיין תביעתה מכח תנאי ב"ד

ואי ס"ל להרי"ף כפרש"י דבעי במזונות דלהבא דהשתא הוי כתוב' ותביעת מזונות מכח תנאי ב"ד וא"כ מאי בעי כמו דבכתובה ור"י לא אמר כלום ה"נ במזוני ומאי בעי א"כ זו היא בעצמ' מה שהקשו תו' על רש"י ועל קושיא זו תי' בשי' מקובצת למס' כתובות להר"ב ז"ל וז"ל דכתובה שאני משום דאי מהימנת להו במאי דקאמרי נפרעת כתובת' מעקרא תקנתא לגמרי אבל במזונות אי לא יהבת לה מזוני דהאי שתא משום מהמנותייהו לשתא אחריתי תהיה נזונת בתקנתא דרבנן ולא מעקרא תקנתא דרבנן עכ"ל והקש' עליו מר ניהו רבי אבא ז"ל וז"ל דהא רש"י אית ליה כפי' התוס' דר"י אף במקום שכותבין קאמר דלא אמר כלום והתם לא מעקרא תקנתא דרבנן אי מהימנינן ליה דכשתוציא הכתובה תקח מנה מאתים ואם אבדה איהי אפסדה אנפשה ועוד דאפ' במקום שאין כותבין נמי לא מעקרא תקנתא דרבנן לגמרי דמצי אתנויי בשעת ארוסין לא תפרעני עני אלא בפני עדים וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דמציעא עכ"ל. ולכאו' קשה דמנ"ל לאבא ז"ל דרש"י ס"ל כפי' התו' ולא ס"ל כסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דר"י לא אמר אלא במקום שאין כותבין ואי משום שסתם דבריו בפ"ק דמציעא ולא קאמר דאביי מגופה דמתני' הדר ביה דר"י נמי לא קאמר אלא במקום שאין כותבין כמו שפי' הרמב"ן ן ז"ל זו אינה ראייה דכיון דכתב רש"י ז"ל דמגופיה דמתני' שמעינן דטעמא דהוציאה גט וכו' הוא משום דהטוען אחר מעשה ב"ד כמו שאמר ר"י וא"כ ממילא משמע דבמקום שכותבין נאמן לומר פרעתי דהורע כח ב"ד דכיון שכותבין לה סמכי' אתנאי ב"ד וכמ"ש הרי"ף ז"ל ולא הוצרך רש"י ז"ל לבאר זה ומ"ש ועוד אפ' במקום שאין כותבין וכו' וכמ"ש הרא"ש ז"ל הנה הרא"ש לא כתב כן אליבא דהרי"ף והרמב"ם ז"ל אבל אם נאמר דרש"י בשי' התו' וכמ"ש איהו ז"ל אם כן בהכרח דליכא למדחי כמ"ש הרא"ש דהא כתבו התו' להדיא בפ' אלמנה נזונת דף צ"ו בד"ה יתומים אמרו וכו' מידי דהוי אכתובה במקום שאין כותבין דכ"ע מודו דלא מצי אמר פר גתי מה"ט דפרישית עכ"ל ור"ל מטעמא דמה הועילו חכמים בתקנתם הרי להדיא יא דלא כהרא"ש והרא"ש לא כתב סברא זו דמצי לאתנויי כי' אלא לס' הרי"ף וא"כ אליבא דרש"י דס"ל כהתו' שפיר קאמר הר' דלגבי כתובה מה הועילו חכמים בתקנתם וא"כ אפי' נימא כמ"ש מר אבי ז"ל דרש"י ס"ל כהתו' דר"י איירי אף במקום שכותבין מ"מ מאי דקאמר הרב בצלאל ז"ל דבכתובה מעקרא תקנתא דרבנן היינו במקום שאין כותבין כתובה והתוס' ורש"י ז"ל ע"כ דלא סבירא ליה ההיא