מר ואהלות צ

להיות מונחת בבית אביה או קרוביה מ"מ בעינן לידע ששם היתה הכתובה קודם הרעש דמאן לימא לן שלא מחלה לו קודם הרעש וכתב לה כתוב' בסך מועט וזו היא שאבדה ברעש י"ל דלא חיישי' להכי בנ"ד חדא דהיורש גדול ותמיד סומך על שלחן אביו כל ימיו ומסתמא אם נעשה כזאת היה שומע מאביו ומכ"ש שבכאן פצ"י אין כותבין הכתוב' אלא ע"י סופר מיוחד שהוא מוחזק בכתיבת הכתובות כמו רב העיר וכיוצא ואין אחר זולתו יוכל לכתוב וסתם כתוב' נעשית בידיעת ב"ד וקלא אית לה ומכ"ש לפי מ"ש הרב חלקת מחוקק ז"ל דבזמן הזה אין דרך הנשים למחול שלא מידיעת ב"ד וכ"ת הא ניחא דלא חיישינן לשמא מחלה אבל אכתי איכא למיחש לשמא מכרה י"ל דגם לזה לא חיישי' דהא בעינן כתיבה ומסירה דאי לאו הכי אין במכירה זו כלום וכמ"ש הרשב"ץ ז"ל ובזמן הזה אפי' האנשים לא בקיאי במכירת שטרות כ"ש הני נשי דידן וא"כ ודאי אם היתה מוכרת אינה מוכרת אלא ע"י ב"ד וקלא אית לה וא"כ לא פש גבן כי אם חששא דשמא משכנה גם לזה י"ל דאין דרך למשכן כל זמן שהנדונייא בעין דמטעם זה גם כן לא חיישינן לצררי כידוע ובלא"ה בנ"ד שמת פתאום לא חיישינן לצררי

ועוד דעינינו הרואות דבזמן הזה לא שכיח למכור ולא למשכן ולא למחול והוי כדין מלתא דלא שכיחא דלא טענינן ליורש וכבר כתב הרב בחלקת מחוקק דבענין זה אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ועוד דבכאן פצ"י בלא"ה נהגו לכתוב הכתוב' אפי' עפ"י המסוודיה לבד וכיון שנהגו כן הוי מנהג ואין יכולין לשנותו כיון דיש כמה פוסקים דס"ל דאפי' במקום שכותבין כתובה ואין השטר כתובה יוצא מתחת ידה מגבין לה באופן בנ"ד גובה כתובה ולא אבה מזונותי' ולא מזונות הבנות כך עשינו הלכה למעשה בהסכמת רבני הישיבה הי"ו

נאום אבי"ע ס"ט

והואיל ואתא לידן לא אחשה מלהביא דברי קדוש מר ניהו רבי אבא זלה"ה במה שפלפל בחכמה ולהשתעשע בדברי קדשו ולחוות דעי גם אני ומצוה להביא מן ההדיוט תחלת דברי קדשו על מה שכתב הר"ם במז"ל פי"ו מה' אישות אלמנה שהיה שטר כתובה בידה וכו' ואם אין שטר כתוב' יוצא מתחת ידה אין לה כלום וכו' ועיקרא דהאי מלתא פ' הכותב ופרק קמא דמציעא אר"י הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הנה רבינו זרחיה הלוי כת' וז"ל פי' טענה זו שטוען ואומר לעולם לא אפרע עד שתחזיר לי שטרי וכו' ע"ש ומה שהכריחו להרז"ה לפ' כן ולא כפי' התו' דפירשו דאינו נאמן לו' פרעתי אפי' במקום מקום שכותבין כתובה משום ם דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלו' משו' דקשיא ליה מה שהקשו התו' על פי' דבפ' אלמנה נזונת בעי ר"י יתומים אמרו נתננו מזונות והיא אומרת לא נטלתי על מי להביא ראיה ומאי בעי הא איהו גופיה אמר הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום והתו' תי' דהתם במזונות שעברו ולא להבא וכ"כ בפרק אלמנה ניזונת דמיירי במזונות שעברו דמוכחא מלתא טפי משום דשתקא עד השתא דיתמי קושטא קאמרי וכו' עש"ב והרז"ה לא ניחא ליה בהאי תי' דא"כ גם בכתובה י"ל הכי דהא משעה שגרשה נתחייב לה לתת כתובתה ומדשתקא עד עכשיו מוכחא מלתא שפרעה וכן נמי באלמנה ואפ"ה אמרינן דלא אמר כלום וא"כ הדרה קושיא לדוכתין דמאי קא בעי ר"י ותו קשיא ליה דיותר מוכחא מלתא בכתובה שפרעה ממזונות כיון שאין הכתובה בידה אבל במזונות ליכא האי הוכחא ותו קשיא לי דמשמע מדבריהם דאי ר"י הוה אית ליה שיכול לו' פרעתי בכתובה היינו יכולין לפרש דאף בלהבא בעיא ליה וקשה דבכתובה שאני כיון שכבר נתחייב לה משעה שגרשה לתת לה כתובתה י"ל בשפרעה אבל בלהבא שעדיין לא נתחייבו לתת לה דמי לחוב שהוא תוך הזמן שאין הלוה נאמן לו' פרעתי וכמו שהקשה הר"ן ז"ל על רש"י ולהא נראה ליישב דהתם שאני כיון שקצב הזמן אם כן גלי אדעתיה שאינו רוצה לפורעו אלא לאחר הזמן מש"ה אינו נאמן לו' פרעתי תוך הזמן אבל הכא דלא גלו אדעתייהו שאינם רוצים לפרוע אלא מזונות כל יום ויום מש"ה קא בעי על מי להביא ראייה שוב ראיתי להר"ן גם כן בפי' ההלכות דאף לשיטתיה דפי' דר"י במזונות דלעבר קא בעי הקשה הא ר"י אית ליה הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ותי' משום דמזונות עשויין לפרוע בכל יום קא בעי וגם על זה קשה דכתובה נמי משעה שנתגרשה עשוייה ליפרע בכל שעה ושעה וכן נמי יש להקשות לפי' הרי"ף אליבא דהרמב"ן דס"ל דלא אר"י הטוען אחר וכו' אלא דוקא במקום שאין כותבין כתובה דמאי קא בעי הכא והא במקום שאין כותבין כתוב' דלית לה ראייה שלא פרע לה אית לן למי' דלא אמר כלום אע"ג דשתקא עד השתא ומוכחא מילת' שפרע לה במזונות נמי בודאי על היתומים להביא ראיה אשר ע"כ נראה להרז"ה לפרש דלענין שוכר קא אמר אבל לענין פרעתי נאמן אף במקום שאין כותבין כתובה ותו קשיא לי על רש"י דמשמע דלמזונות דלשעבר פשיטא על האלמנה להביא ראי' שלא פרעו לה ומאי שנא מכתובה דאית לר"י דלא אמר כלום אף במקום שכותבין ומוכחא מלתא שפרע לה כיון שאין הכתובה בידה עכ"ל של רבי אבא זלה"ה

והנה על דברי התו' שבפ"ק דמציעא שכתבו בסתם דהתם במזונות דלעבר קבעי אין מקום לקושיית אדוני אבי ז"ל דהא י"ל בפשיטו' דכוונתם דה"ט דבעי במזונות דלשעבר דיש צד לומר דנאמנים היתומים משום דחזקה לא משהו להו וא"א לתת לה בכל יום מזונות בעדים וכמ"ש הריטב"א כן בשם התו' דפ"ק דמציעא הובאו דבריו בשיטת ר"ב בפ"ק דמציעא עש"ב בדף כ"ח יו"ב וא"כ גבי כתובה ליכא האי סברא ואפשר לפרוע לה בעדים אמנם על התו' דפרק אלמנה נזונת דטעמם משום דשתקא וכו' לכאור' קשה דאם כן