מר ואהלות פח

שאלה ה'

אלמנה שהיה לה שני בנים אחד בן י"ח ואחד בן ט"ו והבנות קטנות עדיין לא הגיעו לעשר שנים ולא יש לה להתפרנס היא ובניה ובנותיה ויש לה חצר ובתים ומערה אחת ועמדה ומכרה המערה כדי ליקח המעות וליתנם לריוח היום כדי להתפרנס מהריוח ומכרה בקגו"ש וש"ח וכן בנה הגדול מכר עמה בקגו"ש ויצא ערב בעד אחיו הקטן ממנו ועשתה מכירה זו כראוי וכדת ובאחריות והקונה החזיק כדת וכהלכ' ועתה רוצה האלמנה לחזור בה משום שבניה אינם בין כ' ואינם יכולים למכור בקרקע אביהם מה דינה של מכירה ושכמ"ה

תשובה אעיקרא דמלתא צריכין אנו לידע אי מכירה זו מקרייא כדי להניח דאז אין במכירה זו כלום או דילמא להאכיל מקרי כיון דצריכה המעות להתפרנס מהם ולכאור' נראה דמקרי' להניח כיון שאינה צריכה להוציא מעט מעט אלא להניחם בהכשר על הקרקע וכמ"ש מרן בש"ע סי' ר"ץ וז"ל יש לאפטרופוס למכור שדות וכרמים להאכיל להיתומים וכו' אבל אין מוכרים ומניחים המעות וכתב שם הסמ"ע דחיישינן שמא יגנבו המעות א"נ משום שבח בית אביהם ועפ"ר שם כתבתי דמ"ש רש"י שמא יגנבו נראה דר"ל קודם שינתנו לאיש נאמן חיישינן ביני ביני לשמא יגנבו דאלו אח"כ המקבל חייב באחריותם עכ"ל א"כ ה"נ בנ"ד שמכרה כדי ליתן ליד נאמן חיישינן ביני ביני שמא יגנבו וכ"ש לטעם ב' של רש"י ז"ל

אמנם אחר העיון יראה דנ"ד מקרי להאכיל דודאי מ"ש הסמ"ע דחיישינן שמא יגנבו היינו במכרה להניח כדי להרויח בהם ולהוסיף על קרנם של היתומים אבל בנ"ד שהמכירה היתה על צד ההכרח דלא סגי בלא"ה שצריכה למכור כדי להתפרנס היא ובניה ואם לא ימצא לה איש נאמן להתעסק באלו המעות בודאי דכלה קרנא שאוכלת את המעות בזה אח"ז והיא רוצה לעשות טצדקי כדי להיות הקרן קיים אין לך להאכיל יותר מזה דבשלמא אם יש לה מטלטלין ומכרה קרקע זו י"ל דמכרה בטל שעברה על דברי חכמים ואת"ל דיש לה קצת מטלטלין והם קודמין לקרקע לימכר מ"מ הרי מור"ם כתב דהכל לפי ראות עיני האפטרופוס שהיא תועלת היתומים ואם כן גם בנ"ד נתכוונה לתועלת היתומים כדי ליזון מהם והקרן יהיה קיים לא כן במוכרת המטלטלין דאין בהם שיעור להיות מהם ריוח וצריך לאוכלם כולם ולמחר תחזור ותמכור הקרקע ומנא אמינא לה דכל שהיא מוכרת על צד ההכרח תו לית לן למיחש להני טעמי שכתבו רש"י והסמ"ע ז"ל הוא ממ"ש מהרש"ך ז"ל ח"ב סימן ע"ה וז"ל והנה וכו' עד דכמו שהתירו להאכיל ולא חששו לשמא יגנבו לפי שהדבר הכרחי וכו' ואפי' אי חיישינן אין מניחין משום ספקא דשמא יגנבו תועלת הודאי והברור וכו' עש"ב. והנה מבואר בדבריו שכל שהמכירה היא על צד ההכרח תו לית לן למיחש להני טעמי ועוד הוסיף מהרש"ך ז"ל דאף אם היתה המכירה שלא על צד ההכרח אלא משום תועלת מבורר להרויח ממונם אפ"ה לא חיישינן להני טעמי וא"כ בנ"ד אפי' את"ל דמקרי להניח אף שאין האמת כן דלא מקרי להניח ולא מקרי להאכיל מ"מ נ"ד דומה לנדון מהרש"ך ואף על גב שסיים מהרש"ך דיש כח וכו' התם משום מטלטלין אבל הכא בנ"ד דלא יש לה מטלטלין כדי למכור ולהרויח מודה מהרש"ך דנאמנת לו' משום טובת היתומים מכרתי קרקע זו כדי להרויח דמלבד דבריה דאנו רואין שזאת המכירה תועלת ברור להיתומים שלקחה דמי המערה שלא יש לה שום הנאה ותועלת ממנה כי אשה עניה היא ואין לה דבר להניח בה ואינה מוכרחת לה ועכשיו ע"י המכירה ימשך לה הנאה ממנה דמרויחים היתומים במעות הללו וכבר מבואר בגמ' בההוא אפטרופא וכו' שהביא שם מהרש"ך וממנה למד דמותר למכור קרקע ולקנות מטלטלים דיש לו ריוח מהם יותר ואף על גב דע"י מכירת המערה זו יהיה הזק לדמי החצר דכל חצר שאין בה מערה לא קפצי לא זביני ולא שוכרין מ"מ לא מקרי הפסד לגבי התועלת הנמשך לה ממנה ועוד אדרבא מכירת מערה זו היא סבה להיות החצר והבתים קיימים ביד היתומים כי מסתמא בזמן הזה שהפועלים ביוקר וההוצאה גם היא מרובה בעבור הבתים מכמה סיבות כידוע ואין לאל ידם לתקן כי עניים הן ועי"ז יצטרכו למכור החצר והבתים כולם ועל ידי מכירת מערה זו יהיה להם ריוח במעות להוציא על החצר והבתים הנז' וא"א אין לך תועלת גדול מזה ואפילו אם יאמר האומר דלא מקרי תועלת ברור מ"מ כבר כתבנו לעיל שכיון שמוכרת כדי להתפרנס היא ובניה הו"ל כדין מוכרת להאכיל דמכר' קיים ואין לבטל מכיר' זו מטעם שכת' מהרש"ך שם דאם היא אפטרופא מחמת שבניה סומכין על שולחנה אין לה דין אפוטרופא לענין זה עש"ב דהוא לא כתב כן אלא משום דס"ל דסברת הרמ"ה ז"ל שהביא הטור עיקר עש"ב א"כ אנן לדידן דקי"ל כהרא"ש ז"ל דס"ל דיש לה דין אפוטרופא אפילו למכור קרקע וכמו שפסק בש"ע שם ועיין בספר פני משה חלק א' סימן ס"ט

אמנם מה שעומד לנגדנו כאן בנ"ד דהיתומים הם גדולים יותר מבן י"ג ודאי דאין לה דין אפוטרופא מדין יתומים שסמכו על שלחנה דההיא ביתומים קטנים איירי כמבואר בש"ע בסי' ר"ץ ע"ש וליכא למימר כיון דלגבי מכירת קרקעות אביהם לא חשיבי גדולים עד שיהיו בני עשרים א"כ גם לגבי סמיכתם על שלחן אמם דין קטנים יש להם דהא ליתא דכבר מבואר בתשו' ריב"ש סי' תס"ח להדיא דכיון דהוו בני י"ג לא הוו קטנים מדין יתומים קטנים שסמכו של שולחן אמם וכ"ת דהכא בנ"ד ניהי דמצד הבנים לא הויא אפטרופא מ"מ מצד הבנות שהם עדיין קטנים הויא אפטרופא הא ליתא דעיקר הנכסים הם של האחים ואין להם לבנות כי אם מזוני וההיא דהרש"ך שם והרשד"ם ח"א סי'קכ"ב נדון שלהם שהיו בנות דוקא ולא בנים עמהם כנ"ד: