מר ואהלות פז

בח"א סי' כ"ה שכת' על דברי הב"י בסי' צ' ונפקא מינה לדידן שכותבין וכו' ופלפל בזה מאד בהאי לישנא דמרן ז"ל ולא ידעתי על מה עלה אליהו בסערה השמימה וירד דנראה בתכלית הפשיטות דכוונת מרן ז"ל דאפילו נימא דדל מהכא טענת נ"ר ע"ל מאחר שמתה ולא חזרה בה מ"מ מטעם אחר אם מעקרא יכולה לחוב ולמחול חלק יורשיה ובידה לעשות מה שתרצה ע"ז קאמר יתבאר בסי' קי"ז ור"ל ששם מבואר שיכולה למחול כל עוד שהיא בחייה וכדידה דמו וכשאר מורישים כי הם עתה שלה ודוקא כתובה הנעשית על פי תקנת טוליטולא אינה יכולה למחול לאחר להפקיע התקנה אבל מחי' מחיים אפילו שכתוב על פי תקנת טוליטולא יכולה למחול שאין זה נוגע בתקנה כמבואר כל זה שם משם תשו' הרא"ש ז"ל לאפוקי מס' הרשד"ם והריב"ל שכתבו שאינה יכולה למחול ולשנות התנאים דליתא

נאום אבי"ע ס"ט

שאלה ד'

ראיתי ונתון אל לבי לכתוב בדרך קצרה כיצד נוהגים באר"ץ יע"א בענין ההשבון שמתנין בכתובה והירושה לחצאין כמנהג ק"ק דמש"ק תחילה אין חולקים כי אם מה שישאר מנדונייתה בעין הכתובים "פיל אסווריה יען שאחר שכותבים המסווריה כותבים הכתובה בסתם סך הכל כו"ך וא"כ נכסי מלוג שהכניסה לו ולא נכתבו בכתובה עליו או אח"ך בא לה ירושה מאביה או מקרוביה וכיוצא או בא לה מתנה מאחרים כל זה נכסי מלוג מקרו ואינם בכלל ההשבון אלא הבעל יורש הכל ואם נתאלמנ' נוטלת אותם יתר על כתובת' כידוע בפוסקים ז"ל

ב' אם אבדו מהנכסים של הנדונייא או לקחם הבעל והוציאם באכילה ושתיה וכיוצא או במשא ומתן הפסיד אותם ולא נשאר מהם כלום ולא מחליפיהן ולא מחליפי חליפיהם אינו חייב להחזיר מממונו כלום אלא דוקא חולק מה שנשאר בעין מהנדוניא ויש להחרים על הבעל ח"ס שאלו הם הנכסים שנשארו והשאר אבד ואם טענו עליו טענת ודאי שכו"ך יש נכסים והוא אומר לא כי אלא כו"ך נשבע היסת כך כתב מרן בתשובת אה"ע סי' ד' מדיני נשואין ע"ש ולכאורה קשה למה לא יתחייב שבועה דאורייתא כדין מודה במקצת וי"ל בפשיטות משום שמסתמא באין לב"ד לחלוק הנכסים הנשארים בפניהם וא"כ הוי כמו | הילך וק"ל

ג' וכן אם היו הנכסים ממושכנים עד כדי דמיהן הוי כמאן דליתנהו דמי ואינם בכלל החלוקה וכן אם לקח אותם להסתחר בהם ונאבדו והעשיר אח"ך אינו חולק כי אם מה שהיה נשאר ואם הפסיד כולם בטלה חלוקה אפי' אח"ך העשיר והחזיר לה במקומם כידוע מהפוסקים ז"ל

ד' אם לא הכניסה לו נדונייא כלל כמו שא מרי אנשי שלקחה מן הגורן ואף על פי כן כתב לה בכתובתה שהכניסה לו כו"ך וכו"ך והירושה לחצאין בזה אנו נוהגים פ"צ דאם בשעת הנשואין יחד לה מלבושים כנגד סך הכתו' בכתובה או תכף שנכנסה לחופה היה מזומן אצלו מלבושים ותכשיטין כשיעור הסך הכתו' בכתובה גם זה בכלל תנאי ההשבון וחולקין דכל מה שהזמין הוא בתורת נקד כידוע כ"ז מדברי מהריק"ש על ש"ע סי' צ"א וקי ח עש"ב

ה' כל המתנות שנותנים לכלה בין מקרוביו בין מקרוביה ואפי' אביה ואמה בין בשע' הנשואין בין אח"כ בין צבאחייה שנותנים לה אביה ואמה בין עזובייה שנותנים לה אביה ואמה ולא נכתבו בכתובה דין נכסי מלוג יש להם והבעל יורש אותם כמ"ש מהריק"ש דלא כהרשב"ץ ז"ל שכת' שכל אלו יחזירום ליורשיה שכבר ידוע שדבריו אינם מוסכמי' ואיכא מאן דפליג עליה ואנו פצ"י מנהגנו שהכל יחזור לבעל כמ"ש מהריק"ש וכך ראיתי לאדוני אבי הרא"ש ז"ל שכך היה מורה על פי הוראת הריק"ש ולא היה משגיח על החולקים עליו למימרא דפצ"י נהגו כהריק"ש ז"ל

ו' אם היה חייב להוציא איזה תכשיט ונכתב בכתובה ועדין לא הביאו וביני ביני מתה הוי ג"כ דינו כמי שהביאו ונאבד כיון דסוף סוף עכשיו אינו בעין

ז' אם היה החפץ שנכתב בכתובה שוה ד"מ אלף גרוש וכתבו עליו בכתובה בסך חמש מאות אין חולקים אלא שיעור הסך הכתוב פיל מסווריה והכתובה והשאר הוא לבעל ואין ליורשיה לטעון שרוצים לחלוק חצי חפץ דהיתר הוי כמי שנתנו לה במתנה והוא יורשו

ח' אעפ"י שכתוב בכתובות שלנו והירושה לחצאין ולשון זה מורה שכל מה שהיה ראוי לירש ממנה יהיה לחצאין לא השגחנו על האי לישנא ואין חולקים אלא הנדונייא ונייא הכתובה בכתובה דוק' שהרי נ"מ שבאו לה אליבא דכ"ע הבעל יורשם ולפי לשון הכתובה משמע דאפי' נ"מ יחלוקו אלא ודאי דהמנהג עיקר ואין משגיחים על לשון הכתובה ומכ"ש די"ל שפיר דמ"ש ירושה לחצאין אמה שכתוב בכתובה קודם ודא נדונייא וכו' וע"ז בא התנאי והירושה לחצאין ולא על דבר שאינו כתוב בכתובה וכך קבלנו מקדמונינו ואין לשנות

נאום אבי"ע ס"ט.