מר ואהלות עה

הני שהביא כמו הרמב"ם והרא"ש וסמ"ג ושאר הפוס' שהביא חוץ מהתו' והר"ן י"ל באמת דס"ל דהנודר על דעת חבירו וכו' אין מתירין לו אפילו במקום מצוה דהא ודאי מדכתבו האי דינא בנודר ע"ד רבי' ולא כתבוהו בנודר ע"ד חבירו ש"מ דדוקא בנודר ע"ד רבים מהני במקום מצוה אבל בכודר ע"ד חבירו אפי' במקום מצוה אין מתירין וכמ"ש הב"י על דברי התו' ועכ"ז נענשו הסנהדרין הוא והם משום חלול ה' ושפיר כת' מור"ם י"א ר"ל הם התו' ועכ"ז שפיר תמה עליו הט"ז דהתו' והר"ן לא כתבו זה אלא להסביר פנים להסנהדרין שעשו זה אבל באמת אפי' לד לדידהו אין להתיר לכתחילה אפי' במקום מצוה ואתמהא דאיך יעיד הר' מהר"י איטאסק ע"כ הפוסקים הנז' שס"ל דבמקום מצוה שרי מה שלא עלה על לבם ואדרבה י"ל דס"ל איפכא ממ"ש וכמ"ש גם נעלם מכת"ר הקדושה מ"ש הריב"ש בסי' קפ"ו על דברי תו' הללו וז"ל היא קולא יתירה ולא הסכימו בה כל האחרונים ונ"ל סתירה. לדברי התו' שהרי איך לך מצוה גדולה מהליכת משה למצרים בשליחותו ית' כדי להוציא ישראל ממצרים ואעפ"י כן הוצרך לשאול רשות מיתרו עכ"ל. הרי שהעיד הריב"ש שכל האחרונים לא נראו בעיניהם דברי התו' הללו ונידחה קראו לה ואיך הר' ז"ל כות' להפך איך ס' אלו שלטו מאורי עיניו בדברי הריב"ש הללו לא הוה כותב כן

ומעתה קם דינא דבנודר ע"ד חבירו אפילו במקום מצוה אין להתיר לכתחילה שלא מדעתו והנה הש"ך ז"ל בסי' רכ"ח תי' צקושיית הריב"ש ז"ל על התו' עפ"י דברי מהריק"ו שכת' דלא הוי מצוה אלא אם א"א להיות אלא בענין זה אבל הכא ים ריוח והצ"להקב"ה ממקום אחר שיכול להוציאם שלא ע"י משה ע"ש ולע"ד דאין זה תי' ובודאי דנ"ד הוי כמ"ש מהריק"ו דודאי גלוי וידוע לפניו ית' כרא"א שתהיה הגאולה כי אם ע' משה כי קודם שבא לעולם כבר נתנבאה מרים אחותו של משה וא"ל לאביה שעתידה אמי להוליד בן והוא יגאול אותם וכמשז"ל אחות אהרן ולא אחות משה אלא שנתנבאה קודם שבא משה שהיתה אותה שעה אחות אהרן ובשעה שהשליכו למשה טפח לה אביה על פניה א"ל היכן נבואתיך וכו' וא"כ כיצד עכשיו יכול הקב"ה לשלוח שליח מבלתי משה ויכחיש נבואתה של מרים והוי ממש דאינה מתקיימ' המצוה בלתי הליכת משה ושפיר הוכיח הרי"בש מזה דאין מתירין שלא מדעתו אפי' במקום מצו' ועמ"ש מהריק"ו אין קושיא מן הסנהדרין דאיך חטאו כולם והתירו לו דאפשר לו' דס"ל דאין צריך לפרש הנדר דהא פלוגתא דתנאי היא וכו' עכ"ל ומלבד מה שהקשה עליו ר' אב"א ז"ל וכמש"ל אלא גם יש להקשות דהא קי"ל הלכתא כמ"ד דצריך לפרש הנדר ואיך יתכן שכל הסנהדרין יהיו טועים בהוראה זו ולא יכוונו אל האמת זה אין השכל מחייבו ועוד אדרבה היה לנו לקבוע הלכה כמ"ד דאין צריך לפרש הנדר והראייה מן הסנהדרין שהתירו לו לצדקיהו וכ"ת א"כ אמאי נענשו דכדין עבוד לזה י"ל שנענשו משום חלול ה' דלא ידע משה ג"כ וכ"ת יגידו לו לנ"נ דמה"ט התירו שלא פרט הנדר וכמו שהקשה כן מר ניהו אבא זלה"ה והניח בצ"ע ואולי דנתפחדו שיאמרו לו כן לנ"נ חדא משום דאפשר לא היה מאמין להם שלא ידעו דהסברא נותנת דאין הת"ח מתיר עד שיודע הדבר על בורייו ועוד פחדו שלא יאמר להם אם כן איך אתם מתירין בסתם בלתי שתדעו וביני ביני נפלה עליה' אימת המלכות ולא השיבו כלום ומ"ה היה הדבר להודיעם שלא פסקו על האמת ונענשו אפי' שהיה הדבר במקום מצוה דאין מתירין נדר שע"ד חבירו אפי' י' במקום מצוה וע"ק על מהריק"ו דאם הסנהדרין לא ידעו מזה אלא כך אמר להם נשבעתו על דבר וניחמתי עדיין קשה דא"כ הוי התרה בטעו' דאלו ידעי הסנהדרין דנשבע. ע"ד חבירו ודאי לא היו מתירין לו לכתחי' וכיון דהריק"ו קאמר יישוב זה: למאן דס"ל דאפילו התירוהו בדיעבד לא מהני א"כ מאי אהניא התרה זו ואיך סמך עליה צדקיהו כיון שהוא בטעות ועוד הרי כת' הש"ך דמי שנדר. מחמת סיבה ואינו מפרש באמת עון סוא בידו ואין מביאין ראיה מהשוטים עכ"ל ואם כן לפי דברי. מהריק"ו שיש עון על צדקיהו גם הוא שוטה וח"ו שנאמר על צדקיהו שעשה מעשה שוטים באופן דדברי מהרי:קו בתי' זה על הסנהדרין אינו תי' וכדכתי' ודו"ק

והנה אחר שכתבתי דהנודר לתועלת חבירו אין מתירין לו שלא מדעתו אפי' במקום מצוה שוב ראיתי לכמה פוסקים אחרוני שהסכימו שמתירין במקום מצוה אפילו שלא מדעת חבירו הלא המה מהר"י אדרבי פי' ס"ה וסי' רס"ה והח' בעל תומת ישרים בסי' רי"ג גם נראה כן מדברי תשו' משפטי שמואל סי' קפ"ה למעיין שם שפי' בדבריו גם מהר"י בי רב בסי' ג' וד' כך דעתו וכת' הכנה"ג שכן דעת הר' מקור ברוך ומהר"א ששון סי' קע"ד וכן דעת מהרש"ח בסי' כ"ה והר' מ"ץ ח"א סי'ע"א וכ"כ פני משה סי'כ"ה ומהראנ"ח ח"ב סי' ל"ב אך מ"ש מהראנ"ח שכן דעת הריב"ש תימא דהרי מבואר בהריב"ש דס"ל דלא כהתוס' שכת' שקולא יתירה היא וכל האחרונים לא סמכי עלה ומדברי מהריב"ל ח"א כלל ד' אין להביא ראיה דהתם לא התיר אלא מלבד דאיכא מצוה אלא גם משום דבנדונו איירי היכא דאיכא ג"כ צער גדול לנודר כמבואר שם אבל היכא דליכא אלא משום מצוה יתכן דס"ל דאין להתיר באופן שכדאי לסמוך על כל הני הפוס' שזכרנו להתיר במקום מצוהכיון כיון שלא גילה דעתו מרן להדיא בזה ודו"ק

נאום אבי"ע ס"ט