מר ואהלות עד

הר"ן בפי' לנדרים שאם מאור הדין שהביא ראיה נמי מהסנהדרין מדשדו ליה מש' דבדיעבד מותר וסיים וכתב וכ"ת. אכתי קשה דלכתחי' מיהא אסור וכו' איכא למימר דלדבר מצוה מתירין שצדקיהו היה מצטער יותר כשלא היה יכול לגלות: ומתבטל ע"י כך ממלאכת שמים וגם מצות המלך שמצוה עליכם להתירו מצוה היא עליכם לקיים וכך תי' התו' ז"ל גם הרא"ש שם בפי' ובפסקיו הביא ראיה מצדקיהו וסיים וכת' ואסור לח' להתירו והם הוצרכו לעשות מפני אי מת המלך עכ"ל ומה"ט י"ל דהתו' דהשולח לא הביאו ראיה מסנהדרין א"נ מטעמא דהר"ן וכ"כ להדיא בנדרים שהקשו' על הסנהדרין דאיך דאיך התירו לו ותי' משום דבר מצוה ע"ש וגם הסמ"ג והמרדכי מעתה י"ל דס"ל כהרא"ש דליכא ראיה מסנהדרין איך התירו לו שהם הוצרכו לעשות מפני אימת המלך ומש"ה לא הביאו ראיה אלא מצדקיהו דוקא באופן שעלה בידנו מכל זה דהראב"ד והרשב"א ס"ל דלאו דוקא היכא שקבל טובה צריך דעתו אלא היכא שהנדר הוא להנאת חבירו צריך דעתו וכן דעת הר"ן בפי' לנדרים וכן הסכים הריב"ש בסי' קפ"ו ובמקומות אחרים ובדיעבד אם התירו לו כבר הורה מהריק"ו דמודו דבדיעבד מותר היכא שלא קבל הנאה אבל ר"ת והרא"ש והטור והרא"ם ס"ל דאפילו היכא שקבל טובה בדיעבד מותר וכן דעת הר"ן בפי' לנדרים והריב"ש ז"ל בסי' קפ"ו ואגב ראיתי לעורר בדברי התו' בפ' השולח רמ"ו בד"ה רנב"י וכו' שכתבו נר' דעד"ר לא בעי אלא ב' דבפ' שבועת הדיינים וכו' וכן עתה אין עושי' אלא בשביל כך עכ"ל עש"ב ודבריהם תמוהים דהא מסקי' התם כי היכי דלא ליהוי הפרה לשבועתייהו מיהו בזה יש לדחוק דקאמר כי היכי דלא ליהוי הפרה וגו' לאו ע"י ח' אלא על ידם וע"י הערמה שיערמו אמנם באמת מוכרחים אנו לו' דכוונת הש"ס בזה הוא אפי' ע"י התרת ח' ולא משום שלא יערימו דא"כ עדין ק' ולימא להו קיימו תרי"ג מצות כמו דפריך התם הש"ס ע"ז ע"ש ותו ק' דלימא להו על דעתי ע"ד המקום למה כמו דפריך נמי התם אמ"ד משום דמסיק אד אדעתייהו וכו' ע"ש ודוק ושוב ראיתי להגאון בעל חדושי הלכות שעמד בזה על התו' מלשון הש"ס דקאמר כי היכי דלא ליהוי וכו' ופי' דכוונתם על פי מסקנת פ"ד דנדרים ע"ש והרואה יראה כמה מהדוחק בזה בדברי התו' וכבר עמד על דבריו הרמ"ך דע"ג ע"א והר' כת' שם אבל נראה לע"ד כוונתם דהתם וכו' עש"ב והרואה יראה שגם פי' זה הוא תמוה טובא דהעקר חסר מדברי התו' ובודאי אם כוונו לזה לא היה להו לקצר כולי האי ותו ק"ל על דבריו שהרי התוספות סיימו וא"ת ע"ד יחיד נמי לא יהא לו הפרה כיון דתלה בו נדרו וי"ל דמבטל דעתו משום רבים ולא משום יחיד עכ"ל והשתא אם איתא דהתו' חזרו מדבריהם בתחילה דע"ד רבים לא בעי אלא ב' דלעולם צריך ג' ודעת הקב"ה שאני עדין קשה דכשתולה נדרו בדעת ב' לא יהא לו הפרה דבטיל דעתיה לגבי תרי ואפי' אם נדחוק לו' דה"ה לגבי תרי אינו מבטל דעתו מ"מ לפחות הו"ל להתו' לבאר כולי האי בדבריהם ולו' ואפי' משום תרי אלא. ודאי יראה מזה בבירור דהתו' בסברתם הם. עומדים דע"ד רבים לא בעי אלא ב' וכמ"ש בתחלה לכן יראה לע"ד לפרש כוונת דבריהם ותחלה נדקדק בדבריהם דאמאי תפסו דבריהם בלשון שלילה הו"ל לו' בקיצור וכן עתה עושים בשביל זה

אמנם כך היא כוונתם דלעולם אית. להו דעד"ר לא בעי אלא ב' וכמו דמצינו גבי משה אלא בתחלה הבינו דמאי דקאמר תלמודא כי היכי דלא תיהוי הפרה וכו' הוא חזר ממאי דקאמר בתחי' משום הערמה א"ל הכי אלא דוקא כי היכי דלא ליהוי הפרה וכו' ולא חיישי' להערמה ומש"ה כתבו ומיהו לפ"ז אין היתר לחרמות בזמן הזה שאנו אומרים ע"ד המקום נמי דהוי רבי' ואין לו התרה ע"ז כתבו ונראה דלעולם לא אמר משה כן אלא כדי שלא יערימו דהיינו דעקר אמירתו של משה לא על דעתכם וכו' הוא משום הערמה אמר בלשון זה ולא אמר להו קיימו תרי"ג מצות הוא משום שהיתה כוונתו נמי כי היכי דלא ליהוי הפרה וכו' אבל לעולם עקר כוונתו של משה באמירה זאת כי היכי דלא ליערמו וכן עתה אין עושים אלא בשביל זה דהיינו אין כוונתם אלא דוקא כדי שלא יערימו ולא כמשה שאמר כך משו' שהיתה כוונתו משום תרתי כדי שלא יערימו וכדי דלא ליהוי להם הפרה כנלע"ד ודוק

נאום יצחק בנ"ר שבתי ס"ט ע"כ דברי האב מכאן ואילך דברי הבן

ומעתה נתנה ראש לפשוט מאי דמספקא לן אי יכול להתיר לנודר ע"ד חבירו שלא מדעתו במקום מצוה דלכאורה יראה דאין מקום לשאלה זו דהרי כת' בתשו' מהר"י איטאסק ז"ל סי' רי"ג וז"ל דלר"ת והרא"ש והמרדכי והרשב"ץ ורש"י והרמב"ם וסמ"ג והתו' והר"א ממיץ והרשב"א והרמב"ן והראב"ד והר"ן והריטב"א וה"ר משה ורבי' פרץ והריק"ו לדעת כולם לדבר מצוה לכתחי' שרי עכ"ל. הרי כת' שלדעת כל הפוס' דמתירין לדבר מצוה וא"כ הקפידה מצאה מקום מנוח לפ"ז דאין מרן סתם וכתב דאין מתירין אלא מדעתו ולא חילק דאם לדבר מצוה שלי לכתחי' להתיר בלי דעת חברו וכמו שהוצרך אא"כ לחלק בדין הנודר ע"ד רבים וביאר להדיא משום דבר מצוה שרי ומזה ג"כ יש לתמוה על הט"ז שתמה בסי' רכ"ח על דברי מהר"ם שהביא זה לפסק הלכה שסברא זו היא מדברי התו' והר"ן לבקש טעם דלמה התירו הסנהדרין וכו' ע"ש והא לדברי מהר"י איטסאק ז"ל כל הפוס' ס"ל הכי ואין מי שיחלוק וע"ק על מור"ם עצמו שכת' י"א וכו' דכיון דכל הפוס' ס"ל הכי לא שייך לו' י"א זהו הנראה לכאו'

אמנם כד מעיינינן שפיר חזינא דדברי הרב מהר"י איטאסק תמוהים דאדרבה מכל