מר ואהלות עא

אקיים אותה אנא נמי אתשיל ולא אקיים אותה ולא נכנס עמו בדינים וחקים כלל ומש"ה מייתי שפיר ראיה ר"ת מזה דאמאי לא אהדר ליה הכי דהנשבע על דעת חבירו אין מתירין לו אלא מדעתו אלא ודאי משמע דהיה יכול לשאול אשבועתו אבל עכ"ז קשיא ליה להרא"ש דאימא דאה"נ דהיה יכול לשנות ליה הכי אמנם עדיפא מנה קא משני ליה יוסף אף לסברתו של פרעה אבל האמת הוא אעקרא דמלתא מאי דקא"ל פרעה אתשיל וכו' שלא כדין הוא וע"ז קאמר אי לאו הלכתא לא הוה קבע לה בתלמודא באופן דראיית ר"ת מיוסף ראיה גמו' ומש"ה הסכים הרא"ש לדבריו

והרב משנה למלך בפ"ו הביא ראיה לדברי ר"ת מאותה אגדה דבפרק הספינה דרבב"ח ששמע בת קול וכו' אך אליבא דהראב"ד קשיא וכו' עכ"ל: ואנכי בעניי ראיתי למהריק"ו בשרש נ"ב והביא דבריו הב"י בסי' רכ"ח שכתב וז"ל שיש ג' חילוקים בענין וכו' ובזה הוא ש שהסכימו הראב"ד והרשב"א דאפי' בדיעבד לא הותר עכ"ל עש"ב. הרי לך בהדיא שכתב הרב ז"ל דלא כתבו הראב"ד והרשב"א דאפי' בדיעבד לא הותר אלא היינו דוקא היכא שקבל טובה בשעת הנדר כמשה וצדקיהו אבל אם לא קבל וכו' אף שהנדר לטובת חבירו מודו הראב"ד והרשב"א דאם התירו בדיעבד מותר וא"כ ניחא ההיא דרבב"ח לדעת הסוברים דאף אם קיבל טובה אם הוא להנאת חבירו צריך דעתו

איברא שבתי וראה שדברי מהריק"ו תמוהים בזה במה שכתב דמודו הראב"ד והרשב"א דאם לא קבל טובה דבדיעבד מותר מאותה תשו' הרשב"א שהביא מרן ב"י בסי' רכ"ח וז"ל והרשב"א כתב אם הנדר הוא לתועלת מי שנשבע אין מתירין לו אלא מרצונו ואפילו התירו לו שלא מדעתו ורצונו אינו מותר וכו' וגם ר"ת וכו' עש"ב הרי לך להדיא דבתחילה כתב הרשב"א אף בדיעבד אינו מותר ואח"כ הוסיף וגם ר"ת מודה בכך כל שהוא מקבל טובה וכו' משמע דאיהו ס"ל דכל נדר שהוא לתועלת חבירו אף אם לא קיבל טובה אינו מותר אפילו בדיעבד ומהאי תשו' קשה מאד לס' הרב שהביא מהריק"ו שרצה להוכיח מס' א"ח ע"ש דהרשב"א ס"ל דאפי' בנדר שקבל הנאה בשבילו אם התירו בדיעבד מותר. והנה עמ"ש הרשב"א בהאי תשו' וגם ר"ת מודה בכך וכו' כתב מרן ב"י על זה ואין נראה כן מדברי המפרשי' אלא דאפי' קיבל טובה מחמת נדרו סובר ר"ת שאם התירו מותר ואנכי מגדיל התימא יותר מדברי הרשב"א גופיה בפרק השולח והביא דבריו הב"י שם לעיל שכתב ויש מקשי' היאך ניחוש וכו' ויש מתרצין דבדיעבד מותר וכו' וזו היא דעת ר"ת וכו' עכ"ל. הרי לך להדיא שכתב איהו גופיה דר"ת ס"ל דאם התירו לו בדיעבד מותר והביא ראיה מצדקיהו ע"ש. ואיך מרן לא הקשה מדבריו גופיה דסתרי אהדדי שוב ראיתי להרי"ט בח"א סימן קי"ח שעמד בזה על דברי הרשב"א גם הרב מקור ברוך בסי' ק' עמד בזה ע"ש: גם הר"ש הלוי בחי"ד סי' ב' והראד"ב סי' ע"ד ע"ש ומחמת זה כתב דתרי דיני קאמר הרשב"א חדא דאין מתירין לכתחי' וחדא דאם התירו מדעתו אינו מותר ומאי דקאמר וגם ר"ת מודה ארישא דלישניה דקאמר אין מתירין לו אלא מרצונו ולא אסיפא דלישניה ע"ש. עוד הוסיף מהרי"ט להוכיח מדברי הרשב"א בפ' השולח דאפילו אם קבל טובה אם התירו מותר לדעת ר"ת עש"ב. ומלבד מה שדחה זה הרב מסברא ע"ש עוד לעד"ן דאף מדברי הרשב"א ליכא ראיה דאלמנה מקרייא מקובלת הנאה מדלא משני דשאני התם דמיירי כשקיבל הנאה שהרי מדכתב אח"כ ויש מי שתירץ דלא אמרו אלא במודר הנאה וכו' משמע דמי שהקשה האי קושיא לא ס"ל האי חילוק ומש"ה הוכרחו לתרץ דאם התירו בדיעבד מותר אם כן ה"ה נמי י"ל דלא ס"ל חי' ר"ת אלא ס"ל דכל הנודר לחבירו אפי' לא קבל טובה ואפי' אינה להנאתו אין מתירין אלו אלא בפניו ומש"ה הוכרח לתרץ מזה דאם התירו בדיעבד מותר אע"ג שהאלמנה לא קבלה הנאה בשעת השבועה ואינו להנאת היתומים וכן מוכיחים דברי הרשב"א שאחר כך הביא דברי ר"ת דס"ל דדוקא אם קבל טובה וכו' מההיא דגבעונים ויוסף משמע דבתחי' לא נכנס המקשה בזה החילוק אלא ס"ל דאף אם לא קבל טובה אין מתירין לו אלא בפניו ומש"ה הוכרח לחלק בין לכתחילה לדיעבד ואיך שיהיה מהאי תשו' דהרשב"א יראה לע"ד דלא כמהריק"ו אלא סברת הרשב"א היא דכל נדר הוא לתועלת חבירו אף אם לא קיבל טובה בשביל זה צריך דעתו ואף בדיעבד אינו מותר

עוד אני תמה באותה תשו' דהרשב"א שהביא מהריק"ו לסייע לדבריו וז"ל וכן השיב הרשב"א וכו' הרי לך בהדיא הב' חילוקי' שהזכרנו מבוארים להרשב"א ז"ל ותמיהא לי מלתיה דרב דאדרבה מהאי תשו' יראה להדיא יא דס"ל להרשב"א דכל נדר שהוא לתועלת חבירו אף בדיעבד אינו מותר שהרי בתחי' נשאל הרשב"א וכן אם נשאל בחיי שמעון והתירוהו שלא בפניו אם מותר אם לאו וע"ז השיב אם הממון וכו' אינו פטור וכו' משמע דאף בדיעבד אינו מותר אם השבועה לתועלת שמעון ולא התיר מדעת באי כחו של שמעון דאל"ה הול"ל לכתחילה צריך דעת באי כח שמעון ומאי אינו פטור דקאמר אלא ודאי מזה יראה דאף אם שאל בדיעבד והתירו לו אינו פטור וכו' וצ"ע אמנם באמת תשובה אחריתי שהביא הרב שכתב איברא כל שנשבע וכו' אין מתירין לו אלא מדעתו ומיהו דוקא כשקבל טובה וכו' היא ראיה נכונה ובאמת שלפ"ז נראה שדברי הרשב"א סתרי אהדדי וצ"ע וגם הראב"ד יראה לע"ד דס"ל דכל נדר שהוא לתועלת חבירו ומשביעו אף אם לא קבל טובה אינו מותר בדיעבד מדהוצרך לתרץ ההיא דאל מנה וכו' והו"ל לתרץ דשאני אלמנה דלא קבלה טובה וכמ"ש מהרי"ט בסי' קי"ח אלא ודאי נראה דס"ל להראב"ד דאף אם לא קבל טובה אינו מותר בדיעבד וכן יראה מדברי הר"ן בנדרים שלא הזכיר חילוק זה של ר"ת וכו' וסיים וכתב וכ"כ הראב"ד וכו' ע"ש משמע דכל נדר שהוא