מר ואהלות סז

אם לא התנה לא הפסיד אלא דוקא במלתא דלא שכיחא כלל שנעשה דבר זה וכמ"ש הרמב"ם פי"ט מה' מכירה גם נמי יש לדחוק ולהעמיס בדברי מרן ב"י דמ"ש מיתה דאידך בחיי זה לא שכיחא לאו דוקא אלא שכיחא ולא שכיחא וכמו שנראה מפ' כל הגט מיהו קשה לי עמ"ש מרן ב"י בתשוב' אה"ע ה' יבום סי' ד' דמיתה שכיחא ודאי ע"ש שיראה מדבריו להדיא דלא הוי מיתה שכיחא ולא שכיחא אלא שכיחא בודאי אפילו מיתה דזה בחיי דאידך ולא די שדבריו סתרי אהדדי למ"ש הכא בחבורו אלא מן הש"ס להדיא דפריך והא מיתה נולד הוא בע"כ צ"ל דמיתה לא שכיחא טובא ואיך כתב בפשי' הפך תלמוד ערוך ובדוחק יש ליישב ולו' דלא כתב כל זה הכא בחבורו אלא לשי' הירוש' דבנולד מצוי פותחין אמנם אליבא דהרמב"ם שאינו מחלק בין מצוי לשאינו מצוי וכמ"ש הכא בעצמו מעתה אצ"ל דמיתה שכיחא ולא שכיחא אלא א אפילו שכיחא טובא כיון שנולד דבר זה אחר הנדר אין פותחין בו ושם בתשו' אזיל הרב בשי' הרמב"ם ומש"ה כתב בפשי' דמיתה שכיחא טובא ולא חש מהא דפריך תלמודא והא מיתה נולד הוא וכו'. מיהו אף לדברי הראנ"ח שכתב דמיתה שכיחא ולא שכיחא עדיין ק' לי דאמאי אין פותחין בה וקשה על הדבר לו' דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן יותר ממיתה דהתם נמי הסברא נותנת שאין דבר זה שכיח טובא דאפיקורי מצערי רבנן כיון דצורבא. מרבנן הם מתייראים לצער אותו ולא שכיח טובא דבר זה אלא דהיינו לו' דשכיח ולא שכיח דבר זה אבל מ"מ הפוס' דאית להו דבמצוי פותחין בע"כ צריך לומר דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן יותר ממיתה

מעתה נבא ליישב דברי רש"י ולומר דס"ל דאפי' במלתא דשכיחא ולא שכיחא פותחין בה כמו דפתחינן באפיקורי דמצערי רבנן או נאמר דס"ל לרש"י דמיתה שכיחא טובא כמו עניות וכמו דמש' מסוגיא דפרק כל הגט דקאמר בסתם מיתה שכיחא ועפ"י זה מוכרחים אנו לומר דמאי דפריך הכא והא מיתה נולד הוא משום דלימותו שונאיו בחייו לא שכיח כמו דאשכחן בדוד הע"ה ומעתה גם בעניות יש להקשות והא נולד הוא וכמש"ל ומש"ה הוכרח לפרש שכבר ירדו מנכסיהם ונדר בטעות הואי ומש"ה פתח ליה הקב"ה בהאי פתחא גם נמי מדלא מצינו לתלמודא דידן הקשה ועניות לאו נולד הוא ותי' דעניו' שכיחא כמו בירוש' משמע דלא נכנס בדברי הירוש' כלל אלא מיתה ועניות הם שוים דשכיח טובא אמנם לגבי משה הוי נולד משום שהיו שונאיו אלא הטעם שכבר ירדו מנכסיהם והוי בטעות. אמנם עדין קשה אליבא דרש"י דהו"ל ליישב אליבא דרבנן שכבר מתו ויש ליישב דאה"נ דהוה מצי לשנויי הכי אלא קושטא דמלתא קא משני דהאי מתו לאו כפשטא אלא כבר ירדו מנכסיהם א"נ י"ל דה"ק דהנהו מי מייתי אלא ירדו מנכסיהם וא"כ כמו דהאי מתו לאו דוקא אלא ירדו וכו' ה"נ האי כי מתו לאו כפשטא שירדו מנכסיהם אח"כ אלא כבר ירדו מנכסיהם בשעת הנדר והוי בטעות עוד יש ליישב דברי רש"י ובדרך זה יתיישב נמי מ"ש מרן בכ"מ בכוונת הרמב"ם דאינו מחלק בין מצוי לשאינו מצוי אלא בכל נולד אין פותחין ולא קשיא מההיא דשכיחי אפיקורי דהתם שאני שזה הנדר שנדר שאין לו פתח ועי"ז מצערי רבנן זה גרם לו דימחי ליה ההוא קצרא וכיון שזה הנדר שהוא נודר הוא גורם לו דבר זה ומלתא דשכיחא שיהיה זה הדבר מפני הנדר בזה אמרינן דאנן סהדי שאלו היה מעלה על לבו דבר זה בשעת הנדר לא היה נודר בקום עשה ומביא עצמו לבזיון והוי כטעות וכן כל הנהו דמייתי הרמב"ם בפ"י מה' שבועות מש"ה לא הוי נולד ברם הכא אע"ג דמיתה ועניות היא מצויה כיון שאין הנדר הוא גורם להיות דבר זה והוא נודר מפני סבה איזו שיהיה אינו נמנע בשביל זה דמימר אמר שמא לא יהיה דבר זה וכן כל נולד בעלמא שנעשה אחר הנדר שלא מחמת הנדר אע"ג שהוא מצוי אין פותחין בו וכן יראה להדיא מדברי רש"י בפי' המתני' דתנן אין פותחין בנולד שכתב פותחין בנולד בדבר שלא היה בעולם בשעת הנדר ועתיד לבא לעולם אחר הנדר ומפרש כיצד וכו' עוד כתב ונעשה אותו בהכ"נ האי נולד ממש הוא עכ"ל והנך רואה מדכתב ועדיין עתידין לבא לעולם וכו' ולא כתב בקיצור ונעשה אחר הנדר משמע דהאי שנעשה סופר וכו' והשיא בנו לאו נולד הוא דלא שכיח אלא שכיח הוא שעתיד לעשות דבר זה אחר הנדר ואפ"ה רבנן אסרי לפתוח בו כיון שלא היה דבר זה בשעת הנדר אלא אח"כ נולד אף אלו היה מעלה אותו על לבו לא היה נמנע מלידור דמימר אמר שמא לא יהיה דבר זה ומחמת שנאתו עמו אינו משגיח על הנולד שיעשה אח"כ ונודר ממנו הנאה ולא הוי בטעות וכן נמי בההיא דמשה מתוך יראתו מהם אינו משגיח על הנולד שיעש' אע"ג דשכיח הוא ומימר אמר שמא לא יהיה דבר זה ויסית אותי יצרי לילך למצרים ואסתכן א"כ מוכרחים אנו ליישב דברי רש"י ולומר דההיא דשכיחי אפיקורי וכי' שאני דפתחינן בה כיון שזה הנדר הוא גורם להיות דבר זה דלא ניחא ליה ושכיח הוא שיעשה דבר זה מפני הנדר בזה אמרינן דוקא דאלו היה מעלה דבר זה על לבו בשע' הנדר לא היה נודר בקום עשה ומביא עצמו לידי דבר דלא ניחא ליה והוי בטעות

ומעתה גם דברי הרמב"ם נמי מיושבים דלא חלק בין מצוי לשאינו מצוי דאזיל בשי' רש"י ואזלה לה השגת הראב"ד והלח"מ מההיא דשכיחי אפיקורי וכו' כנלע"ד: מעתה נבא לברר האי דינ' דהמודר הנא' מחבירו . אין מתירין לו אלא בפניו והנה תחלה ורא"ש מאור הנולה רש"י ז"ל יראה מדבריו שהבין כפי' הרא"ם שהביא הרא"ש שחבירו השביעו לדעתו וע"ז קאמר תלמודא אין מתירין לו אלא בפניו של מדיר אמנם מסתמיות דברי רש"י שכתב אין מתירין לו אלא בפניו וכן נמי לקמן על ההיא דצדקיהו מאי עבדתין כתב וז"ל מ"ט לא אמרינן לצדקיהו דלא מציתו למשרי אלא בפניו ולא פי' האי בפניו היינו מר מדעתו נראה דפליג על הרא"ם ז"ל ואית ליה דאף ע"ג שחבירו השביעו אין צריך דעתו אלא דוקא בפניו וכטעמא