מר ואהלות סו

ישראל ממצרים ובודאי שאינו מתחרט מעיקרו וכ"ת שיעשה לו הקב"ה פתח שאלו היית יודע שאני רוצה לשלוח אותך להוציא את ישראל ממצרים לא היית נשבע אדרבה דא תברתין שישבע יותר כדי שינצל משליחותו של מקום באופן שאלו לא מתו אלו האנשים לא היה פתח לשבועת משה

אמנם עכשיו שמתו מזה עשה לו הקב"ה פתח שאלו היה יודע משה בשעת השבועה שימותו אחר שנה או ב' לא היה נשבע שלא לילך למצרים כלל והוי שבועה בטעו' ומש"ה א"ל הקב"ה קום לך בשליחותי והוציא את ישראל ובאמת משה לא ניחא ליה עכשיו בנולד זה אלא אדרבה ניחא ליה שלא ימותו ולא ישוב למצרים וינצל משליחות המקום ואיך פתח ליה הקב"ה האי פתחא ומש"ה מייתי ראיה ר"א ממשה דפותחין בנולד אף ע"ג דלא ניחא ליה ורבנן אהדרו ליה דהתם לאו נולד הוא שירדו מנכסיהם ועניות שכיחא כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם והלח"מ תי' משום דדילמא לא היה רוצה שימותו אלא יחזרו בתשו' עש"ב והרמ"ך הקשה עליו דנהי דטפי הוה בעי שישובו וכו' ע"ש שהאריך וא"כ מעתה חל עלינו לישב דמאי פריך הש"ס והא נולד הוא והא הכא ניחא ליה בנולד זה ויראה לע"ד לתרץ דאע"ג דניחא ליה מ"מ לאו מטעם זה לא יקרא נולד שבאמת הוא נולד והכי הול"ל יש דברים שהם נולד ומתירין לו ומאי אינן כנולד קאמר ותו דאם ואי אינן כנולד היינו שצריך התרה א"כ אמאי הוצרך התנא להאריך כולי האי ליפליג וליתני כההיא דנעשה סופר העיר שתי דברות וחצי ואם ניחם מתירין לו וכמו שחי' הרמב"ם אלא ודאי מזה ודאי נראה דכונת ר"מ באלו הדברים שאינן כנולד כלל ואפי' התרה א"צ ומש"ה פריך והא נולד הוא אמנם על רש"י עדיין קשה דמפרש שהנדר היה בטעות משמע הא אלו ירדו אח"ך לא הוה פתח ליה הקב"ה בהאי פתחא ואמאי הרי עניות שכיחא ובנדרים משמע דפותחין בנולד מצוי ויראה ליישב דברי רש"י וקודם זה נעמוד בדברי מרן בב"י בסי' דכ"ח שהקשה על הירוש' שפסקו כוותיה דה"ט דפותחין בעניות משום דשכיחא וז"ל ותמיהא לי מלתא וכו' ותי' ב' תי' עש"ב ועל תי' הא' קשיא לי דכיון דהטעם דכיון שהוא שונאו לא שכיח שימות בחייו וינצל ממנו אע"ג דבעלמא מיתה שכיחא שימות זה בחייו של זה אם כן עדיין קשה דאיך פתח ליה הקב"ה למשה בפתחא דעניו דאע"ג דעניות היה שכיחא מ"מ שיענו שונאיו בחייו וינצל מהם לא שכיחא כמו דאמרינן לגבי מיתה ועדיין קשה מאי שנא מיתה מעניות ועל תי' הב' נמי קשיא ממאי דאיתא בפרק כל הגט ד"ל תניא ראב"י אומר המלוה מעות לכהן וללוי וכו' ופרש"י בחזקת שאר העניים יפריש ויעכבם דהואיל ותקנת עניים וכו' עש"ב ופריך בגמרא ורבנן מ"ש למיתה עבוד רבנן תקנתא ומאי שנא וכו' מיתה שכיחא וכו' עש"ב הרי בהדיא קאמר תלמודא דמיתה שכיחא לגבי אידך ואיך כ' מרן הפך הש"ס דמיתה בחיי אידך לא שכיחא ואין לומר דאע"ג דלא שכיח שימות זה העני בחייו מ"מ שכיח הוא שימותו שניהם המלוה והעני ואי אמרינן אם מת העני לא יפריש עליו נמנע מלהלוות אתו שאומ' בלבו שמא ימות וגם אני נמי ויפסידו בני המעות אבל השתא דמפריש בחזקת עני ישראל לא נמנע מלהלוות לעני דמלבד שפי' זה אינו במשמע הגמ' כלל אלא נראה ברור דהא דקאמר מיתה שכיחא הוא בחייו וכן נמי משמע מדמייתי עלה היינו דאמרי אינשי מית חברך אשר וכו' תו קשה דא"כ לא הו"ל לתקן אלא דוקא כשימות העני והמלוה שיפרישו בניו בחזקת עניי ישראל אבל המלוה לא יפריש בחזקת עניי ישראל כיון דלא שכיחא שימות העני בחייו א"כ לא נמנע זה מלהלות אותו ולא ניחא להו לעניים בהאי תקנתא אלא ודאי מזה נראה דהא דקאמר מיתה שכיחא הוא בחייו של המלוה ומש"ה לא היה מלוה לעניים אלו לא עבוד רבנן האי תקנתא וכן יראה מדברי הרב משפטי שמואל בתשו' סי' ל"ח דמשמע מדבריו דאלו לא סמך הח' על הקהל כולם אלא כל א' וא' יצא ערב בעד חלקו היה צריך להתנות עם כל א' וא' שאם ח"ו ימות יקח חלקו מן היורשים ואם לא התנה הפסיד דמלתא דשכיחא היא שימות זה בחייו וכן יראה מדברי מהר"י אדרבי בסי' שמ"ח ע"ש איכו השתא הן אמת שהדין עמהם כמו שנראה מסוגיא דפ' כל הגט שהבאנו

אמנם מה נענה ליישב בדברי הרא"ש והר"ן שאיך סמכו על הירוש' דס"ל דמיתה לא שכיחא והניחו תלמודא דידן דקאמר להדיא דמיתא שכיחא אפי' אחד בחיי חבירו ותו דבאמת לפ"ז לכאור' קשה מתלמודא דידן לתלמודא דידן והא מדפריך והא מיתה נולד הוא וכו' ומש"ה מייתי ר"א ראיה ממשה דפותחין בנולד משמע דס"ל דמיתה לא שכיחא דאם שכיחא לא מקרי נולד כמו שנראה להדיא מפ"ד דנדרים וכמש"ל

מיהו לפי דברי הרב משפטי שמואל לא קשה ממשה דשפיר פריך והא מיתה דנולד הוא דמיתה דתרי הואי דתן ואבירם והא מלתא לא שכיחא אמנם עניות אפי' בתרי שכיחא אבל עדיין קשה גבי קונם שאני נושא פ' מפני שאביה רע וכו' דפריך הש"ס והא מיתה נולד הוא משמע דאפי' מיתה דחד לא שכיחא בחיי אידך שוב ראיתי להראנ"ח ח"א סי' מ"ט שעמד בזה מדברי הירוש' לפ' כל הגט וכתב בפשי' דתלתא בבי נינהו עניות שכיחא טובה מיתה שכיחא ולא שכיחא עשירות לא שכיחא כלל עש"ב ולפי זה החילוק מבואר מעצמו דגבי המלוה את העני אלו לא עבוד רבנן תקנתא היה נמנע מלהלוות אע"ג דלא שכיח טובא שימות בחייו כיון דשכיחא ולא שכיחא אומר בדעתו שמא ימות ומה לי בצער הזה להכניס עצמי ומעותי בס' סכנה

אמנם לגבי שבועה אע"ג שהיה מעלה על לבו בשעת השבועה מיתה לא היה נמנע מלידור כיון דלא שכיחא טובא אומר בדעתו שמא לא יהיה דבר זה ומש"ה הוי מיתה נולד ומעתה מה שנראה מדברי מהר"י אדרבי והרב משפטי שמואל דמיתה דחד שכיחא לאו דוקא אלא שכיחא ולא שכיחא ואפ"ה הו"ל לאתנויי כיון דשכיח דבר זה אע"ג דלא שכיח טובא ולא אמרינן