מר ואהלות סג

עצמו וכו' שכתב הרמב"ם דפותחין לו בו וכן שצריך לפרוע לה כתובתה וכו' וכל הני דמייתי מתני' והגמ' והם סדורים בדברי הטור בסי' רכ"ח עש"ב ה"ט דפותחין בהם משום דמוכרח הוא שיהיה דבר זה אם נודר ובודאי לא היה מעלה זה על לבו בשעת הנדר היה נמנע לידור והוי בטעות אמנם קשיא קמייתא של הלח"מ מפ"ה דנדרים דיראה להדיא דפותחין בנולד המצוי ומחמת זה כתב הלח"מ אלא ודאי עיקרן של דברים כמו שהבין סמ"ג בדברי רבי' שהוא מחלק וכו' שכ"כ אחר דברי רבינו וכו' עש"ב. ותמה אני על דבריו שהרי הסמ"ג סיים וכתב וכמ"ש פסק רבינו משה בענין הנולד א"כ אם איתא שהסמ"ג הבין דגם הרמב"ם מחלק בין מצוי לשאינו מצוי א"כ מאי בענין בנולד דקאמר הול"ל וכמ"ש פסק רבי' משה כיון שהסמ"ג הבין דהרמב"ם נמי מחלק בין מצוי לאינו מצוי אלא ודאי נראה שהסמ"ג הבין דהרמב"ם אינו מחלק אמנם הסמ"ג מחלק אבל מ"מ בענין הנולד בין אליבא דהרמב"ם דאינו מחלק בין אליבא דידיה דאית ליה דדוקא בשאינו מצוי אם ניחם מתירין לו וע"ז קאמר וכמ"ש פסק רבי' בענין הנולד דהיינו בענין הנולד אם ניחם מתירין לו וזהו שסיים וכתב ואם ה"ר אליעזר וכו' דההיא בשאינו מתחרט וכו' אבל מ"מ בנולד גופיה איזה מקרי נולד בודאי נראה מדברי הסמ"ג שהרמב"ם אינו מחלק דודאי לא הוה שתיק מלפרש וכמ"ש מרן בכ"מ

מיהו כדי דלא לשויי הרמב"ם הפך תלמוד ערוך י"ל דודאי הרמב"ם מחלק בין מצוי לשאינו מצוי ומלתא דפשיט' היא דכיון דטעמ' דאין פותחין בנולד משום דלא מסיק אדעתיה בודאי במצוי פותחין ולא הוי נולד כלל מש"ה לא הוצרך הרמב"ם לבאר הדבר בהדיא שהרי בפ"ה דנדרים דמייתי כמה מעשיות בתחלה לא הקשה תלמודא והא נולד הוא משמע דפשי' ליה לתלמורא דכל מצוי לא מקרי נולד כלל אבל במחי ליה קצרא הוה ס"ד דתלמודא דלאו מצוי זה ומש"ה הקשה והא נולד דלא מסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא וע"ז שני תלמודא דלאו נולד הוא דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן ומדקאמר תלמודא א האי לאו נולד הוא ולא קאמר דהאי נולד שכיח משמע דכל היכא דהוי מלתא דשכיחא לא יאמר עליה לשון נולד כלל וא"כ מש"ה לא הוצרך הרמב"ם נמי לבאר דבר זה להדיא דבנולד מצוי פותחין דכיון שהדבר מצוי ודאי פותחין ולא מקרי נולד כלל ודוקא דבר שאינו מצוי כמו שנעשה סופר העיר זה דוקא מקרי נולד כנלע"ד

מיהו עדין יש לתמוה על הרמב"ם דהול"ל ללמדנו דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן ופותחין בזה אם מחי ליה קצרא שהרי מעיקרא הוה ס"ד ולא הוי זה מלתא ד דשכיחא ומש"ה הקשה והא נולד וא"כ איך השמיט הרמב"ם דבר דתלמודא גופיה הוה ס"ד דמקרי נולד תו ק"ל דאיך השמיט נמי הא דאיתא התם בפ"ד דנדרים דאפילו פתח מגוף הנדר הוי פתח כמו דאייתי התם דביתהו דאביי וכו' ע"ש ואיך השמיט הרמב"ם דין זה דתלמו' גופיה מוקשה בעיניו זאת הסברא ולא למד אותה לנו להדיא דפותחין אפי' מגוף הנדר וכן יש לתמוה על הסמ"ג דאיך כ' דינים אלי עוד יגדל התימא על הסמ"ג דאיך השמיט כל פתחים דתנא בפ' פותחין ולא כתב אלא בסתם ופותחין לו פתח וכן נמי יש לתמוה על הרמב"ם ז"ל דאיך השמיט נמי הא דתנן פותחין בכתובת אשתו וכו'. מיהו בהא י"ל על הרמב"ם והסמ"ג בדוחק ולומר דכיון דקאמר אין פותחין בנולד וכו' ממילא משמע דכל דבר דלאו נולד פותחין בו אמנם הא דמחי ליה קצרא ופתח מגוף הנדר קשה דאיך השמיט אותן וצ"ע. וראיתי להרמ"ך בה' נדרים לסימן רכ"ח שכתב וז"ל והנה למה שהבינו הסמ"ג והביאו מרן בכ"מ לפנינו וכו' והלח"מ הלכות שבועות הרמב"ם ג"כ וכו' דלע"ד לא יתיישב אלא עד"ז וכו' עש"ב וזאת אומרת שדבריו תמוהים מאד דהא בהדיא קאמר הרמב"ם בתחלת הפרק או שנולד לו דבר וכו' וניחם וכו' וכן נמי בה' ה' ואומר אני נשבעתי על כך ונחמתי וכו' ע"ש הרי בין הכא ובין הכא הזכיר הרמב"ם בדבריו שניחם על שבועתו ואין לו' דניחם לחוד ונהפכה דעתו לחוד דהא ודאי ליתא שהרי הכא גבי אין פותחין בנולד קאמר הרמב"ם הטעם הואיל ולא ניחם וכו'. משמע דאלו ניחם מתירים לו אף בנולד דפי' ניחם הוא שנהפכה דעתו ובודאי שזאת היתה כוונת הרמב"ם בתחי' הפרק שאם ניחם בגללו מתירין לו היינו שנהפכה דעתו ותמה אני על גברא רבה כמוהו אם יצאו דברים אלו מפיו

עוד כתב הרב הנז' וחזות קשה ראיתי להרשד"ם חי"ד סי' קו"ל שהבין פשט דברי הרמב"ם וכו' ואיך הבין הרשד"ם בדבריו שבאותו פרק התיר זה עכ"ל עש"ב והנה מ"ש דהא בפ"ד דנדרים התירו ע"י שאלת ח' וכו' אנכי הרואה דאדרבה מהתם משמע להפך שהרי בההיא דמחי ליה בקצרא קאמר ושרא לנפשיה משמע דאיהו גופיה שרא לנפשיה בהאי פתחא בלתי שאלת ח' וכן נמי בההיא דאקפד ר"נ וכו' מ"ש בלתי שאלת ח' והן אמת שהר"ן כתב על ההיא דרב סחורא פתח פתחא לנפשיה לא שיתיר רב סחורא לעצמו דהא קי"ל לא יחל דברו הוא אינו מחיל וכו' אלא שמצא פתח שהיה יכול להיות ניתר בו עכ"ל אבל מ"מ פשט הדברים נראה דאיהו גופיה שרי' לנפשיה ושפיר העלה הרשד"ם ז"ל מדברי הרמב"ם דבשכיח א"צ שאלת ח' אלא איהו גופיה שרי לנפשיה ומאי מקשה עליו הרב ז"ל מהנהו מעשיות דפ"ד דנדרים אדרבה מהני משמע כדבריו וכ"ת דמוכרח לומר דהאי שרא לנפשיה ל"ד וכמ"ש נראה לע"ד דהא לא תברא די"ל דקרא איירי במי שניחם ונהפכה דעתו מחמת נולד א"כ משום שנאה שהוא מצטער אם יקיים שבועה זו ע"ז. קאמר קרא לא יחל דברו הוא אינו מיחל אמנם בנולד שהיה דאנן סהדי שאלו היה מעלה זה על לבו בשעת הנדר היה נמנע מלידור והא שבועה בטעות ואין צריך שאלת ח':