מר ואהלות סא

משום דשכיחא וכמו דאיתא בירוש' והרא"ש בפסקיו הסכים דתולה נדרו בדבר א"צ התרה וגם הר"ן כתב בפשי' כהירוש' דא"צ התרה א"כ כיון שכתבו דמשה לא נדר אלא בשביל האנשים וכו' קשה דאמאי הוצרך לעשות התרה והא הוי כתולה נדרו בדבר וא"צ התרה

ויותר יגדל התימא נמי לפי מה שהעלה הראנ"ח מדברי התו' דפליגי על הר"ן וס"ל דאפי' בהכתה את בני א"צ לפרש ולפי דבריו יוצא הדין במכ"ש בתולה נדרו דס"ל דאין צריך לפרש הסבה להדיא אלא כל היכא דאנן סהדי שבשביל זה נדר חשיב כמפרש וגם כתבו הכא גבי נדר משה וז"ל ומשה נדר שישב אצל חמיו במדין לפי שהיה ירא לשוב למצרים אמאי הוצרך לעשות התרה הן אמת שדברי הרב תמוהים דאיך כתב דהתו' פליגי עם הר"ן דהרי כתבו התו' להדיא גבי הכתה את בני וכו' וז"ל אין לפרש אם גנבה דהא פשיטא הוא שלא חל הנדר עכ"ל משמע מדבריהם דמיירי שפי' להדיא בשעת הנדר כמ"ש הר"ן ז"ל גם מהרי"ט בחי"ד סימן כ"ו הביא ראיה מדברי התו' הללו דס"ל כהר"ן ע"ש ומה שהביא ראיה הרב מדברי התו' בפ"ד דנדרים ע"ש יש לדחות ולומר שכוונת התו' על ההיא דראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי הם עליכם קרבן ונמצאו אביו ואמו שלא אמר בפי' חוץ מאביו ואמו ואפי' בשעת הנדר וכן נמי גבי נדרי זרוזים דאע"ג דהוציאם בפיו בלשון נדרים אפ"ה מותרין וע"ז כתבו דשאני התם דאנן סהדי שדעתו לכך וכו' אבל גבי הכתה את בני מודו דדוקא נקט משום דלא מוכחא מלתא אם לא פי' הטעם להדיא אבל מ"מ נראה מדבריהם דהטעם על אביו ואמו דא"צ לפרש משום דמוכחא מלתא ואנן סהדי שאין דעתו על אביו ואמו ולפי מה שהעלה הר' ז"ל דבתולה נדרו יותר יש להקל מנדר טעות דא"צ לפרש א"כ לפ"ז יוצא הדין בתולה נדרו אליבא דהתו' דא"צ לפרש היכא דמוכח' מלתא במכ"ש מנדר טעות וא"כ אמאי הוצרך משה להתרה כיון שכתבו דמשה לא נשבע בע אלא בשביל האנשים וגו' א"כ אפי' שנאמר דמשה לא הזכיר הסבה בשעת השבועה כיון דאנן סהדי דבשביל זה נשבע א"כ הוי כתולה נדרו

מיהו יש ליישב ולו' דאע"ג דהתו' חילקו בין מלתא דמוכחא ללא מוכחא היינו כשהטעות בעיקר הנדר כמו אביו ואמו וכן גבי נדרי זרוזין דמוכחא מלתא שאין כוונתו לנדור אמת לאסור עצמו בשום דבר אמנם גבי הכתה את בני אית להו דצריך לפרש בשעת הנדר הסיבה אף על גב דמוכחא מלתא כיון שאין הטעות בעקר הנדר אלא בסיבה וס"ל דכן הדין נמי בתולה נדרו דצריך לפרש הסבה דאע"ג דמוכחא ופליגי על הר"ן ז"ל שנראה מדבריו דמודה בתולה נדרו שאין צריך לפרש היכא דמוכחא מלתא ומשה לא זכר הסבה בשעת השבועה ולא הוי כתולה נדרו בדבר ומש"ה הוכרח לעשות התרה עוד נראה אה ליישב אליבא דהתו' שהם פירשו על אוקמתא דר"י שאמר שכבר מת דר"מ אית ליה שאינו כנולד דלא גזרינן אטו מת אח"כ ואין חכמים מודים לו דגזרינן וכו' עש"ב א"כ איפה אף לאוקמתא דרב הונא י"ל דכך מפרשים דר"מ אית ליה דהוי כתולה נדרו ואין חכמי' מודים לו דלא הוי כתולה נדרו אע"ג שאמר מפני שאביה רע בשעת הנדר עד שיאמר בפי' כל זמן שאביה רע ומש"ה במשה אע"ג שנשבע מפני אותם האנשי' המבקשים וכו' כיון שלא פי' בהדיא כל זמן שהם קיומים לא הוי כחולה נדרו ומשום הכי הוצרך לעשות התרה

אמנם על והר"ן עדין הקושי' במקומה עומדת לפי מה שהעלה מדבריהם הראנ"ח ז"ל דבתולה נדרו א"צ לפרש הסבה להדיא היכא דאיכא אמדנא דמוכח ואנן סהדי שבשביל כך נדר והרי משה אנן סהדי שבשביל האנשים וכו' וא"כ אמאי הוצרך לעשות התרה ויראה ליישב דאף על גב שכתבו התו' והר"ן עקר הנדר היה משום דבלא"ה לא היה רשאי לשוב למצרים מ"מ דבר זה לא ידע אותו אלא הקב"ה שמשה מה"ט נשבע אבל הרואה סובר שבשביל חמיו נשבע ולא מוכח' מלת' ומש"ה אהני ה"ט לעשות פתח לשבועתו אבל לא לפטרו מן השבועה לגמרי אפי' בלא התרה עוד י"ל דהרא"ש והר"ן נמי מפרשים מאי דקאמר והתר נדרך איהו גופיה יתיר עצמו בלא שאלת ח' מה"ט דהוי כתולה נדרו בדבר

מיהו כל מאי דכתי' הוא לשי' הראנ"ח שהעלה מדברי הרא"ש והר"ן בנדרי אונסים דחלה בנו וכו' דבתולה נדרו נמי א"צ לפרש היכא דמוכחא מלתא ואנן סהדי ועפ"ז דן את הדין בנדון שלו עש"ב אבל אנכי נלע"ד דליכא ראיה כלל מדברי הרא"ש והר"ן גבי חלה בנו וכו' דשאני התם כיון דמלתא דמוכחא הא דלא הדירו אם יעכבנו שום אונס א"כ עכשיו שחלה בנו לא חל הנדר מעולם אכל גבי קונם שאיני נושא פ' אע"ג דמוכחא מלתא דמפני שאביה רע אסר אותה כיון שמת או עשה תשובה לאחר שנדר א"כ חל נדרה בה שעתא וכיון שלא פירש הסבה בשעת הנדר לא הוי כתולה נדרו אלא י"ל מפני שאביה רע דעתו לאסור אותה לעולם והרי לס' ר"י דאוקי לה למתני' בכבר מת משמע דס"ל אע"ג שאמר להדיא בשעת הנדר מפני שאביה רע לא הוי כתולה נדרו עד שיפרש להדיא יא כל זמן שאביה רע א"כ הה"נ לס' רב הונא י"ל דלא פליג עליה אלא דוקא היכא דפירש הסבה להדיא בשעת הנדר וכמו דקאמר מתני' בזה דוקא אית ליה דהוי כתולה נדרו אבל אם לא פירש לא הוי כתולה נדרו אע"ג דאיכא אומדנא דמוכח וכמו שנראה מפשט רש"י והר"ן וא"כ איפה חוזרני בי למה שכת' לעיל דאף על גב דמשה נדר בשביל האנשים וכו' ואיכא אומדנא נא דמוכח אפ"ה כיון שלא הזכיר הסבה בשעת השבועה לא הוי כתולה נדרו ובזה א"ש דברי רש"י והרא"ש והר"ן ומש"ה הוצרך התרה

שבתי וראה שעדין דברי רש"י תמוהים שפי' דנדר משה היה בטעות שכבר ירדו מנכסיהם ויתרו הדירו מה"ט מפני האנשים וכו' דא"כ אמאי הוצרך התרה והרי על מה דתנן בפ' ה' דנזיר דל"ה מי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו וכו' ופרש"י ואם משנגבה בהמה נדר שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה בהמה ובשעה שנזר לא