מר ואהלות ס

עוד יראה לע"ד בין לרב הונא בין לר"י שאע"ג שפרש"י שיתרו הדירו למשה מה"ט מ"מ בשעה שהשביעו לא אמר בפירוש משה איני שב למצרים מפני האנשים המבקשים את נפשי וכיון שלא אמר בשעת השבועה הכי לא הוי כתולה נדרו בדבר אע"ג שהאמת הוא שהשבועה בשביל זה וכן יראה להדייא מדברי רש"י שצריך לו' בפי' בשעת השבועה הסיבה שכתב דודאי אם אמר סתם כדקאמרתי השתא דאמר מפני שאביה רע משמע מדבריו שהטעם הוא מפני שאמר בשעת הנדר מפני שאביה רע הא לאו הכי לא הוי כתולה נדרו בדבר וכן נראה מדברי הר"ן שכתב יש דברים שהם כנולד ואינם כנולד לפי שהוא כתולה נדרו בדבר דכיון דאמר שאביה רע כל זמן שאביה רע וכו' הרי להדיא שכתב דהטעם הוא משום דאמר אביה רע וכו'

ובזה אשכחנא פתרי לקושיא שניה שהקשינו על רש"י שכתב שכבר ירדו מנכסיהם דא"כ אמאי הוצרך משה לעשות התרה הא הוי בטעות דהיינו דוקא כשפירש הסבה בשעת השבועה אז אין צריך התרה אם היתה הסבה בטעות אבל משה לא הזכיר הסבה בשעת השבועה ומש"ה הוצרך להתרה אע"ג שהיתה בטעות וכ"כ הר"ן ז"ל עלה דההיא דהכתה את בני וז"ל ומש"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפ' שגנבה את כיסי דאי לאו הכי אעפ"י שהיתה דעתו בשביל זה מ"מ כיון שלהדיר את אשתו נתכוון ליכא טעות בעקר הנדר עכ"ל הרי להדיא שכתב שצריך לו' בפי' הסבה בשעת השבועה חזות קשה ראה ראיתי בדברי מהראנ"ח סי' ע"ב שהביא האי לישנא דהר"ן וסיים וכתב וז"ל ומיהו בקונם שאיני נושא את פ' מפני שאביה רע דהוי כתולה נדרו בדבר לא איתפרש בדברי המפ' אי בעי שיאמר כן בפי' הסבה או אם סגי וכו' שאפשר לחלק וכו' יעש"ב שרצה לחלק ולו' דלא בעינן שיאמר בפי' הסבה בשעה שנדר ואח"כ חזר בו מה"ט דכי היכי לר"י דמוקי מתני' בנדר טעות מפני שאביה רע וכו' דמתנית' דוקא שפי' כן ה"נ לרב הונא צ"ל כן דלא פליגי בהא ר"י ור"ה יע"ש ותמיהא לי מלתא דרב דאיך לא ראה דברי רש"י והר"ן שהם גלויים לעין כל דהטעם הוא דהוי כתולה נדרו כיון דאמר שאביה רע בשעת הנדר ועדיפא מזה הביא הר"ן ז"ל משם ר' שמואל שכתב דה"ט בכעורה ונעשית נאה לא אמרי' דהוי כתולה נדרו דכיון דפ' כעורה וקאמר ולא קאמר מפני שהיא כעורה לא משמע דהוי כתולה נדרו בדבר וכו' א"כ איפה לפ"ז כ"ש היכא שלא הזכיר הסבה כלל בשעת הנדר דאף ע"ג שהזכיר אותה קודם בודאי לא אמרינן דהוי כתולה נדרו ואיך כתב הרב דבתולה נדרו בדבר לא איתפרש בדברי המפ' אם צריך שיאמר בפי' הסבה בשעת השבועה והכי מצינו אדרבה הדבר הוא להפך דבתולה נדרו בדבר הא איכא מאן דס"ל שהוא חמור מנדר טעות דכל זמן שלא אמר מפני שהיא כעורה אף על פי שהזכיר הסבה בדבריו וקאמר פ' כעורה לא הוי כתולה נדרו בדבר וצ"ע

איברא שהרב האריך הרחיב בפלפולו הזך עש"ב ולבסוף כתב וז"ל הכלל העולה דלדעת התו' וכו' ע"ד ואנן סהדי וכו' יעש"ב

איכו השתא מוכרחים אנו לו' דמה שנראה מדברי רש"י והר"ן דאם לא אמר בשעת הנדר מפני שאביה רע לא הוי כתולה נדרו בדבר היינו דוקא כשלא פירש מקודם שאינו רוצה ליקח אותה מפני שאביה רע אבל אחר הנדר אמר לנו בשביל זה נדרתי אבל אם פי' קודם הטעם ואח"כ נדר כיון שידעינן שבשביל זה נדר הוי כתולה נדרו בדבר אע"ג דלא פי' בשעת הנדר א"כ הה"נ אם הדבר מוכחא מלתא ואנן סהדי שבשביל זה נדר אע"ג דלא פי' כלל הוי כתולה נדרו בדבר ואם כן ל"מ לרש"י שכתב דהדירו יתרו למשה מה"ט מפני האנשים המבקשים להורגו דהדרא קושיא לדוכתה דמאי מייתי ר"א ראיה ממשה שאני התם כיון שיתרו הדירו מה"ט הוי כתולה נדרו ואע"ג דלא פי' בשעת הנדר הטעם אפ"ה כיון דברירא לן ואנן סהדי דמה"ט הדירו וכמ"ש רש"י אם כן הוי כתולה נדרו גם נמי מאי פריך הש"ס ורבנן מ"ט הו"ל לתרץ דשאני התם דהוי כתולה נדרו גם להרא"ש ולהר"ן שכתבו דלעולם יתרו הדירו בשביל בתו אפ"ה כיון שהם כתבו דלעולם משה אי לאו שהיו אנשים מבקשים נפשו לא היה נשבע בשביל בת יתרו א"כ הרי אומדנא דמוכח דמשה לא נשבע אלא בשביל זה וא"כ הוי כתולה נדרו ומאי מייתי ר"א ראיה ממשה גם נמי מאי פריך הש"ס על רבנן מ"ט לכן נראה כתי' א' שכתבתי

ברם לפ"ז נשאר לנו ליישב דאמאי הוצרך משה התרה מיהו אליבא דרש"י ז"ל שכתב שהנדר היה בטעות שכבר ירדו מנכסיהם יש ליישב במה שהעלה הראנ"ח ז"ל שם אליבא דהר"ן ז"ל דאית ליה דהא דקאמר שהכתה את בני היינו דוק' כשפי' להדייא ולא סגי לו' שכך היה בדעתו דהה"נ אם פירש הסבה קודם הנדר שאינו רוצה ליקח אותה ואח"כ נדר סגי אפי' בסתם ולא קאמר הר"ן שאם לא פי' אינו מועיל אלא דוקא אם לא פירש כלל לא בשעת הנדר ולא קודם לכן אבל כל שפי' אפילו קודם הנדר שידעינן שלכך נדר אח"כ סגי מיהו העלה לדעת הר"ן דס"ל דבנדר טעות צריך לפרש להדיא בשעת הנדר הסיבה ואם לא פי' לא סגי אע"ג דאומדנא דמוכח הוא שבשביל זה נדר לא סגי וצריך לפרש הדבר בשעת הנדר א"נ קודם הנדר ומתוך כך עמד ונדר בסתם אבל אם פי' הסבה קודם שעה או שתים לא חשיב פירש והביא ראיה לדבר עש"ב וא"כ לפ"ז יש ליישב ולו' דבמשה מעשה שהיה כך היה דאע"ג דיתרו הדירו למשה מה"ט מ"מ לא הזכיר הסבה בשעת מעשה ולא קודם ומתוך כך עמד והשביעו אלא מקודם זה שעה או יום אמר לו יתרו שאני רוצה להשביעך שלא תחזור למצרים מפני האנשים המבקשים וכו' ובשעת השבועה השביעו בסתם ולא זכר הסבה אותה שעה ורש"י ז"ל אזיל בשטת הר"ן ומשום הכי הוצרך לעשות התרה

אמנם להרא"ש והר"ן שכתבו דירדו מנכסיהם אחר הנדר וה"ט דפתח לה בעניות