מר ואהלות נט

נמי יש לתמוה דאמאי לא קאמר הש"ס נמי דה"ט דרבנן דס"ל דאין פותחין בנולד משום דס"ל משום דאין ראיה ממשה משום דהוי כתולה את נדרו בדבר והוצרך לו' דה"ט דקסברי הנהו מי מייתי והא אר"י כל מקום שנאמר נצים וכו' אינם אלא דתן ואבירם אלא אמר ר"ל שירדו מנכסיהם ולכאורה היה אפשר ליישב ולו' דרש"י גריס במתני' נמי ואין חכמים מודו לו כמו גירסא שלפנינו והיינו דס"ל דזה נמי הוי נולד ואין פותחים בו ולא הוי כתולה נדרו בדבר ומש"ה מייתי ר"א ראייה ממשה דלא ס"ל כר"מ גם נמי מש"ה לא קאמר הש"ס דה"ט דרבנן משום דהם פליגי אר"מ אמנם מצאתי להראנ"ח בתשו' בח"ב סי' ע"ב דקפ"ז ע"ג שכתב שמדברי רש"י נראה שאינו גורס כלל במתני' מחלוקת ולא הזכיר כלל בדבריו רמז למחלוקת זה ע"ש א"כ איפה הדרה קושיא לדוכתה תו קשיא לי במה שפרש"י וז"ל ורבנן דלא ס"ל דפותחין בנולד אמרי לך וכו' לאו היינו חרטה להתיר בה את הנדר עכ"ל עש"ב דמנ"ל לרש"י לפרש הכי שכבר ירדו מנכסיהם בשעת הנדר והוי טעות אי משו' דקשיא ליה דעדיין קשה דהוי נולד הרי בירוש' פריך על זו ועניות לאו נולד הוא א"ר זעירא ועניות מצוייה והביאו אותו הרא"ש והר"ן ז"ל ומנ"ל לרש"י דתלמודא דידן פליג על הירוש' וס"ל דאין פותחין בנולד אע"ג שהוא מצוי הרי באמת אין הכרח בזה בתלמודא דידן ואדרבה פשט הש"ס דקא' ר"ל שירדו מנכסיהם ולא אמר כבר ירדו וכו' משמע שירדו מנכסיהם אחר הנדר תו ק"ל דא"כ למה הוצרך הש"ס לומר דרבנן ס"ל שירדו מנכסיהם ופליגי על ר"א בתרתי חדא דהאי מתו ירדו מנכסיהם ותו קודם הנדר לימא דלעולם רבנן ס"ל דהאי מתו כפשטא אמנם ס"ל שכבר מתו קודם הנדר ולא הוי נולד אלא בטעות ומש"ה פתח ליה הקב"ה דאי פתח למשה תו קשיא לי דא"כ למה הוצרך משה לעשות תקנה דקא"ל במדין נדרת וכו' במדין דמשמע דצריך התרה והא ל"ל ומאי דפריך הש"ס והא מיתה נולד אמרינן בגמ' ור"י אמר כבר מת וכבר עשה תשו' קאמרי ליה ופרש"י ור"י אמר כבר מת לא הוי נולד כלל דבשעה שנדר כבר מת אהכי פותחין לו דכבר מת בשעה שנדרת והוה ליה בטעות והא דאמר במתני' שהן כנולד דדמו לנולד פורתא קאמר ופריך בגמ' מתיב ר' אבא קונם שאיני נושא לפ' כעורה וכו' מותר בה וכו' אלא שהנדר טעות ובשלמא לרב הונא דאמר נעשה כתולה נדרו בדבר תנא תולה נדרו ותנא נדר טעות אלא לר"י דאמר כבר מת וכבר עשה תשובה ל"ל למתני תרי זמנין נדר טעות ופרש"י אלא שהנדר טעות מעקרא ולא הוי נדר

והנה הרב מהראנ"ח שם הקשה דברי רש"י הללו אהדדי דבתחלה כתב כבר מת ואהכי פותחין לו וכו' דמשמע דצריך התרה ולגבי קושיית הגמ' דקאמר אלא שהנדר בטעות כת' ואינו נדר דמשמע דאינו צריך התרה ויישב הרב ז"ל דאליבא דר"י וכו' ולכך כתב רש"י במלתיה דרב הונא וסיפא תנא נדר טעות דלא הוי נדר עכ"ל עש"ב וקשיא לי לפ"ז דא"ה מאי פריך הש"ס על ר"י תרי זמני ל"ל אימא דהוצרך התנא לשנות כעורה ונמצאת נאה כדי ללמדנו בזה דאפי' התרה א"צ וכן משמע פשטא דמתני' דקאמר מותר גם נמי מדלא קאמר יש דברים שהם כנולד וכו' כמו הכא בנודר מן האשה שה מפני שאביה רע וה"ט דהכא צריך התרה דאביה רע אע"ג שכבר מת והנדר בטעות משום דגזרינן מת כבר אטו מת אחר כך אבל בכעורה וכו' מלתא דלא שכיחא היא שתהיה נאה אח"כ ומש"ה לא גזרינן בה בנמצאת נאה אטו נעשית נאה אח"כ דמלתא דלא שכיחא היא ועיין בהרא"ש ובדברי מהראנ"ח דף קפ"ז ע"ב בסופו וא"כ מאי פריך הש"ס על ר"י תרתי ל"ל אימא דס"ל לר"י כמ"ש איברא שהתו' פירשו משם הר"ם דה"פ ל"ל למתני תרתי ליתני הך בבא גבי הך דלקמן דמיירי בנדר טעות וכו' ע"ש ואם רש"י מפרש כך הו"ל לפרש כולי האי וקצר במתני' וכו' ועדיין צ"ע ואיך שיהיה נמצינו למדים דאליב' דרב הונא דהלכת' כוותיה משום שאסיק הש"ס לר"י בקושיא בכבר מת וכבר עשה תשובה אפי' התרה א"צ וא"כ ה"נ בנדר משה שהיה בטעות שכבר ירדו מנכסיהם בשעת הנדר אמאי הוצרך לעשות התרה על נדרו אמנם לפי מה שפי' הרא"ש והר"ן א"ש שהוצרך לעשות התרה על שבועה דלאו היה טעות בעקר הנדר שירדו מנכסיהם אחר שנדר גם נמי לא קשה עלייהו קושיא א' שהקשינו דמאי מייתי ר"א ראיה ממשה וכו' שהם פירשו דלעולם יתרו הדירו שלא לשוב מצרימה משום בתו אבל משה אי לאו שהיו אנשים מבקשים להורגו במצרים לא היה נודר ליתרו בשביל בתו וא"כ י"ל כיון שבדעתו של משה כיוון לזה ולא אמר בפי' בפני יתרו דלאו בשביל בתך אני נשבע אלא משום דבלא"ה איני יכול לשוב למצרים מפני האנשים שים המבקשים את נפשי דברים שבלב אינם דברים ולא כתולה נדרו בדבר אך לפי מה שפרש"י ז"ל דיתרו גופיה הדירו מה"ט ולא בשביל בתו ק' א"כ הוי כתולה נדרו בדבר ומאי מייתי רבי אליעזר ראיה מניה דפותחין בנולד מיהו על ר"א יש ליישב דס"ל כר' יוחנן דאוקי למתני' בכבר מת וה"ט משום דס"ל אע"ג דאמר מפני שאביה רע לא הוי כתולה נדרו בדבר עד שיאמר בפי' קונם שאיני נושא את פ'כל זמן שאביה רע ומש"ה מייתי ראיה ממשה דפותחין בנולד משום דלא מצינו בשבועת משה שפירש להדייא ייא כל זמן שאלו האנשים חיים איני שב למצרים אלא בסתמא נשבע שלא ישוב למצרים מפני האנשים המבקשים את נפשו

אמנם על הש"ס קשה דמאי קא פריך ורבנן מאי טעמייהו הו"ל לדחות בפשיטות דשאני משה דפתח ליה הקב"ה האי פתחא משום דהוי כתולה נדרו בדבר דהלכתא כוותיה דרב הונא דאמר הכי דאסיקנא לר"י בקושיא ויש ליישב בפשי' דאה"נ דהוה מצי לשנויי הכי בפשיטו' אליבא דרב הונא אלא כדי שלא יקשה לפ"ז על ר"י מרבנן דאיך סבר בהאי קונם שאיני נושא את פ' מפני שאביה רע דלא הוי כתולה נדרו בדבר מש"ה תי' דשאני משה דהנהו לא מייתי אלא כבר ירדו מנכסיה' וכמ"ש בש"ס ואפי' לס' ר"י ל"ק ממשה: